Vivo Y35: טלפון שמספיק למי שמסתפק בדור הרביעי

באופן אישי, אין לי בעיה עם טלפונים שמציעים עדיין (בישראל) יכולת קישוריות ברמת ה-4G בלבד. מעבר לכך שה-5G בארץ נמצא רק בתהליכים להצעת היכולות המלאות של הדור הזה, אני לא צרכן גדול של מידע. הטלפון בשבילי הוא קודם כל טלפון, ורק אחר כך מצלמה ופחות מכך מכשיר רשת חברתית – וגם עם ההיבט הזה מכשירי ה-4G מתמודדים באופן סביר לחלוטין. מכיוון שכך, אני פתוח לחלוטין לכך שכשאני מחפש טלפון חדש, לפחות לתקופת מעבר אקנה מכשיר כמו ה-Y35 של ויוו, שהושק לפני פחות מחצי שנה. זאת, כל עוד הוא לא מעיק על הכיס.

בדור הנוכחי של שוק הטלפונים, ה-Y35 הוא מכשיר שוק כניסה. התמיכה ב-4G בלבד היא רק אחת הדרכים שלו לנסות להגיע למחיר שיתאים לשוק הכניסה, לחלק שממש צמוד כבר למכשירים שמוגדרים כשוק ביניים. כך, למשל, אי אפשר להתעלם מהמגרעת בצורה טיפה גדולה יחסית בחלק העליון של המסך, שמהווה כיום כמעט סימן היכר למכשירים זולים – על אף שחלק מהחברות שמייצרות טלפונים זולים בכל זאת הולכות על קידוח במקום מגרעת, וטוב שכך. אי אפשר להתעלם גם, בהיבט העיצובי, שמדובר במכשיר פלסטיק מלא בעיצוב שטוח לחלוטין – סגנון של 2.5D קלאסי.

אבל, מהצד השני, מאחור העיצוב בהחלט מודרני: הוא כולל מתחם מצלמות בולט מהגוף, אך לא יותר מדי, עם שתי מצלמות במתחמים עגולים גדולים משל עצמן ועוד שלישית קטנה ליד, כשמעל, במיקום מוצלח, נמצא מבזק ה-LED. גם סכמת הצביעה של הגב יפה לעין, עם גוון מתכתי משהו, ובסך הכול, ההרגשה היא לא של מכשיר פשוט, אלא של משהו יוקרתי יותר מתג המחיר שלו, שאליו עוד אגיע.

צילום – לא החלק החזק של המכשיר

אם כבר הזכרתי את המצלמות, היבט הצילום הוא לא החלק החזק של ה-Y35. מצלמת הסלפי, עם חיישן 16 מגה-פיקסל, עושה את העבודה שלה יחסית טוב, אולם מאחור, המצלמה הראשית, עם חיישן 50 מגה-פיקסל, שתומכת ב-PDAF, עושה עבודה סבירה באור יום – אבל לא יותר. האיכות לא אחידה ולפעמים יש הרגשה של חוסר בפרטים. שתי המצלמות האחרות הן יותר סמליות – 2 מגה-פיקסל לצילומי מקרו ו-2 מגה-פיקסל לקביעת מרחק צילום, אבל זה דבר מוכר וידוע בשוק, ברמת הכניסה שלו. בקיצור, זה לא טלפון לחובבי צילום, אבל כנראה שחובבי הצילום גם ככה לא ממש "מסתכלים" על טלפונים ברמות המחיר של ה-Y35.

ה-Y35 מגיע עם מסך LCD בגודל של 6.58 אינץ' ברזולוציית +FHD – וזה בסדר גמור. כך גם התמיכה שלו בעבודה בקצב ריענון של 90 הרץ. הוא מציע בהירות נאה מאוד של עד 550 ניט. אולי אי אפשר עדיין לעבוד אתו באור שמש ישיר, אבל זו בהירות בהחלט יפה, שגם אומרת שבבהירות יחסית נמוכה התצוגה מספיק נוחה לצפייה.

זה עוזר גם לזמן העבודה. הטלפון הזה של ויוו מגיע עם סוללת 5,000mAh. בבדיקות הרגילות שלי הוא הגיע לזמן עבודה מרשים מאוד של יותר מ-19.5 וחצי בשתי בדיקות – וקצת התקשיתי להאמין לזה בהתחלה. מי שצריך מכשיר לשיחות וכמעט תו לא, לא צריך להטעין את ה-Y35 לפחות למשך יממה וחצי – וכדאי לו לקחת את זה בחשבון כשהוא מתלבט איזה מכשיר לקנות. רק חבל שבגרסה שנמכרת בארץ הטעינה היא בהספק מרבי של 18 וואט בלבד.

הטלפון מציע זיכרון עבודה של 8 גיגה-בייט, שניתן להרחבה בהגדרות בעד 8 גיגה-בייט נוספים על חשבון זיכרון האחסון – וזה בהחלט מודרני. זיכרון האחסון הוא 256 גיגה-בייט, והוא מציע אפשרות הרחבת זיכרון באמצעות כרטיסי microSDXC – דבר שיותר ויותר חסר בטלפונים היקרים. יש גם חיבור אודיו 3.5 מ"מ – עוד דבר שעל חסרונו מרבים להתלונן בטלפונים בחלקים הגבוהים יותר של השוק. המעבד הוא Snapdragon 680, שמגיע עם ארבע ליבות Cortex-A73 במהירות מרבית של 2.4 גיגה-הרץ ו-4 ליבות Cortex-A53 במהירות מרבית של 1.9 גיגה-הרץ. זהו מעבד שוק ביניים, שמיוצר ב-6 ננו-מטר והושק לפני כשנה וחצי – והוא בהחלט מציע ביצועים סבירים לשוק הכניסה של ימינו.

עוד הפתעה לטובה

יש ב-Y35 עוד הפתעה לטובה: ברישומים היה כתוב שהמכשיר מגיע עם אנדרואיד 12, אבל הוא עודכן מהר מאוד לאנדרואיד 13 והממשק שלו עודכן ל-Funtouch OS 13. זהו ממשק יחסית קל, עם תוספת של כמה אלמנטים גרפיים וקצת מחוות מעל למערכת האנדרואיד הנקייה – כולל תמיכה בחיישן טביעות האצבע, שמשולב בכפתור ההפעלה/כיבוי.

בסך הכול מדובר במכשיר שוק כניסה/שוק ביניים נמוך סביר לחלוטין. הבעיה המרכזית של ה-Y35 היא שהמחיר המומלץ שלו – לפי היבואנית הרשמית, בנדא מגנטיק – עומד על 1,000 שקלים. יש טלפונים לא מעטים שפחות או יותר שווים לו אבל עולים כ-200 שקלים פחות, ומהצד השני, בכ-200 שקלים יותר יש כבר טלפוני שוק ביניים שמציעים לפחות 5G, ובדרך כלל גם תוספת ביצועים.