ח"כ אלכס מילר: "העדר ההשקעה בחינוך הטכנולוגי – אסון לטווח הארוך"

"ההבדל בין מערכת החינוך של ישראל ובין זו של ברית המועצות הוא בכך שהשלטון הסובייטי השכיל להשקיע את המשאבים הנחוצים בחינוך טכנולוגי, בעוד שאצלנו, לצערי, זה לא כך. הממשלה לא מקצה את הסכומים הדרושים כדי לקדם את החינוך הטכנולוגי של ישראל – וזה אסון לטווח הארוך", קובע ח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו), סגן יו"ר הכנסת ויו"ר ועדת חינוך תרבות וספורט בכנסת, בראיון לאנשים ומחשבים.

לדברי ח"כ מילר, שאת חינוכו קיבל בברית המועצות ובהכשרתו הוא מורה לאלקטרוניקה, "בלי כוח האדם המתאים, ישראל לא תוכל לשמור על מעמדה הבינלאומי כמרכז טכנולוגי וכמרכז לחדשנות, שהושג בעמל רב. הבעיה רחבה ביותר: מערכת החינוך אינה מסוגלת לספק את צורכי כוח אדם של ענף ההיי-טק, כפי שאינה מסוגלת לספק את צורכי כוח האדם לתעשיית הלואו-טק. החינוך הטכנולוגי בישראל עבר שחיקה רבת שנים, ואנחנו משלמים את המחיר. המצב כיום הוא שאין מספיק מהנדסים וטכנאים. מדינה שמתפארת ביכולות הטכנולוגיות שלה, שעדיין נחשבת למובילה עולמית בתחום ורק מעטים מהתלמידים עוברים הכשרה טכנולוגית – זה מצב בלתי נסבל".

החינוך הטכנולוגי והמקצועות טכנולוגיים לא באופנה.
"נכון הוא שלחינוך המקצועי יש סטיגמה, אך לנוכח חשיבות הטכנולוגיה לכלכלת ישראל, המדינה חייבת להקצות משאבים, לפתח ולעבות את החינוך הטכנולוגי. בנוסף, יש לנקוט בפעולות אשר יעלו את קרנם של החינוך הטכנולוגי ושל המקצועות הטכנולוגיים.

כדי שנוכל להכשיר מהנדסים וטכנאים מוכשרים אנחנו צריכים להתחיל מהשורש. החינוך הטכנולוגי צריך להתחיל מגיל צעיר – מבית ספר עממי. אם נשדרג את כל המערך הטכנולוגי של ישראל, יגדל כוח המשיכה שלו. צריך להסביר לנוער שהדרך לפסגה האישית והמקצועית עוברת בחינוך הטכנולוגי.

יש אפליה בחינוך הטכנולוגי בישראל, וצריך מדיניות של אפליה מתקנת. למשל, על ידי פטור מארנונה לבתי ספר מקצועיים, ומציאת דרכים כדי להעניק להם תמריצים שונים".

אתה שוכח שאתה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת.
"שיטת הממשל בישראל מבוססת על הפרדת סמכויות, הממשלה היא הזרוע המבצעת, ואילו הכנסת היא הזרוע המבקרת והמחוקקות. אני מנסה לקדם מצב שנוכל להקים מועצה להשכלה טכנולוגית בישראל, שתטפל בכל הסוגיות של החינוך הטכנולוגי של ישראל – משלב החינוך הטכנולוגי בבית הספר העממי ועד לאקדמיה. למועצה הזו יהיו סמכויות דומות לאלו שיש למועצה להשכלה גבוהה ויהיו בה נציגי חינוך וגם נציגים של התעשייה על מנת שהחינוך הטכנולוגי ייתן מענה לצרכים הכלכליים של מדינת ישראל".

מי יאשר הקמת גוף כזה?
"הממשלה לא תעשה זאת, ולכן אני אציע זאת באמצעות חקיקה. עוצמתה של הכנסת היא בכך שאם הזרוע המבצעת לא פועלת בהתאם לציפיות, ניתן לחייב אותה לעשות זאת באמצעות חקיקה.

צריך להציע תוכניות לימוד בהתחשב במגבלות של ישראל בתחום כוח האדם והמימון. ישראל היא מדינה קטנה – היא לא יכולה לעסוק במחקר ופיתוח בכל הנושאים. יש להתמקד בכמה נושאים שבהם יש לנו יתרון. בעבר הפכנו למרכז עולמי בתחום ה-ICT, ואנחנו צריכים לחפש לעצמנו נישות. אולי בתחום העולם הנייד, אולי בתחום המיכשור הרפואי ואולי בתחומים כמו ננו-טכנולוגיה. מועצה לחינוך טכנולוגי תמליץ ותציע מסגרות חינוך שיכולות לקדם את תעשיית ההיי-טק. אין לנו את הלוקסוס לעסוק בהכל. המועצה להשכלה טכנולוגית תהיה גוף שגם יבחן את תתי הנושאים שישראל צריכה לעסוק בהם".

כיצד יוגדל חלקן של האוכלוסיות הערבית והחרדית בתעשיית ההיי-טק?
"המדובר בבעיה שאני מודע לה היטב. בהחלט יש למצוא לה פתרון, שכן המצב הנוכחי פוגע בצמיחה הכלכלית של המדינה ואף יוצר בעיות חברתיות קשות של עוני ופערים חברתיים.

לגבי הערבים, יש אכן בעיה בשילובם בתעשייה. אני לא יודע אם יש לכנות זאת 'אפליה חברתית', אך אין ספק שלערבים לא קל להתקבל לעבודה בענף. זה מצב מצער וחבל שזה כך. יתכן שאם יהיה פתרון מדיני, הבעיה תיעלם בהדרגה, אך בינתיים היא קיימת. צריך לפתור אותה באמצעות הקמת פארקים לתעשיות עתירות ידע בריכוזים של ערבים, תוך עידוד ומתן תמריצים למועסקים שישתלבו בענף.

לגבי החרדים, גם שם עלינו להיות מציאותיים. החרדים לא ישנו את אורח חייהם כדי לצאת לעבודה או כדי ללמוד מקצועות שמותאמים לצרכים של תעשיות עתירות ידע. מסגרות העבודה והלימוד צריכות להיות מותאמות לאורח החיים שלהם, שיאפשרו להם לשלב בין עבודה, לימוד תורה ותפילה".