אין שניים לטנגו

התפטרותו שלשום (א') של גלעד רבינוביץ', מנכ"ל EDS ישראל, הייתה צפויה למדי. המיזוג של החברה האם העולמית עם HP, יצר מציאות המוכרת היטב במיזוגים ורכישות בינלאומיים.

HP היא בבסיסה חברת חומרה, עם תוכנה ושירותים. בליעתה את EDS יצרה מציאות בלתי אפשרית, פה ובמקומות אחרים על פני הגלובוס: שני מנכ"לים על חברה אחת מאוחדת. מישהו היה צריך ללכת הביתה. היו פה ושם תקוות, פה ושם ניסיונות לרבע את המעגל, תכניות להשאיר את EDS עצמאית בתוך HP הגדולה. אבל לדינמיקה של מיזוגים יש חוקים משלה, הדומים במהות לחוקי הטבע. מיזוגים נועדו לצמצם עלויות, לאחד כוחות ולחסוך את התפקידים בצמרת המטות. כל מי שמבין מעט בניהול ארגוני יכול היה לצפות לסיום של המהלך בעזיבת אחד מהמנכ"לים, כפי שנעשה שלשום.

הסבר זה מתחבר רעיונית למה שאמר רבינוביץ' למקורביו, עם יציאת ההודעה על פרישתו: "באתי לנהל חברה אחת, ופתאום מצאתי עצמי מנהל בחברה אחרת, עם נהלים ותרבות עבודה אחרים". EDS היא חברה של תרבות ארגונית רבת שנים, שבאופן טבעי אינה דומה לזו של HP .

במקרה הזה לא היו שיקולים אישיים. רבינוביץ' ובקולה הם חברים באופן אישי. יחד הם חולקים את אותם ספסלי האצטדיון, בהיותם אוהדים של אותה קבוצת כדורגל. אבל שלא כמו על יציע האוהדים, במגרש הזה מישהו מהם היה צריך לזוז. HP ו-EDS אינן שתי הענקיות הגדולות היחידות שנקלעות למצב זה בעת רכישה ומיזוג: בקרוב יצטרך מנכ"ל ומייסד אורקל, לארי אליסון, להחליט מה הוא עושה עם סאן אותה רכש. הדבר ישפיע כמובן על כלל הסניפים בעולם, לרבות ישראל. גם שם, כמו בכל מיזוג יחול הכלל: אין שניים לטנגו.