"לא ייתכן שבשנת 2009 ייתפסו המחשבים בבתי ספר כמותרות"

"לא ייתכן שכיום, בשנת 2009, ימשיכו המחשבים בבתי ספר להיתפס כמותרות. מדובר בכלי הכרחי שחייב להיות זמין לכל תלמיד", קבעה ציפי לבני, שרת החוץ, ממלאת מקום ראש הממשלה ויו"ר מפלגת קדימה, בכנס שערכו שלשום (ב') עמותת הכל חינוך ואוניברסיטת תל אביב. הכנס נערך תחת הכותרת "שמים את החינוך בראש" והשתתפו בו שלושת המועמדים לראשות הממשלה. לבני, שאמרה את הדברים בתשובה לשאלת אנשים ומחשבים, הסבירה, כי "יש להתייחס למיחשוב מערכת החינוך בשני היבטים: מיחשוב ככלי עזר לתלמיד ומיחשוב ככלי הכרחי בעבודה עתידית. בעיניי, המיחשוב הוא הכרחי גם ככלי עזר לימודי".

"יש היום שיטות לימוד מדהימות, שמבוססות בחלקן על מחשבים ועל כלי מיחשוב", הוסיפה לבני. "אני מודה שאני עוד לא שולטת מספיק בתחום – אני קוראת לילדים כשאני מסתבכת עם המחשב. למרות זאת, או אולי בגלל זאת, אני משוכנעת ששילוב רחב יותר של מחשבים במערכת החינוך ייתן לכל תלמיד אפשרויות בחירה רבות ורחבות יותר בעתיד, בבואו להשתלב בכל אחת מהתעשיות בישראל".

לבני התייחסה בדבריה גם לירידה בביקוש לחינוך הטכנולוגי, וקבלה כי באי-העידוד שלה – המדינה גורמת לחוסר היכולת של בוגרים רבים להשתלב בעבודה. "למה שלא נחזיר את החינוך המקצועי והטכנולוגי? אנחנו מתענגים היום על השקעות העבר בתחומים הללו, אך איך יראה העתיד? אני מדברת בכל פורום בעולם על חשיבות ההיי-טק הישראלי. גם התעשיות הביטחוניות המפוארות שלנו נשענות על יכולות שנוצרו בחינוך הטכנולוגי בעבר – יכולות שמצויות בסימן שאלה לגבי העתיד".

נדמה שהמועמדים לראשות הממשלה מתעניינים מאוד בחינוך – אך מבינים פחות בהשכלה הגבוהה ובחינוך הטכנולוגי. כך, להשכלה הגבוהה התייחסו השלושה בכנס רק בהקשר של בריחת המוחות והחזרת חוקרים מחו"ל, תוך ניצול ההזדמנות הטמונה במשבר הכלכלי העולמי המשפיע על יכולת העסקת חוקרים אלה בארה"ב. לחינוך הטכנולוגי, אגב, התייחסה רק לבני, וגם זאת – רק לאחר שאנשים ומחשבים העלה הנושא בפניה.

יו"ר מפלגת העבודה ושר הביטחון, אהוד ברק, התייחס בדבריו בעקיפין להיבט הטכנולוגי: "בעולם המודרני – עולם של ידע, שמי שלומד בו היום יודע שהוא יצטרך לעבוד בעתיד בכמה קריירות – חייבים מערכת חינוך המסוגלת להתאים את התלמידים לחיים אלה."

ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, אמר באירוע, כי "בשנות השישים ישראל היתה מדורגת בעשירייה הראשונה בכל מדד אפשרי שנבדק. היום אנחנו מתקרבים לעשירייה החמישית. אפילו איראן עברה אותנו מאוד בתחומים כמו מתמטיקה. זה מצב בלתי נסבל".

שלמה דוברת, מי שעמד בראש ועדה לרפורמה במערכת החינוך לפני כארבע שנים, שלא זכתה ליישום בשל התנגדות המורים, אמר כי "נדרש מהלך חזוני ארוך טווח בהובלה פעילה של ראש הממשלה ובהסכמה פוליטית רחבה, כי יש להעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי מבחינה תקציבית ומבחינת סדר היום הלאומי. גיוס ושיתוף כל הגורמים החינוכיים והתמקדות במנופי השינוי העיקריים שזוכים לתמיכה רחבה, היא הדרך ליצירת אווירה ציבורית תומכת וסבלנית".

נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' צבי גליל, אמר במפגש, כי "רגע לפני שאנחנו הולכים לקלפי, עלינו להציב מספר שאלות. ראשית, מה קרה לחברה הישראלית בשנים האחרונות, שאנו המופקדים על מערכת ההשכלה בישראל צריכים לחזור ולבקש על נפש צעירי הארץ, על השכלתם חינוכם ורווחתם? מדוע אנו, ראשי האוניברסיטאות, צריכים לתבוע את עמדתה של מערכת ההשכלה הגבוהה? כיצד קרה שהיום עלינו להיאבק על כל מה שרק אתמול נראה טבעי?".

חתם את האירוע נאומו של חתן פרס ישראל, דב לאוטמן. לדבריו, "לא נרפה עד שלא נראה את ממשלת ישראל מבצעת את השינוי. כולם מסכימים שהחינוך הוא תחום חשוב שיש לעסוק בו. הבעיה היא בעשייה; אנו מתכוונים לעקוב אחר העשייה ולא להרפות. המלחמה עוברת ונגמרת. הדרך לשמור על רמתו של עם ישראל ועל כושר התחרות הגבוה שלו – היא רק דרך החינוך."