חגי טננבאום-ארז, מבקר מערכת הביטחון: "יש להצר שאין בארץ תואר בביקורת פנימית"

"יש להצר על כך שבניגוד לארצות הברית, נושא הביקורת הפנימית לא נלמד באקדמיה בארץ באופן שלם ומוסדר כתואר, אלא רק במסגרת קורסים שונים", כך אמר חגי טננבאום-ארז, מבקר מערכת הביטחון במשרד הביטחון. לדבריו, "נוצר מצב בעייתי: כאשר נדרש להכשיר מבקרים בתחומים שונים, יש לשלוח אותם להתמחות בחוץ לארץ".

טננבאום-ארז היה אחד הדוברים ברב שיח שהתקיים בשבוע שעבר בבית אנשים ומחשבים לקראת כנס "הביקורת הפנימית – העידן החדש", שיתקיים ב-20 ביוני במרכז הכנסים אבניו שבקריית שדה התעופה. נושאו של הכנס יהיה "חדשנות בביקורת הפנימית תוך שמירה על ערכי הליבה".

לדבריו, "הנהלות הארגונים הסירו מעצמן את האחריות לקיום כללי הבקרה, היה להן נוח להעביר את הביקורת לתחום אחריותו של המבקר".

הוא אמר, כי בקרה וביקורת הן "שני עולמות שונים. הקשר היחידי ביניהן הוא שביקורת היא בקרת הבקרות". טננבאום-ארז הוסיף, כי "המבקרים הפנימיים לא מציינים מה צריך להיות בפועל, עם ביקורות ותוכנית ביקורת, והם סובלים ממצוקת משאבים. הם לוקחים על עצמם עבודות ייעוץ וביצוע סקרים וביקורות נלוות". כך, אמר, "בסופו של דבר, הפיקנטי והפופוליסטי עולה על מהות התפקיד".

חוק הביקורת הפנימית, ציין, "מדבר על תקנים מקובלים וכשנחקק החוק בנושא היה ברור שיש בישראל לשכת מבקרים פנימיים, ויש ארגון עולמי שמפתח מכשיר ומלמד את הגוף המקביל בארץ".

בעיה נוספת שטננבאום-ארז הצביע עליה נעוצה בכך ש-"במרבית משרדי הממשלה והמוסדות הציבוריים, היקף התקציב המוקצה לטובת הביקורת הפנימית לא צמח ביחס מתאים לגידול בפעילות הארגונים הללו".

רק רבע משרה

יוסי גינוסר, מנכ"ל פהאן-קנה ניהול בקרה – Grant Thornton, שהנחה את רב השיח, אמר ש-"בעבר ראו את הביקורת הפנימית כביקורת המבוצעת בדיעבד. המבקר הפנימי היה בא ונותן עצות בפוסט מורטם. אלא ככל שקצב החיים גבר והשתנה, ראו יותר ויותר חשיבות בשילוב הביקורת בזמן אמת. הדבר גרר יותר אש ויותר ויכוחים, מאחר שכשמבצעים את עבודת הביקורת תוך כדי עשייה, עולה השאלה היכן עובר הגבול בין המבקר והמנהל".

"בשנים האחרונות, בעקבות פרשיות אנרון ו-וורדלקום, מצב הבקרה בחברות השתנה", אמר גינוסר. "בעבר, מערך הבקרה היה תחת האחריות של סמנכ"ל הכספים, ופחות באחריותם של המנהלים האחרים. כיום, נושא הבקרה מצוי על סדר היום של כלל ההנהלה. כאשר ההנהלה מחפשת גורם מומחה בתחום הבקרה שיכול לסייע לה, המבקר הפנימי הוא המועמד המיידי. שהרי מי יכול לייעץ להנהלה בנושאים אלה? המבקר הפנימי. נוצר מצב שבו הוא נשאב לנושאי ייעוץ להנהלה".

"אין בישראל מערך לימודים מסודר לביקורת פנימית, יש קורסים ויש תואר, אך רוב הלימוד לא מבוצע תוך כדי עשייה", אמר גינוסר. "חוק הביקורת הפנימית מפנה ל-'תקנים מקצועיים מקובלים', אך לא נוקב בזהותם של תקנים אלה. קיימת משמעות לנראות, לכך שישראל תאמץ את תקני ה-IIA, כפי שעשו מדינות מערביות אחרות, ביניהן מדינות ה-OECD, החברות באיחוד האירופי ומדינות באסיה. ישראל שמרה על עמימות בתחום ולא הכריזה על אימוץ התקנים. אני קורא למדינה לאמת את התקנים הללו, כי בסופו של דבר, הם מותאמים לאופי הפעילות של המבקר הפנימי".

"משרדנו ערך סקר על מצב הביקורת הפנימית בישראל", הוסיף גינוסר. "עולה ממנו שבארבע השנים האחרונות גדלו תקציבי הביקורת הפנימית ב-50% ויותר באופן יחסי. יחד עם זאת, מכיוון שנקודת ההתחלה הייתה נמוכה מאוד באופן ממוצע, הרי ששיעור הגידול הזה לא בהכרח אומר שהגודל האבסוליטי של התקציבים כיום הוא נאות". כיום, אמר גינוסר, "תקציב הביקורת הממוצע של חברות בינוניות וקטנות עומד על כ-500 שעות שנתיות, משמע – כרבע משרה. זה תקציב ביקורת לא גבוה לחברה בעלת מחזור מכירות של מאות מיליוני שקלים בשנה. כמו כן, קיימים פערים גדולים בתקציבי הביקורת בין חברות דומות".

הוא סיים בציינו, כי "הממונה על שוק ההון קבע תקן של תקציב מינימלי לביקורת הפנימית לחברות ביטוח ולגופים מוסדיים אחרים – דבר שהביא לעלייה תלולה של תקציבי הביקורת הפנימית במגזר זה. ראוי שרשות ניירות הערך תעשה דבר דומה ותקבע תקן מינימום להיקפי התקציב והמשאבים של הביקורת הפנימית בחברות הציבוריות".

מתעניינים בנושא? הירשמו ל-"כנס הביקורת הפנימית – העידן החדש" של אנשים ומחשבים