גם התפוח שטוח

היה קשה לפספס את ההמולה סביב חשיפת iOS 7 שעוררה דיון סוער בעיקר בעולם העיצוב ● אבל מה קרה לאפל של 2013? ● ההחלטה לעבור לעיצוב שטוח לכאורה מתאימה לפילוסופיה העיצובית של אפל שמקדשת את התוכן והפונקציונאליות, ויש שיאמרו שמדובר בגישה עיצובית בוגרת יותר ● הבעיה מתחילה בתחושה שבפעם הראשונה מאז הקמתה, היא נתנה לסגנון עיצובי פופולארי, שמזוהה עם חברות מתחרות, לחלחל לתוך עמוד השדרה שלה

מאת: אורטל הגואל, שותפה ומעצבת UI בגרובוט פיתוח אפליקציות

דמיינו אולם גדול וקודר בעולם בו האנושות משועבדת לתכתיבים של שלטון אכזרי ללא תקווה, רגש ומחשבה עצמאית. מתוך החשיכה והריקנות פורצת אישה יפיפייה שמשליכה פטיש לעבר דמותו של האח הגדול על המסך הענק. הניפוץ מביא איתו את תחילת העידן החדש. הפרסומת האייקונית הזו של מחשב המקינטוש שודרה לציבור פעם אחת בלבד, במהלך משחק הסופרבול של שנת 1984. הקהל ההמום הריע למסכים הגדולים בסיום ההקרנה ועד היום היא נחשבת לסימן הדרך בו שינתה  אפל (Apple) – בפעם הראשונה – את תעשיית המחשבים האישיים ואת האופן בו אנשים עושים שימוש אישי באמצעים טכנולוגיים.

בשנת 2001 הושק ה-iPod, ובפעם השנייה, משנה אפל תעשייה עולמית נוספת, הפעם בתחום המוזיקה. החל מינואר 2007, עם חשיפת ה-iPhone הראשון, הפך צג המגע במכשירים סלולריים לחלק בלתי נפרד מהתודעה הציבורית, ויחד איתו הגיע השינוי באופן בו אנשים מנהלים מידע אישי, במידת הזמינות הציבורית שלהם.

אפילו שפת הגוף עברה אבולוציה: את לחיצות האגודל המהירות על המקשים החליף ליטוף עדין של האצבע המורה על המשטח החלק. בפעם השלישית – אפל הובילה שינוי מהפכני אליו מיישרות קו מרבית החברות המתחרות סביבה. בדצמבר 2012, כמעט 6 שנים לאחר חשיפת ה-iPhone הראשון, משרד הפטנטים האמריקאי העניק לאפל זכיינות בלעדית על עיצובו הייחודי ובכך ניתן גם תוקף משפטי להיותה פורצת דרך.

אז מה קרה לאפל של 2013?
היה קשה לפספס את ההמולה סביב חשיפת מערכת ההפעלה החדשה iOS 7 שעוררה דיון סוער בעיקר בעולם העיצוב. ג'וני אייב (מעצב מכשירי אפל), הידוע בקו המינימליסטי הייחודי שלו וכעת משמש כראש צוות הפיתוח החדש, החליט לזנוח את הסגנון הסקאומורפי (עיצוב המדמה פונקציונאליות של מוצר פיזי) – שמזוהה עם אפל עוד מימי ה-דסקטופ הראשון שלה, ולעבור לעיצוב שטוח. שני הסגנונות מנוגדים זה לזה ומייצגים גישות הפוכות לחלוטין של תפיסה עיצובית, החל מהפילוסופיה העומדת מאחוריהם וכלה באופן בו נראה "כפתור" במרחב הדיגיטלי.

העיצוב השטוח עשה קאמבק גדול בשנה האחרונה, הרבה בזכות השקת מערכת ההפעלה Windows 8 והעיצוב של גוגל (Google). כדי להבין מהו עיצוב שטוח צריך להתמקד בהגדרה "שטוח" – בעולם הגרפי זה לא מייצג מחסור בתוכן (כמו בהתייחסות לאדם שטחי) אלא מתייחס למעטפת החיצונית של האלמנט. משמעותו היא הסרת כל הקישוטים: ללא הצללות, הבלטות, מעברי צבע (גרדיאנטים), וכל כלי אחר שמטרתו היא "להרים" את האובייקט מעל הצג, כדי לדמות אשליה של נפח וצורה המוכרת לנו מהעולם הפיזי.

