סקירה: הטאבלט הקשוח 

אני לא ממש זוכר בשנים האחרונות שראיתי טאבלט בשוק שמריץ Windows מעבר לטאבלטים בסדרת ה-Surface של מיקרוסופט, גם אם היא מתעקשת שהם מחשבים. אבל יום אחד נחת על השולחן שלי טאבלט של חברת דל שמריץ Windows, עדיין גירסה 10 במכשיר המסוים הזה, שהוא עולם ומלואו, הרחק מהטאבלטים הדי עדינים של מיקרוסופט.

Latitude 7220EX הוא טאבלט קשיח במיוחד, יחסית עתיר ממדים, שמיועד לעבודה במקומות שמחשבים אחרים יכולים לבכות בהם ולדרוש שינוי דחוף בתנאי העבודה. הוא מיועד לעבודה בתנאי שטח נוקשים וקשים במיוחד, ויותר מכך: הוא מציע הרשאות ATEX ו-IECEx, שאומרות, בקצרה, שהוא עמיד אפילו לעבודה בתנאי עבודה שיש להם פוטנציאל להפוך לנפיצים. הוא כמובן, איך לא, עבר את כל מבחני העמידות והקשיחות הצבאיים בארצות הברית, והוא אמור לעבוד היטב בטמפרטורות גבוהות ונמוכות במיוחד.

כטאבלט שמיועד לסביבות מיוחדות הוא כמובן עטוף היטב במסגרת פלסטיק נוקשה וגומי קשיח במיוחד, עם סוגים שונים של הגנות נגד נפילות, חבטות, וכאמור, אפילו במידה מסוימת – ולא שכמובן יכולתי לבדוק את זה במסגרת הבדיקה – נגד פיצוצים ושריפה שמתרחשים בסביבתו. את העמידות נגד נפילות בדקתי גם בדקתי, בכמה צורות ומובנים, ואני בטוח שבדל יקבלו את הטאבלט בחזרה ולא ממש יראו עדויות לכך.

אבל זה לא רק הקשיחות, שכוללת זכוכית הגנה איכותית שגם מגיבה היטב אם משתמשים בכפפות, ציוד הכרחי בסביבות עבודה מסוכנות וקשות. זה גם בהירות גבוהה מאוד של 1,000 ניט, שמאפשרת לעבוד עם הטאבלט באור שמש ישיר בלי לחשוש מהשתקפויות ונצנוצים. זה גם אומר שמאחור יש שתי סוללות בהספק עבודה של 34Wh זו לצד זו, והן ניתנות להחלפה חמה – זה אומר שאפשר להוציא את אחת הסוללות ולהכניס במקומה אחרת, אחרי שפותחים היטב את ברגי המכסה, בלי שצריך להפסיק לעבוד. יש גם כפתור קטן על כל סוללה שמאפשר בלחיצה לראות מה מצבה.

יש גם שתי מצלמות, אחת מלפנים והשנייה מאחור. הקדמית היא של 5 מגה-פיקסל, וזו שמאחור היא בעלת חיישן של 8 מגה-פיקסל, מלווה במבזק לד, ויש לה גם מכסה פרטיות פיזי שאפשר להזיזו בקלות עם האצבע. זה חשוב במיוחד כשרוצים למנוע ניצול לא מורשה של המצלמה על ידי האקר, בעיקר אם מדובר בעבודה שהיא ברמת סודיות כזו או אחרת. מאחור יש גם עט ששוכן בחריץ מיוחד ומחובר היטב לגוף הטאבלט כדי שלא יילך לאיבוד, אבל בעבודה השוטפת לא ממש התלהבתי מהדיוק ומהאיכות שלו.

כטאבלט שמיועד בסופו של דבר לסביבת עבודה עסקית יש גם לא מעט חיבורים בצד: USB-A עם תמיכה בהספקת כוח להתקנים חיצוניים, USB-C עם תמיכה בתקן USB 3.1 Gen Type-2 וגם עם תמיכה ב-DisplayPort לחיבור תצוגה נוספת, חיבור מיקרו סיריאלי להתקנים מיוחדים, וכן חריץ לשילוב של כרטיס סים LTE. יש גם תמיכה ב-Wi-Fi 6 וב-BlueTooth 5.0 ובחזית יש כמה כפתורים שמאפשרים לשנות את עוצמת הקול והבהירות, וכן כמה כפתורים שניתנים לתכנות כדי לבצע פעולות שונות במהירות.

מבחינת ביצועים הוא פחות מרשים. המסך הוא החלק הטוב עם גודל של 11.6 אינץ' ברזולוציית +FHD, אבל מתחת לו יושב מעבד קצת מיושן בדמות Core i5-8365U, מעבד מהדור השמיני של אינטל עם מהירות עבודה רגילה של 1.6 גיגה-הרץ ומהירות טורבו של 4.10 גיגה-הרץ. זה אמנם מספיק לרוב הביצועים, גם בגלל שהוא תומך ב-vPro לשימושי ה-IT הארגוניים, אבל זה בכל זאת כבר כמה דורות לאחור. היתרון הגדול הוא צריכת כוח יחסית נמוכה במעטפת של 15 ואט, ובהיבט הזה אכן לא ממש הצלחתי לגרום לטאבלט להתחמם, בטח לא במידה שאני יכול להרגיש.

בנוסף שילבה דל ב-Latitude 7220EX זיכרון LPDDR3-1067  של 8 גיגה-בייט, שהוא יחסית איטי, ורכיב אחסון מבוסס SSD בנפח של 512 גיגה-בייט. המודם הוא Snapdragon X20, שכאמור מספק לו את יכולות ה-4G שלו, וכן רכיב TPM 2.0 לשיפור האבטחה.

באופן טבעי בגלל המסך היחסית גדול ובגלל מעטפת ההגנה הענקית מסביבו, מדובר במכשיר גדול: שאורכו עומד על קצת יותר מ-32 ס"מ על עובי של 26 מ"מ, שזה הרבה, כמובן, אבל מובן מאליו גם לאור השילוב של סוללות שניתנות להחלפה חמה. המשקל, בהתאם, עומד על 1.65 ק"ג.

באופן טבעי גם המחיר אינו זול, ועומד על 7,399 שקלים, אבל מי שזקוק למחשוב בסביבות עבודה קשות ומסוכנות יודע שאין ברירה כנראה.