המאבק להמשיך את החלום

אין חולק כיום שענף ההיי-טק הוא אחד ממנועי הצמיחה החזקים של המשק הישראלי. עובדה זו ראויה לציון ודאי ביום חגה של המדינה, שכן הענף בהחלט מהווה חלק בלתי נפרד מהתדמית החיצונית של המדינה בעיניי העולם. עבור אלו שגדלו פה זהו אחד מסממני הגשמת החלום הציוני, שהגיע לשיאו בהקמת המדינה, אחרי זוועות השואה.

על פי האומדנים השונים, במדינות מסוימות מצליח המיתוג שלנו כמדינת היי-טק להאפיל במעט על המיתוג השלילי שאנו זוכים לו בהקשר האקטואלי, הסכסוך הישראלי-פלסטיני. שם, כידוע לכם, אנו נכשלים בהסברה שוב ושוב, ולא תמיד בגלל סיבות ענייניות.

אבל המיתוג הנוכחי שלנו כאומת היי-טק אינו נצחי ועלול להיות בר תפוגה. אם אנחנו לא נדע לתחזק אותו מבית, כלומר לאפשר לו לצמוח וליהנות מהפירות שלו, המותג שהרווחנו ביושר בהחלט יכול לרדת לטמיון. למרבה הצער, ביום ההולדת ה-65 של המדינה, החוסן של ענף ההיי-טק ותרומתו למשק מצוי בסימני בלימה.

הסיבה לכך היא מציאות מתמשכת של כמה שנים, המשלבת אלמנטים בלתי נשלטים כמו מיתון עולמי, לצד כשלונות כמו היעדר תשומת לב ואי-הפניית משאבים לאומיים כדי שהתעשיה הזו תמשיך לצמוח בארץ ובעולם. חלוקת המשאבים היא חלק מכלכלה פוליטית שתלויה במקבלי החלטות שיושבים בממשלה ובכנסת. אלו תמימי דעים כלפי חוץ וימהרו להצהיר שההיי-טק הוא הקטר של המדינה. אבל בבואם לאשר תקציבים ולקבוע סדרי עדיפויות, הם דוחקים את הענף הצידה – מקצצים בתקציבי המדען, פוגעים בתקציבי הפקולטות למדעי המחשב וההנדסה, ולא מעודדים מספיק את החינוך הטכנולוגי. תוצאות חלקיות של מציאות זו השתקפו בביצועים של הענף בשנת 2012, אז נרשמה ירידה של ממש בהיקף הייצוא של מרבית החברות. נכון הוא שהסיבה הראשית היא מיתון עולמי שמשפיע רבות על מדינות אירופה השונות, אבל גם היעדר השקעות בתשתית, שהן חובתה של הממשלה השולטת בכל תקופה, תורמות לירידה בצמיחה והפחתת מקומות העבודה החדשים.

הבעיה המרכזית של הענף נובעת, לכאורה, מדבר חיובי: התדמית שלו היא טובה. תדמית של ענף משגשג. עובדי ההיי-טק נכללים בתסריט הדימיוני שיצר שר האוצר יאיר לפיד סביב הגברת ריקי כהן מחדרה, אשר משתכרת 20 אלף שקלים בחודש. התחושה בציבור, כמו גם בקרב לא מעט מקבלי החלטות, היא שזהו ענף יציב אשר דואג לעצמו, ואין צורך לטפח אותו יותר.

אולם מי שבקיא בפרטים יודע כמובן שזה רחוק מהאמת. ברמה המקרו-כלכלית, ירידה בייצוא של הענף פוגעת פגיעה אנושה באחד ממקורות הייצוא המרכזיים של המדינה – 21 מיליארד דולרים ב-2012, המהווים כמחצית מסך כל הייצוא הישראלי. מעבר לזה, הפגיעה היא ביכולת שלנו להמשיך ולהצמיח דור חדש של מפתחים, ממציאים ואנשי היי-טק, שיהוו את השורה הראשונה באומת הסטראט-אפים. כך, למשל, מי שמתעניין באמת ודאי יודע כי חלק גדול מהצמיחה של הענף מתבסס על העליה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר בראשית שנות התשעים.

האבולוציה עושה את שלה, ובשנים הבאות הם יפרשו לגימלאות. לא תמצא אף מנהל אחראי שיוכל לומר לך בוודאות כי לאותה שכבת מהנדסים יש מחליפים מקרב בני הנוער והצעירים כיום, שמתלבטים אם ללכת ללמוד את מקצועות המדעים או לא. הזרקורים מתמקדים בדרך כלל בחריגים – במצטיינים של יחידות העילית בצה"ל או בוגרי התיכון המיוחדים, אבל אלו לא יכולים לשאת על גבם את כל הענף.

לכן, אם תשאלו כיום את ראשי התעשיה מה הכי מדאיג אותם, הם ודאי יציינו את נושא החינוך. זהו כור ההיתוך שממנו יצאו אחר כך הטאלנטים הבאים. השקעה. בכנס איגוד התעשיות החכמות שנערך בסוף השבוע האחרון, בחרו 40 ראשי מרכזי המו"פ שהיו בכנס להקדיש שעתיים שלמות לנושא אחד: חינוך ואקדמיה. אחר כך הם קיבלו באהדה רבה את שר הכלכלה והמסחר, נפתלי בנט, בשר מבשרם, שהיה בצד שלהם והיום נמצא באחד מהמשרדים החשובים ביותר מבחינה כלכלית. זה המשרד שיכול להשפיע בקלות רבה על שינוי כיוון, על הגדלת משאבים ועל יצירת מוזיקה חדשה סביב ענף ההיי-טק. יאיר לפיד, "אחיו" של בנט, גם לא רחוק מאווירה זו ובוודאי יש לו מודעות לכך. לכן האמירה של בנט בכנס, לפיה הממשלה היא ממשלת סטארט-אפ, כמו גם החיבור עם לפיד, יכולים לייצר דברים שלא עשינו עד כה.

ערב יום העצמאות ה-65 של מדינה ישראל, ענף ההיי-טק על כל שלוחותיו נאבק על היכולת שלו להמשיך ולממש את החלום הישראלי. מעבר לשאיפה לשקט וביטחון, כולל החלום את הגדלת היכולת שלנו להמשיך ולמכור לעולם חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסה וגם טכנולוגיה. אם תרצו, בשפתו הציורית של השר בנט, החלום להמשיך ולשווק את ה-"חוצפה הישראלית". חג שמח.