שימוש בעיצוב מסוג זה מנקה את כל הטריקים (יפים ככל שיהיו) מאלמנטים במסך ונותן דגש למשטחי צבע, לטיפוגרפיה ולהיררכיות. יש שיאמרו שמדובר בגישה עיצובית בוגרת יותר, כיוון שכעת, החברה מכירה כבר את נוכחות הצג הדיגיטלי ולא זקוקה לקביים הגרפיים שעזרו לחוויית המשתמש להסביר "מה ניתן ללחיצה". אין צורך בכפתורים שמנמנים, אפשר להתקדם הלאה ולתת ל-UI פשטות שמייצרת אפקטיביות, מתוך חלוקה נכונה של התוכן המוצג.

אז איפה הבעיה בעצם?
נשמע שעיצוב שטוח מתאים כמו כפפה ליד לפילוסופיה העיצובית של אפל שמקדשת את התוכן והפונקציונאליות ושזהו הצעד הטבעי עבורה. הבעיה מתחילה בתחושה שבפעם הראשונה מאז הקמתה, היא נתנה לסגנון עיצובי פופולארי – שמזוהה עם חברות מתחרות, לחלחל לתוך עמוד השדרה שלה. זו לא הפעם הראשונה שהיא "לוקחת בהשאלה" ממישהו אחר, אבל עד כה, כאשר ניכסה לעצמה מוצר, היא שיכללה את הפוטנציאל שלו.

1. הבעיה נמשכת בכך שהביצוע לוקה בחסר. אמנם יש קו עיצובי נטול קישוטים והצללות שבמבט ראשון נראה שטוח, אבל משהו הציק לציבור שנחשף לעיצוב בפעם הראשונה. המילה "ילדותיות" עלתה בראשם של רבים ומשהו לא הסתדר.

פלטת צבעים שיש בה ילדותיות. ההבדל בין מערכות ההפעלה iOS 6 ו-iOS 7 החדשהאפשר למקד זאת בכמה חולשות עיצוביות:
קיימת השטחה גרפית אך נטולת תמצות התוכן. ניתן להבחין שבהרבה מהאייקונים הסמל עצמו, למרות שלוטש סגנונית, נשאר זהה במהותו לזה שקדם לו ב-iOS 6. אייקוני ה-notes הContacts והVideos- הם דוגמא מעולה לכך שנשאר ייצוג של החפצים הפיזיים, כמו ספר טלפונים, קלאפר (ששייך לקולנוע ולא לוידיאו וחבל שלא שינו את זה בעיצוב החדש) ופנקס כתיבה, במקום ייצוג התוכן או הפונקציונאליות שלהם. באייקונים music Calendar ו-Weather – שגם במקור התחילו כדימוי של תוכן (תו מוזיקה ולא מכשיר רדיו) המעבר מוצלח יותר.

2. הצבעוניות החדשה עושה שימוש בצבעים "היישר מהשפורפרת" שבאופן מיידי יוצרים פלטת צבעים שיש בה ילדותיות. אחד השיעורים הראשונים בצבע, הוא לא להשתמש באפור מלא, שחור מלא וצבעים שלא עברו התאמה לצרכי העיצוב. תמיד יתווסף גוון אחר שנותן להם אחידות ועומק. האייקון היחיד שבולט שאכן טיפלו בו מבחינה צבעונית הוא אייקון המוזיקה האפרסקי.

3. שטוח, אבל לא עד הסוף. יש עדיין מעברי צבע (גרדיאנטים) ושקיפויות, שמונעים מהמראה השטוח לתת את האפקט החזותי בשלמותו. בנוסף, ההחלטה לא לוותר על האפקטים אינה אחידה לכל האייקונים אז שוב יש תחושה של חוסר החלטיות.

יש כמובן גם החלטות טובות רבות בעיצוב החדש:
הבהירות הכללית של המערכת, הגדלת שטח הפנים של האייקונים וגם שטח האלמנט בתוכם. אייקונים (כמו השעון ולוח השנה) שנותנים חיווי בזמן אמת – רעיון נפלא לתת שדרוג לחוויית המשתמש כבר באייקון, האנימציות עשויות מעולה כמו שאפל יודעים, והניווט החדש נח מאוד.

אפל, עוד מראשיתה, מבינה שעיצוב הוא כלי בשירות הפונקציונאליות והתוכן. הוא אינו קישוט שמודבק על המוצר, הוא חלק מהותי ממנו ומייצר חוויה שקשה להשיג באמצעים אחרים. כיוון שהיא קשובה לקהל שלה כנראה שיהיו שינויים והתאמות בעיצוב החדש. מסקרן לחכות ולראות האם בעוד שנה מהיום, הזיכרון הקולקטיבי של כולנו יסמן את התפוח השטוח כאחת הטעויות של אפל, או כהברקה מרעננת.

קישורים:
הפרסומת האייקונית
חשיפת האייפון הראשון
סקאומורפי

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים