יום המהנדסות הבינלאומי: נשים משתפות מהחוויות שלהן

מירה לאור

תפקיד: "מפתחת Full Stack בסייפבריצ' (SafeBreach) הוא סטארט-אפ שמאפשר לארגונים לבדוק את מערכת האבטחה שלהם באמצעות סימולציה. במסגרת התפקיד שלי אני מפתחת את האפליקציה, את ממשק המשתמש ואת הדו"חות שאנחנו מייצרים עבור הלקוחות שלנו – מנהלי אבטחת מידע בארגונים גלובליים".

איך הגעת לתחום ההנדסה? "תמיד אהבתי מתמטיקה וביולוגיה. בזמנו שמעתי על תחום הביו-אינפורמטיקה, שמשלב בין שני התחומים הללו, והחלטתי להירשם לאוניברסיטת בן גוריון. תוך כדי הלימודים ראיתי שאני הרבה יותר מתחברת אל התכנות וכך הגעתי לתחום".

מירה לאור, מפתחת Full Stack בסייפבריצ'. צילום: יח"צ

האם לדעתך יש מספיק נשים בתחום? "לא. אין מספיק נשים בתחום, אף על פי שבסייפבריצ׳ יש אחוז גבוה יחסית של נשים, ובמיוחד אחוז גבוה של נשים מנהלות בפיתוח, בהובלה של יעל, סמנכ"לית הפיתוח שלנו. אם בתחילת דרכי המקצועית היו לי מעט מאוד קולגות נשים, אני שמחה שאצלנו יש יותר איזון".

מה צריך לעשות כדי לעודד יותר נשים להיכנס לתחום הזה? "לשבור את המשוואות שאומרות בנים = מתמטיקה ומדעים, ובנות = מדעי הרוח והחברה. יש כיום תוכניות שחושפות בנות בתיכון לתכנות ויזמות, כולל תוכניות מנטורינג שבהן נשים מהתעשייה מחוברות לתלמידות תיכון עם נטיות מדעיות. פעילויות מהסוג הזה, וגם המאמץ שמשקיע צה"ל כדי לאתר ולהכשיר בנות למקצועות התכנות, אפילו ללא רקע בתחום, יובילו, בסופו של דבר, לשינוי".

מרינה גרצ'וחין

תפקיד: "מהנדסת תוכנה בכירה במחלקת הפיתוח של פרימטר איקס (PerimeterX) – סטארט-אפ שמתמחה במוצרי הגנה לאתרי מסחר. בתפקידי אני אחראית על עיצוב ופיתוח של פיצ'רים מורכבים. הצטרפתי לחברה לפני חמישה חודשים. מילאתי תפקידי פיתוח בכירים גם ב-WeWork, שם הייתי מהנדסת תוכנה בכירה, ולפני כן בקליקטייל, בתפקיד ראשת צוות".

איך הגעת לתחום ההנדסה ולמה? "אפשר להגיד שהתגלגלתי לתחום התוכנה, אבל האמת היא שאני פשוט אוהבת את זה, זה ההובי שלי. תמיד הייתה לי משיכה למקצועות הריאליים, במיוחד למתמטיקה. בתיכון למדתי מתמטיקה, פיזיקה וכימיה, מוגבר. מאז שאני קטנה אני אוהבת מתמטיקה, ובבית דחפו אותי לעשות כל מה שאני יכולה ואחרי זה לבחור מה אני רוצה ללמוד, בלי להיות מוגבלת על ידי הציונים. לימדו אותי שהכל יהיה אפשרי עבורי. ההורים שלי היו מורים, אחותי בתחום הפדגוגיה, ואני היחידה עם הנטייה הריאלית במשפחה, ככה שלא היו יותר מדי אופציות. את ההחלטה הסופית קיבלתי בצבא, כששירתתי במחלקת המחשוב של חיל המודיעין. אני במקור ממגדל העמק, ועמדו לפניי שתי אופציות: או ללמוד בטכניון ולגור בבית או לעזוב את הבית וללמוד באוניברסיטת בן גוריון. הבחירה לא הייתה קשה, רציתי לצאת לחיים עצמאיים, ולכן בחרתי באוניברסיטת בן גוריון".

