עינת צור-שיין, ServiceWise, מסכמת: "בשביל להבין מה זה כנס Dreamforce, צריך להיות שם"

"וואו, איזה שבוע. הרבה דובר ועוד יסופר על הפלא שהוא Dreamforce 2012, אבל אין מה לעשות – צריך להיות שם כדי להרגיש את זה באמת", אומרת עינת צור-שיין, מנכ"לית משותפת ב-ServiceWise – שותפתה של Salesforce.com בישראל, לסיכום כנס הענק של החברה, שנערך לפני החגים בסן פרנסיסקו, קליפורניה. "זה היה, כמו שהאמריקנים אוהבים להגיד, over the top", היא מספרת.

"אחרי האסוציאציות שלי מהיום הראשון על האולימפיאדה, ומהיום השני על מופע רוק, הגעתי למסקנה ש-Dreamforce הכי מזכיר לי את לאס וגאס", מוסיפה צור-שיין. "כשאת בתוך מתחם הוועידה (שמתפרש על פני כמה רחובות טובים בשל כמות המשתתפים), עונדת את השרוך המפורסם (כי אסור להוריד אותו, אחרת לא יתנו לך להיכנס לשום מקום), זה מרגיש קצת כמו בסטריפ של וגאס: הכל מהוקצע ונוצץ, מאורגן ומושקע. מדי עשרה מטרים אפשר למצוא עובד חברה או אדם מטעם המארגנים עם בגדים תואמים, שכל תפקידם הוא לגרום לך להמשיך ולקחת חלק בחוויה וחס וחלילה לא לברוח לקניות ב-Old Navy, ב-Crate & Barrel ובמיוחד לא בחנות של אפל (Apple) שנמצאת ממש מעבר לפינה. כאמור, זה מזכיר את המלונות של וגאס, שם מיזוג האוויר והתאורה מנתקים אותך מכל תחושת זמן ומעודדים אותך להמשיך ולנסות את מזלך במכונות המשחק ובשולחנות ההימורים. כך גם כאן: הכל מכוון ומיועד לגרום למבקרת המשתאה לחשוב שאין דבר זולת הענן, ואין ענן בלי Salesforce.com. רק אחרי שמתרחקים מהמתחם ויוצאים מעט מזרחה, נזכרים שהחיים בעצם טיפה פחות נוצצים, שיש בחוץ אתגרים תחרותיים (ואחרים, אפילו גדולים יותר) ושצריך באמת לעבוד קשה כדי להשיג לעצמך את ההזדמנות לראות ולהיראות בפני כל כך הרבה אנשים מהתעשיה. מעורר השראה".

באותו נושא, ממשיכה צור-שיין, "שבתה את ליבי חברה קטנה מאוד מקולורדו, המונה חמישה עובדים בלבד, שפיתחה אפליקציית ענן כלשהי. נציגת החברה, בחורה בת גילי בדיוק (אנחנו עוד לא 'נשים', אלא בחורות צעירות, מבלי להסגיר את הגיל המדייק), עלתה על הבמה וסיפרה איך נציגי Salesforce.com סייעו לה לפתח את האפליקציה שלה ולחשוף אותה לקהל רחב ביותר של לקוחות, דרך חנות האפליקציות AppExchange. רק חמישה עובדים וכבר היום על הבמה, עם הזדמנות להיחשף בפני 90 אלף המשתתפים בכנס".

"בארוחת הבוקר למחרת, החלטנו בתור ניסיון, השותף שלי ואני, להתפצל כדי לנסות לדבר עם אנשים ולהיות חברתיים, ברוח ה-Social ששרתה כאן על הכל", מספרת צור-שיין. "במקרה, פגשנו את אותם חבר'ה נחמדים שהיו על הבמה, ומה רבה שמחתם היתה לגלות שאפילו אנחנו, שהגענו מרחוק כל כך, שמענו על המוצר שלהם גם לפני האירוע. אמרתי להם שמבחינתנו הם היו 'הזוכים בקטגורית הסרט הזר'. מה שהתכוונתי באמת זה, שאולי הם מהווים סוג של עלה תאנה של Salesforce.com, שנועד להעביר מסר למשתתפים: Salesforce.com יכולה להצליח אצלכם בארגון גם אם אתם לא ג'נרל אלקטריק (General Electric) או קוקה-קולה (Coca Cola) הענקיות".

"את היום האחרון של הכנס", היא מסכמת, "השארתי לשותפי. הדרך הביתה ארוכה ובסופה מחכים לי שלושה ילדים נפלאים ובעל אחד גיבור. כך, עייפה, הגעתי לשדה התעופה בשעת בוקר מוקדמת במיוחד – זמן טוב לבזבז את המטבעות שנשארו לי ואולי להביא שוקולדים לילדים שמתגעגעים לאמא (או כך לפחות אני מספרת לעצמי). אבל באמריקה לא פותחים את חנויות השדה לפני חמש בבוקר, אז מה בדיוק אמורים לעשות כעת? הם לא יודעים שאנחנו, הישראלים, נוסעים לחו״ל רק כדי לעשות קניות בדיוטי-פרי? אפילו בית קפה פתוח אי אפשר למצוא. לעומת זאת, בביטחון יש שלט משעשע שמאפשר לאנשים שנולדו לפני 1937 לא לחלוץ נעליים במכונת השיקוף. מעניין כל כמה זמן הם מעדכנים את השלט… המחשבה הראשונה שהיתה לי: אם לאונרד כהן היה כאן, הוא היה יכול לעבור ללא בעיה, ואז הוא היה כותב על זה שיר. מזל שהישראלים הם קולניים כל כך, שישר מצאתי קבוצה של חבר'ה מצוינים, שמסתבר שהיו איתי בוועידה, למרות שלא ראיתי אותם בכלל. המדובר בעוד חברה ישראלית ש-Salesforce.com קנתה. כן, גם המוצר שלהם כבר היה על הבמה וגם הם חוזרים מוצפי חוויות והתלהבות מהכנס, שהיה לחוויה רוחנית-כמעט. נתראה ב- Dreamforce 2013".