Nokia 7.2 – סמארטפון שוק ביניים טיפוסי

מאז שנוקיה חזרה לחיינו הדיגיטליים, בסיבוב הזה כמותג בלבד ולא כיצרנית טלפונים, היא פחות או יותר הגיעה לדור השלישי של המכשירים שהיא מציעה. במשך התקופה הזאת, להוציא מספר מועט מאוד של מכשירים, היא מתרכזת בעיקר במכשירים שמיועדים לחלק האמצעי ומטה של שוק הביניים ואפילו יותר נמוך מזה.

היא גם פחות מתרכזת בעיצוב. רוב המכשירים שלה, כמו גם זה של ה-Nokia 7.2 החדש שהוא מושא סקירה זו, מעוצבים בסגנון 2.5D מודרני: מסך שטוח ללא קימורים לצדדים עם שוליים צדדיים לא לגמרי דקיקים, שול רחב למדי למטה שיש בו מקום להכניס את שמו המפורש של המותג וגם מגרעת כזו או אחרת למצלמת הסלפי. זה לא אומר שהחברה לא תחרוג בעתיד מהעיצוב הזה, שדי מקובל ברמת המחירים של אמצע שוק הביניים ומטה, ואולי אפילו כבר בסוף החודש בתערוכת MWC הקרובה, אבל ברוב המכריע של המכשירים זה מה שמקבלים ממנה.

ועם זאת, יש חריגה מסוימת בעיצוב הכללי. גב המכשיר מצופה זכוכית דקה, שלא רק משמשת כהגנה (פחות), ואולי מספקת ממד של יופי (קצת יותר), היא גם נלחמת יפה מאוד באחת ממכות השימוש בטלפונים עם גב מבריק: כתמי אצבעות שמכסים כל חלקה טובה תוך כמה דקות בלבד – אם מישהו בכלל משתמש במכשיר שלו בלי מגן.

יש שתי חריגות נוספות ששייכות לכפתורי השימוש: כפתור ההפעלה מכיל פס לד קטן, שמהבהב כשיש התראות, ומבחינים בו היטב כשזה קורה. החריגה הנוספת היא כפתור ייעודי בצד השמאלי של המכשיר, שלחיצה עליו פותחת את האפליקציה של גוגל בטלפון – וכזכור, הטלפונים החכמים של נוקיה מגיעים עם Android One, גרסת האנדרואיד הנקייה של גוגל. במכשיר המסוים הזה מדובר עדיין בגירסה 9 למרות שגירסה 10 מסתובבת בשוק כבר זמן מה, אבל ב-HMD, היצרנית, אומרים שהעדכונים יתחילו להגיע למכשירי החברה בסוף פברואר, ובאמת שזה לא ממש נורא.

אבל מה שהכי בולט ב-Nokia 7.2 הוא מערך הצילום שנמצא מאחור, המבוסס – בעקבות שיתוף הפעולה שעוד קיים מהסיבוב הראשון – על אופטיקה של צייס. הוא מורכב משלוש מצלמות, שיחד עם המבזק יוצרות ריבוע שמוקף בעיגול גדול בולט החוצה וגם מציע שוליים מתכתיים בולטים מעט, שנועדו להגן על העדשות מפני מכות ומפני שריטות. הבעיה של המבנה הזה, מעבר לכך שהוא מאוד בולט, היא ההפרעה שהוא יוצר בשימוש בחיישן טביעות האצבע שממוקם קרוב מדי אליו. ביותר מדי מקרים במקום להניח את האצבע על החיישן שמים אותה על המצלמות. די מפריע. למה לא הגביהו במעט את מערך הצילום כדי ליצור בידול? לא ברור.

המצלמה הראשית מצוידת בחיישן 48 מגה-פיקסלים, אבל היא מצלמת PDAF, שכברירת מחדל מאחדת לתוצאות טובות יותר כל ארבעה פיקסלים לאחד, כך שבעצם התמונות הן בגודל של 12 מגה-פיקסלים. אם רוצים לצלם ברזולוציה מלאה צריך לבחור זאת באפליקציית הצילום. מדובר בנוהל שגרתי למדי במכשירי שוק ביניים, שאינם מגיעים עם זום ועם מייצבים אופטיים. המצלמה המשנית, מצלמת הרוחב, מצוידת בחיישן 8 מגה-פיקסלים, ואילו המצלמה השלישית, שמשמשת לקביעת עומק התמונה, מצוידת בחיישן 5 מגה-פיקסלים. גודלו של חיישן מצלמת הסלפי הוא 20 מגה-פיקסלים.

התוצאות לא מספיק טובות. הן סבירות ולא יותר, ובכל הגדלה אפשר להבחין שיש בקצוות הרבה מאוד גרעיניות, מה שאומר שהן פשוט לא חדות דיין. זה עובר, והצבעים סבירים, אם כי לעיתים יש הרגשה שהם שטופים מדי, אבל הציפייה הייתה לאיכות טובה יותר גם בגלל שבעבר הלא רחוק שלחה HMD לשוק טלפונים ברמה הזאת עם מערכי צילום איכותיים יותר. גם בצילומי רוחב קשה היה להתרשם יותר מדי, ובחלק מהתמונות תופעת עין הדג בקצוות מסביב הייתה מורגשת מדי. דווקא בצילומי מקרו התוצאות היו ממש טובות. אם תרצו, Nokia 7.2 מספק עוד הוכחה שזה לא ממש משנה כמה פיקסלים יש בחיישן.

כאמור, מדובר במכשיר שוק ביניים שאפשר לקרוא לו טיפוסי. מסך ה-6.3 אינץ' הוא מסך LCD TFT ברזולוציית +FHD והוא מוגן כמו הגב ב-Gorilla Glass 3. המעבד הוא Snapdragon 660 שכבר די ותיק בשוק, והמכשיר הגיע עם זיכרון סביר בהחלט של 6/128 גיגה-בייט עם יכולת הרחבה לזיכרון האחסון. הסוללה, בנפח עבודה של 3,500mAh החזיקה מעמד בבדיקות קצת יותר משמונה שעות במוצע, וזה סביר. למרות שהמכשיר מגיע עם מחבר USB Type-C, כשיש גם חיבור 3.5 מ"מ סטנדרטי, המטען מציע הספק של 10 ואט בלבד, כך שהטעינה איטית למדי.

המכשיר התקבל לבדיקה מהיבואנית הרשמית ח.י. המחיר הרשמי הוא 1,400 שקלים.