מרינה גרצ'וחין, מהנדסת תוכנה בכירה במחלקת הפיתוח של פרימטר איקס. צילום: יח"צ

האם לדעתך יש מספיק נשים בתחום? "בבית הספר, בכיתות המקצועות הריאליים המוגברים, היו מעט מאוד בנות. לא הייתה לי בעיה עם מיעוט הבנות – להיפך, הרגשתי מיוחדת. הרגשתי טבעית בסביבה הזאת, ואולי בזכות זה ששידרתי שהכל בסדר, הכל זרם בלי בעיות מיוחדות.

גם באוניברסיטה היו משמעותית פחות בנות, ושם היחס בין בנים ובנות היה אפילו יותר קיצוני. היינו בערך 30 תלמידים, כשמתוכם רק ארבע בנות. ממה שאני זוכרת, לא התנהל על זה שיח עם המורים או עם הנהלת האוניברסיטה, זה פשוט היה ככה. היחסים בין הבנים והבנות היו של עזרה הדדית. בכלל, היינו מאוד מגובשים, כי היינו קבוצה קטנה יחסית. זה נשמע שהכל בא לי בקלות ופשוט, אבל הכל תוצר של עבודה קשה.

בשנה הראשונה ללימודים חשבתי לפרוש, אבל מאחר שאני עקשנית וחייבת לסיים דברים עד הסוף – לא ויתרתי. היו לי חברים טובים שעזרו ותמכו, ואני גם חושבת שלפעמים אנשים תופסים משהו כקשה יותר ממה שהוא באמת, ולכן מחליטים לוותר. אבל אני התמדתי ולבסוף סיימתי את הלימודים".

מה צריך לעשות כדי לעודד יותר נשים להיכנס לתחום הזה? "לי יש נטייה טבעית לתחום הריאלי ובבית שלי תמיד דיברו על זה שבנות יכולות לעשות הכל, בדיוק כמו בנים. ככה אני גם מחנכת את הילדים שלי: לא להשוות בין מה שבנים יכולים לעשות ומה שבנות יכולות לעשות, אלא אם יש משהו שאת אוהבת, פשוט ללכת על זה. המגדר הוא לא אישיו. החינוך בבית משחק תפקיד חשוב מאוד.

כמו כן, אני מאמינה שהיינו רואים יותר מהנדסות אם בגילאי ההתבגרות (15-16) היו שמים יותר דגש על לימודי מתמטיקה, כימיה ופיזיקה לבנות, לעומת ספרות וביולוגיה. הבנות תמיד מוסללות לשם ואני חושבת שמעט מדי הורים מעודדים את הבנות לתחומים האלה. זה קשה אבל משמעותית שונה.

בנוסף, למשחקים של הילדים כשהם קטנים יש תפקיד חשוב בעיצוב התודעה בכלל ותודעת השוויון או אי השוויון בפרט. נחשפתי ליותר משחקים של בנים בילדותי, כי הסתובבתי עם בנים והכרתי משחקים מגוונים. החשיפה בגיל מוקדם היא זו שתביא את התוצאה הרצויה. צריך לכוון ולהשקיע הרבה עבודה.

אין ספק שבשנים האחרונות המצב השתפר משמעותית. אמנם, בצוות שלי אני האישה היחידה, אבל בפרימטר איקס יש נשים נוספות בפיתוח, גם בתפקידים בכירים. אולם, ככלל, היחס בין נשים וגברים בהחלט לא שוויוני. יש שיפור באופן יחסי לעבר, אבל עדיין המצב לא מדהים".

קרן גוז

תפקיד: "מפתחת פלטפורמת בינה עסקית לניתוח מידע ארגוני מורכב בסייסנס (Sisense). אני משמשת כמנהלת מוצר ובמסגרת התפקיד, אני אחראית על חוויית הדטה אנליסט במוצר. זה כולל: מנוע ה-BI במוצר, קומפוננטים של מידול הדטה ומיקסום ביצועים. אני מבצעת ניתוחי שוק, מגדירה בעיות ומאפיינת פתרונות. בהתאם לאסטרטגיית החברה, אני קובעת סדרי עדיפויות ומלווה את צוותי הפיתוח במהלך שלבי הפיתוח ועלייה לאוויר".

