הכירו את משתתפי נבחרת הטאף מאדר: שרית לרנר

אחת היוזמות המרגשות הקשורות לעולם ההיי-טק היא נבחרת הטאף מאדר על שם שלמה טירן ז"ל – קבוצה של מנכ"לים, מנמ"רים ובעלי תפקידים בכירים אחרים בעולם הטכנולוגיה, שמתחרה בכל שנה בתחרות הספורט האתגרי טאף מאדר, ומתרימה כסף למען עמותת גדולים מהחיים. העמותה מסייעת לילדים חולי סרטן ולבני משפחותיהם, בין היתר באמצעות "גני חלומות" שהיא מקימה.

הנבחרת, המתגבשת בימים אלה, היא השישית במספר שתשתתף בתחרות, שמתקיימת בדרך כלל בבריטניה. השנה לא ברור עדיין היכן בדיוק היא תיערך, והכול תלוי כמובן בקורונה, אולם על הפרק עומדות סקוטלנד, לונדון ויעד מחוץ לממלכה – חברתנו החדשה מאיחוד האמירויות אבו דאבי. כך או כך, את הנבחרת הישראלית מפיקה אנשים ומחשבים, בניצוחה של נטלי גבאי, סמנכ"לית השיווק. קפטן הנבחרת הוא אלון כהן, מנכ"ל פרינטר סנטר, והגזבר שלה הוא יגאל פדאל, סמנכ"ל טכנולוגיות המידע של נשר תעשיות מלט, שיפעל להשגת התרומות (שהמארגנים מקווים שישברו שיא ויגיעו ליותר משני מיליון שקלים) יחד עם טל נתנוביץ', סמנכ"ל בקרה, תפעול ומערכות מידע בשיכון ובינוי – סולל בונה.

בסדרת כתבות זו אנחנו מביאים לכם בכל פעם פרטים מעניינים על אחד ממשתתפי הנבחרת.

שרית לרנר

ספרי על עיסוקייך והישגייך.
"מזה מעל ל-20 שנים אני משמשת כמנמ"רית בארגונים ציבוריים, כאשר בשנים האחרונות אני מנמ"רית בקשת – האגודה למען הקשיש, שזה ארגון שמתעסק בתחום הבריאות, ובפרט הגריאטריה. ביצוע התפקיד הזה בארגון ציבורי הוא אתגר לא קטן, שמצריך פיתוח סביבה טכנולוגית והטמעת הקידמה, אבל זה גם אפשר לי להוביל שינוי בארגון שעוסק בגיל השלישי בזמן מגפת הקורונה. אין לי ספק שנפלה בחלקי זכות גדולה, ואני מקווה שלמרות הקפיצה הגדולה שעשה ועושה תחום ה-Health care במהלך המגפה, נוכל בקרוב להגיד שאירוע זה מצוי מאחורינו".

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?
"לפני כשלוש שנים ליוויתי קבוצת נשים נפגעות תקיפה מינית. הליווי היה כרוך בריצה משותפת מתוך התבוננות ובדיקה האם יש לה מנגנון תרפויטי על טראומה גופנית. בשנה שעברה הצטרפתי לקבוצת הטאף מאדר של גדולים מהחיים, ואני מודה על הזכות שניתנה לי להצטרף לקבוצה הנהדרת הזו".

למה את רוצה להיות בנבחרת?
"ב-2018 איבדתי שלושה אנשים יקרים מאוד לליבי, שכולם נפטרו מסרטן. ההתמודדות עם האובדן והרצון לסייע לילדים חולים ולמשפחותיהם הובילו אותי להצטרף לנבחרת. לרגע לא תיארתי לעצמי עד כמה ההתנדבות היא מצב של ווין-ווין. האמירה שטוב מושך טוב היא לגמרי לא קלישאה".

מה הזיקה שלך לספורט, אם בכלל?
"עד גיל 40 לא עסקתי בפעילות ספורטיבית בכלל. כשהילדים גדלו, החלטתי, בראשונה בחיי, לפנות זמן לעצמי, ולשמחתי הבנתי עד כמה הספורט יכול לרפא נפשית ופיזית. גוף ונפש צועדים יחדיו או כבים יחדיו, וגם זו לא קלישאה. כיום אני רצה למרחקים בינוניים וארוכים, וחושבת על האתגרים הבאים גם בתחום זה".

מהם תחביבייך?
"מפגש עם חברות טובות מעורר בי השראה עצומה. אין לי ספק שהן עמוד התווך והמצפן בחיי. בנוסף, קריאה, ריצה, טיולים וספא".

ספרי קצת על משפחתך. מה הם יגידו על השתתפותך בנבחרת?
"אני נשואה לנתי, אמא לים-אורי בן ה-18, שנמצא כרגע בשנת שירות, ולשירה והראל, בני 14.5. אני מודה שהם מופתעים בכל פעם מחדש כשהם מגלים שקמתי לפנות בוקר ויצאתי לרוץ. הם גאים בי, מגבים אותי והכי שמחים בעולם להיות שותפים במכירות של מארזים שונים שאני מביאה הביתה מעמותת גדולים מהחיים עבור ילדי גדולים מהחיים".

מהי השכלתך ומה למדת בחיים?
"למדתי בעיקר ש-'אם יש לך למה, תוכל לשאת כל איך'. החיים מביאים לפתחנו כל כך הרבה הזדמנויות, אתגרים, רגעים טובים יותר וטובים פחות. בתוך כל ים האפשרויות אנחנו צריכים לדעת לנתב, להחליט אם זה הזמן להילחם או לוותר, ובסופו של דבר להבין שהכול תלוי רק בנו. בנוסף, למדתי שהכי חשוב זה שקודם כל נהיה בני אדם, רק על זה נישפט באמת.

חוץ מזה, יש לי תואר ראשון במחשבים וחינוך ותעודת מטפלת בפסיכותרפיה גופנית, ועכשיו אני מתחילה לימודי תואר שני באוניברסיטת בר אילן".

מה רוב האנשים לא יודעים עלייך?
"יש לי אסטמה מגיל מאוד צעיר. בכל פעם שאני רצה, אני מבינה שבמקום שהרופאים ייתנו מרשם לוונטולין, כדאי שהם ימליצו וייתנו מרשם לריצה באוויר הצח".