"חולם שאנשים יסתכלו אחד על השני כבני אדם, בלי תיוגים ודעות קדומות"

אחמד הינדאוי, מנהל קבוצת ההנדסה של פעילות הדיו ב-HP אינדיגו כבר למעלה מ-9 שנים, גר בשפרעם ועובד בקרית גת. הינדאוי אחראי על כל מוצרי הדיו שמגיעים ללקוח, ברמת איכות קווי ייצור, תהליכים וטכנולוגיה.

"התחלתי את דרכי כמהנדס בקבוצה, והתקדמתי בסולם התפקידים", סיפר הינדאוי בראיון לאנשים ומחשבים. "לא חשתי שום יחס שונה", הוא הבהיר. הוא מנהל שתי קבוצות עובדים בקריית גת ובמפעל בסינגפור. בוגר תואר ראשון בטכניון בהצטיינות, ובימים אלו לומד לתואר שני MBA. בנוסף הוא נשוי ואב לילדה בת שנתיים וחצי. הינדאוי עושה את הדרך כל יום משפרעם שבצפון לקריית גת "כי העבודה מעניינת וזה תחום שמתפתח על הזמן", לדבריו.

כשהגשת מועמדות לעבודה הרגשת שמתייחסים אליך באופן שווה?
"שלחתי קורות חיים. הראינות היו דומים לכל הראיונות שעברו המועמדים האחרים. אני לא חש שום אפלייה. בכלל, הגישה שלי היא שאנחנו, העובדים מהמגזר, צריכים לדרוש שיתייחסו אלינו באופן שווה כמו אל כל עובד. לא אפליה לטובה ולא לרעה. ללא שום קשר לדת או למוצא".

אז למה יש מעט ערבים בהיי-טק?
"כי ישנם מספר חסמים. ראשית יש בעיה של מרחקים. החברה הערבית אינה ניידת כמו היהודית. לא כל אחד יכול ומוכן לנסוע כל יום משפרעם לקריית גת, או לאזורי היי-טק במרכז הארץ. חסם נוסף זה הנושא של מוכנות לראיונות עבודה. הרבה צעירים מהחברה הערבית שמגיעים לראיונות לא באים מוכנים מספיק, כי זה עניין מנטלי. צריך לעשות מאמץ להשקיע בהכנת המועמדים מקרב הערבים, ולהכין אותם טוב יותר לראיונות עבודה. חסם שלישי: בהיי-טק נהוג לגייס עובדים בשיטת חבר מביא חבר. צעיר ערבי שמגיע להיי-טק, אין לו חברים שיביאו אותו. הוא לא היה ב-8200 או ביחידות אחרות, וזה כמובן משפיע על היקף העובדים הערבים.
ובכלל, החברה הערבית לא חשופה להיי-טק כפי שהאחרים. הם לא מכירים את כל החברות שבהן אפשר לעבוד. מהנדס שמסיים תואר ראשון בכימיה לא תמיד שמע על אינדיגו או על חברות דומות שם יש עבודה".

איך אתה שמעת?
"אני במקרה הגעתי דרך חבר. חוץ מזה אני מבית של עובדי היי-טק. אחי עובד באפל וקרוב משפחה אחר במיקרוסופט. כך שהיתה לי הכנה לא רעה. אבל כשאני משתתף בירידי תעסוקה של בוגרים, הרבה לא ידעו על החברה, וישבתי וסיפרתי להם על אינדיגו".

זה בעצם תקרת זכוכית. אפשר לפרוץ אותה?
"לדעתי כן. תראה, את המסיימים בהצטיינות תמיד יחטפו, אבל יש מעט כאלו בין יהודים וערבים. הבעיה היא בבוגרים שסיימו את הלימודים ולא חשופים לכל ההיצע בשוק, ואני יכול לומר בוודאות שיש לא מעט מוכשרים מבין בוגרי המדעים בחברה הערבית".

אז למה אתה לא מנסה לגייס עובדים ערבים?
"כי לא תמיד זה מתאים. אף פעם לא אגייס מישהו רק בגלל שהוא ערבי. אני מתנגד לגישה הזו. יש גם עניין של עד כמה החברות משקיעות ומוכנות לעשות כד לקלוט יותר עובדים מהמגזר. חוץ מזה, גם אינדיגו מתמודדת עם בעיית מחסור של עובדים. יש לנו 120 משרות פתוחות שלא מצליחים לגייס. יהודים וערבים, לא משנה".

כיצד אתה מגדיר את מערכת היחסים בין יהודים לערבים במפעל?
"תראה, אינדיגו זה בית שני שלי. אנחנו עובדים ומבלים הרבה שעות ביחד, מדברים על משפחות, נפגשים באירועים של עובדים. מערכת יחסים קונקרטית לחלוטין. אל תשכח שאני מנהל עובדים. הדלת שלי תמיד פתוחה. מדבר עם כולם, מקשיב להם ומדברים על הכל. בכלל, HP מאמינה מאוד בגיוון וזה בכלל מורגש. אני רואה שעושים מאמצים אמיתיים לפתוח אפשרויות לכולם".

איך היה השיח כשהיו האירועים האחרונים במבצע שומר החומות?
"זה עלה בשיחות אישיות, ברמה כזאת או אחרת. אי אפשר להתנתק מהמציאות ולהתעלם ממנה. ובעיניי צריך לדבר על הדברים. בחלק מהשיחות הרגשתי שכל צד רואה תמונה אחרת, והרבה פעמים היא לא תואמת למציאות ומוזנת ממידע מוטעה.
בכלל בזמן מבצע שומר החומות המצב היה רגיש. יש לי עובדים שגרים בבאר שבע וליד העוטף. זה מצב לא נעים".

האם הדו קיום יחזור למה שהיה קודם למרות האירועים?
"לדעתי לא יחזור למה שהיה, ואולי לא צריך לחזור. האירועים שקרו מראים שכנראה צריך לשפר ולתקן את מה שלא היה בסדר. היו בעיות ואתגרים שהיו מתחת לשולחן, כמו למשל הנשק בחברה הערבית. חשבו שזה יישאר שם, והנה באו האירועים האחרונים והראו שזה לא כך. יש הרבה מה לעשות, בתחום החינוך והתשתיות. צריך לתת תקווה לצעירים, ואם לא יתנו להם – שום דבר לא ישתנה".

מה החלום שלך לדו קיום?
"החלום שלי הוא שאנשים יסתכלו אחד על השני בתור בני אדם, בלי לתייג ובלי דעות קדומות".