איך הגעת לתחום ההנדסה? "כילדה, התנסיתי בחוגים בכל מיני תחומים ונחשפתי לכיווני מחשבה שונים, אבל האנליטיקה תמיד הייתה משהו שהייתי חזקה בו. בתחילת הדרך האקדמית פניתי ללימודי תקשורת, ואחרי שנה עברתי להנדסת תעשיה וניהול בשנקר, כי הבנתי שלא בחרתי מהשיקולים הנכונים. עברתי לעשות תואר בהנדסה שלא תוחם אותי למסלול מסוים, אלא דורש יכולות בינאישיות ויצירתיות, וזה מצא חן בעיני. כחלק מהתמחות במערכות מידע בשנה הרביעית והאחרונה של התואר לקחתי שני קורסים בתחום ה-BI, שמאוד סיקרנו אותי, וככה החלטתי לפנות לתחום הזה, שאני עוסקת בו כבר למעלה מעשור".

קרן גוז, מפתחת פלטפורמת בינה עסקית לניתוח מידע ארגוני מורכב בסייסנס. צילום: תום ברטוב

האם לדעתך יש מספיק נשים בתחום? "בהנדסת תעשיה וניהול יש הרבה נשים יחסית לתחומי הנדסה אחרים. אני חושבת שכיום, החשיפה של הצעירים למדעים ותחומי הנדסה היא שווה, ובמובן הזה, העוול תוקן. החטא של ימינו הוא בתפיסה שאמא לא יכולה להיות גם מהנדסת קרייריסטית, ופה הבעיה. ולא רק בהנדסה: יש גם רופאות שבוחרות התמחות מסוימת כדי שתוכלנה לשלב עם חיי המשפחה, למשל. נשים מקבלות החלטות מתוך הרצון לשלב את האימהות, ועושות את הפשרה הנדרשת".

מה צריך לעשות כדי לעודד יותר נשים להיכנס לתחום הזה? "החטא של ימינו הוא בתפיסה שאמא לא יכולה להיות גם מהנדסת קרייריסטית, ופה הבעיה. יש מסר שחשוב להעביר: אני אמא טוטאלית ונהנית מההורות שלי ובמקביל. אני גם מאוד נהנית מהעבודה ומההישגים שלי, אפשר להנות משני העולמות. אנחנו רואים יותר ויותר מקומות עבודה שמודדים ביצועים של עובד על בסיס יעדים ותפוקה, ולא על בסיס שעות עבודה. כך, אני ואימהות אחרות לא צריכות לוותר על תפקיד שמעניין אותנו רק בגלל החשש או הקושי לשלב עם הורות. התרבות הארגונית המכילה הזאת צריכה להגיע מלמעלה, מראש הפירמידה, ולחלחל לאורך כל המבנה של הארגון, והוא צריך להיות כזה שמכיל לא רק אימהות, אלא גם אבות. הרי גם גברים רוצים להיות מעורבים בחיי הילדים. ארגונים מתחילים להפנים שההורות היום היא שונה מהמודל שהיה נהוג לפני שנים רבות, וזה טבעי.

המסר בעולם ההיי-טק טומן בחובו מוסר כפול: אמא שעובדת שעות מרובות חשופה לביקורת מצד החברה ואילו גבר שעובד 12 שעות ביום לעולם לא יקבל את אותה הביקורת. ההבדלים בין גברים לנשים קיימים, ובהחלטה על איוש משרה כזאת או אחרת, בדומה לבחירת קריירה, היכולות המקצועית והנטייה האישית הן שצריכות להשפיע, ולא הפחד משילוב אימהות – וזה השינוי החשוב באמת. ככל שיותר נשים תשתלבנה בעולם ההנדסה, כך נצליח לשנות את המסר של עולם ההיי-טק".

חלק ב' יפורסם מחר (ד').