היהירות של בנט

החרם המאיים על ישראל מטריד גורמים רבים בהיי-טק הישראלי. הענף, שמהווה חלק נכבד מהייצוא הישראלי, עלול להינזק מחרם שכזה – מה שחלילה יעלה בצמצומים, פיטורים ועוד שאר דברים לא רצויים.

אלא שנראה שהמצב המאיים לא מטריד את שר הכלכלה, נפתלי בנט. אחרת אי אפשר להסביר איך בתגובה לעסקה למכירת וייבר (Viber) הוא כתב בפוסט בדף הפייסבוק (Facebook) שלו: "וייבר – התשובה למי שרוטט מהחרמות…".

קודם כל, נשאלת השאלה: מה עניין שמיטה להר סיני? האיומים בחרמות על ישראל מגיעים בעיקר מאירופה, קצת מצפון אמריקה, אולם לא ממש מאסיה. והחברה שקנתה את וייבר היא, כידוע, יפנית. לכן, ההתייחסות של בנט לעניין החרם בהקשר הזה כלל לא רלוונטית.

דבר שני, התגובה הזאת של האח בנט, גם אם היא מתחכמת ו-"מתכתבת" עם מה שווייבר עושה, מעידה על יהירות, אולי אפילו על טמינת הראש בחול. למקרא הדברים שאלתי את עצמי האם הוא לא רואה מה קורה? האם נשמטה מעיניו העובדה שהדיבורים על חרם נגד ישראל, או לפחות נגד ההתנחלויות, נעשו לדבר מקובל באירופה? שחברות אירופיות שונות בעצם כבר מחרימות ומושכות השקעות מחברות ישראליות שנמצאות בשטחים, או גם שם? שהנושא עולה מדי פעם במדינות שונות בעולם? שאפילו האמריקנים, ידידינו הטובים, הזהירו אותנו מההשלכות של חרם?

נכון, בינתיים מדובר הרבה יותר באיום והרבה פחות במעשים, יו"ר הפרלמנט האירופי אמר שחרם על ישראל לא בא בחשבון, ישראל התקבלה בסופו של דבר לתוכנית Horizon 2020 ופחות סביר שמדינות רבות, אפילו לא באירופה, וחברות ענק ינתקו את הקשרים הכלכליים שלהן עם ישראל מאחר שיש כמה חברות ישראליות בשטחים. אנחנו לא בימי החרם הערבי של אחרי מלחמת ששת הימים.

אלא שהסיכון קיים וחרם, כמו מלחמה, יכול להגיע במהירות הבזק, די בהפתעה ובלי התראה ארוכה. הוא יכול להיות צונאמי אחד גדול שיגרור אחריו חברות ומדינות רבות, ממש כמו דומינו. את זה, כמובן, אנחנו לא רוצים, וכדי שזה לא יקרה צריך לעשות מעשים. למשל, משא ומתן רציני. בטח שלא אמירות יהירות.