"יש להכיר באלימות טכנולוגית כזירת אלימות חדשה"

"החוקים הקיימים, העוסקים באלימות מגדרית, נוסחו בטרם נוצר הממשק שבין טכנולוגיה ובין אלימות נגד נשים. המרחב הטכנולוגי הוא זירה חדשה לאלימות כנגד נשים. השימוש באלימות טכנולוגית זמין לכולם – בלא מאפייני גיל, השכלה, מוצא, מצב כלכלי וכדומה. אנו נדרשים להגדיר תופעה זו כעבירה פלילית וכאלימות לכל דבר ועניין", כך אמרה בראיון לאנשים ומחשבים שרית ארבל, מנכ"לית ויצו ישראל.

במסגרת המאבק בתופעת האלימות במשפחה, שהקצינה במהלך תקופת הקורונה, והנזקים שהסבו הבידוד והסגרים – בהיקפים חסרי תקדים – יזם ארגון ויצו והקליניקות המשפטיות במכללה למינהל את הצעת החוק אלימות טכנולוגית, שמטרתה לאסור אלימות טכנולוגית כדי להגן על הכבוד, החירות, הפרטיות והביטחון של האדם במטרה לקדם שוויון בין המינים.

הצעת החוק אוסרת על אלימות טכנולוגית לפי דיני הנזיקין ודיני העונשין וקובעת, כי ההתנהגויות האסורות מהוות עילה לתביעת פיצויים במישור הנזיקי, בשל הנזק הממשי הנפשי והרגשי שנגרם לקורבן המאפשר סעד פיצויים, וכן במישור הפלילי. בנוסף, הצעת החוק מבקשת להגביר את מודעות הציבור והרשויות לתופעה, להשלכותיה הקשות, להרתיע מפניה ולהביא לאכיפה אפקטיבית.

ההצעה הוגשה על ידי חברת הכנסת קטי שטרית (הליכוד) ועלתה היום, יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, להצבעה במליאת הכנסת. לדבריה, "בישראל אין כיום חקיקה ייחודית למניעה ולטיפול באלימות טכנולוגית. הדין הקיים מקשה על הטיפול והמניעה של תופעת האלימות הטכנולוגית. האלימות הטכנולוגית מהווה סכנה מוחשית – מאחר שלרוב היא תמרור אזהרה מפני סוגי אלימות נוספים שחווה האישה".

ארבל אמרה, כי "לפי נתוני מחקר השוואתי שערכה ויצו ב-2019 לבחינת הטיפול באלימות טכנולוגית בשבע מדינות באירופה ובארה"ב, אלימות טכנולוגית היא תופעה הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות – בישראל ובעולם כולו. כך, באנגליה 20% מהנשים חוו סוג מסוים של אלימות ברשתות החברתיות ו-10% מהנשים חוו אלימות כלשהי בזירה הטכנולוגית, יותר מפעם אחת. בארה"ב, מבין מבוגרים בגילאים 18-29, נשים דווחו בשיעור כפול על היותן מושא להטרדה מינית מקוונת – בהשוואה לגברים. 3 מכל 10 אמריקאים וכמעט מחצית מהנשים הצעירות, קיבלו תמונות, או סרטונים מיניים בעלי אופי בוטה, שנשלחו אליהם באמצעים אלקטרוניים".

לדברי ארבל, "בעולם הדיגיטלי שבו אנו חיים, משתכללות אפשרויות השליטה של גברים בנשים. אמצעים טכנולוגיים, כמו סמארטפונים, בתים חכמים, מכשירי האזנה ואיתור, וכמובן הרשתות החברתיות – הופכים לכלי יעיל לשליטה ולהתעללות. עד שהתופעה לא תוכר ותוסדר בחקיקה – נשים תמשכנה לשלם מחיר כבד".

כך, סיפרה ארבל, "באחד המקלטים ראינו שלושה ילדים, שכאשר הם חזרו מבית הספר למקלט, הם עמדו מול המצלמה וסיפרו לה מה היה היום. לא הבנו את פשר הטקס. ביררנו, והסתבר כי האב האלים 'חינך' את ילדיו לספר איפה הם היו, איפה אמא הייתה. זו דוגמה המשקפת את ה'יצירתיות' שבה ניתן לעשות שימוש בטכנולוגיה".

בארץ ישנם 14 מקלטים לנשים מוכות. "אנו שניים מהמקלטים הללו", אמרה ארבל, "כל מקלט יכול להכיל עד תריסר נשים. הייחודיות שלנו היא, שאנו קולטות את כלל האוכלוסיות, נשים הנדרשות לנגישות, או יוצאות חבר העמים, אתיופיה, חרדיות, או ערביות. הן שוהות במקלט כחצי שנה. בחודש מאי פתחנו מקלט נוסף, לנשים שנדרשו לבידוד בשל הקורונה. בתוך ימים הוא היה בתפוסה מלאה".

לדבריה, "אנו פועלים גם מול גברים ומפעילים קו לטובת גברים אלימים, הנדרשים לקבל ייעוץ. ישנה בעיה, מדוע גברים לא ממהרים להגיע לטיפול. ערכנו מחקר בנושא והבנו, כי נדרשות פעולות אחרות להגעה שלהם לטיפול, למשל, ישנם המעדיפים לשבת בכלא ולא לקבל טיפול. אנו פועלות להכנת תוכניות התערבות בשלבים יותר מוקדמים. פיתחנו תוכנית בשם 'שלי ורק שלי', שזו סדנה לזיהוי ולמניעת אלימות בקרב זוגיות צעירה.

במהלך הקורונה, סיכמה ארבל, "פיתחנו תוכנית, שבמסגרתה העובדים שלנו, לצד שורת מתנדבים נפלאים, נצמדים ל-83 משפחות, מלווים אותן ועוזרים להן בכל תחום בחיים, למשל שמרטפות על ילדים של מי שעובדת. יש לכך ביקוש הולך וגדל. לצד פעילויות שאנו כבר עושים בחיפה, חדרה וירושלים – נפעל כעת גם בתל אביב-יפו ובאשדוד. נפרוס 'רשת ביטחון' היכן שאפשר. האלימות אינה בעיה של הנשים – זו בעיה חברתית. נשים חייבות לקבל מענה מיידי, בכל הערוצים, ולא מענה רק לאישה המוכה. לצד המקלטים יש לפעול רבות בהקשר לתוכניות מניעה וחינוך – כדי לצמצם ככל הניתן את מעגל האלימות. יש כאן מאות אלפי נשים וילדים שיושבים בבית שלהם, תחת אלימות יום יומית – ותחת פחד גדול מאוד. בתקופת הקורונה חלה עלייה של מאות אחוזים בהיקף של נשים שפונות אלינו בשל אלימות במשפחה".