קוף אחרי בן אדם – התבוננות בפנימיות

‏ספינת המפרשים שעשתה את דרכה בבטחה בלב נתיבי האוקיאנוס השקט בדרכה אל אחת מהרפובליקות הדרום אמריקאיות נכנסה באיטיות אל מעגן האוניות שבעיר הנמל. על הסיפון העליון, עמד זקוף קומה ובטוח בעצמו היבואן מר חוזליטו פרננדס. בניצוחו האישי, הובלה באוניה כמות אסטרונומית של כובעי לבד משובחים פאר תוצרת מפעל הכובעים האיטלקי 'בורסלינו' לכבוד הבוקרים הדרום אמריקאים המפורסמים. מאז ולתמיד סמלם המיתולוגי של הבוקרים היה 'הכובע' שנח לו בגאווה על ראשיהם מגן עליהם מפני השמש הקופחת על ראשם בערבות העשב האין סופיות. הכובעים היוקרתיים ביותר אמורים להימכר ביריד ענק שיתקיים לצד תערוכת סוסי מרוץ מפורסמת.

הסבלים החסונים והזריזים עשו את מלאכתם נאמנה, הם הניפו באבירות וביעילות שיא מרשימה את מאות הארגזים מתוך מחסני הספינה והניחו אותם בצורה מופתית ‏על הרציף ההומה. "לפתוח את הארגזים" נשמעה ההוראה ‏מפי היבואן חוזליטו. הוא זכר את הוראתו המפורשת של בעל המפעל האיטלקי: ‏"בהגיעך לנמל צווה לפתוח את ארגזי הכובעים! זאת על מנת לתת להם 'לנשום אוויר' אחרי המסע הארוך שעשו בבטן הספינה החנוק. דבר זה, יבטיח בצורה משביעת רצון את תקינות איכותם הייחודי של תוצרתנו המהוללת ובעלת המוניטין הרב בשוק כובעי העילית בזירה הכלל עולמית".

ההוראה הקצרה שיצאה מפיו של היבואן המפורסם תורגמה למעשים, ועד מהרה נפתחו לרווחה כל ארגזי הכובעים. המראה המרשים של השורות הארוכות עמוסי הארגזים המסודרים בצורה סימטרית מדויקת משך למקום קהל רב שהגיב במחיאות כפיים סוערות למראה המלבב. באותם ימים עברו, המראה של ספינת משא המובילה בבטנה מטען סחורה אדיר ויקר ערך המפלסת את דרכה בנתיבים האין סופיים של האוקיאנוס עתיר הסיכונים ושורץ ספינות הפיראטיים, ומצליחה בסופו של דבר להגיע בשלום אל חוף מבטחים, היה מחזה שלא היה שייך להישאר מולו אדיש.

‏למחזה הסוריאליסטי הנלבב הזה, נוסף הפעם גורם בלתי אנושי בעליל, היו אל צבא אדיר של קופים מקומיים שניתרו בלוליינות עוצרת נשימה מסבך העצים שעיטרו את היער הקרוב. בצרחות אימים הניסו את הסקרנים לכל עבר, הם קרבו אל הארגזים נטלו מהם את הכובעים היקרים וחבשו אותם על ראשם. האנשים באזור הרציף שצפו ממרחק ביטחון ברוב עניין במתרחש לנגד עיניהם לא ידעו אם 'לצחוק' על היצירתיות ‏ המקורית שהפגינו הקופים המלוכדים, או 'לבכות' על גורל הסחורה הנדירה והיקרה שעוד מעט תלך לאבדון.

"אחרי!" צרח חוזליטו. מעיניו שירו זיקים לכל עבר נשקף המזג הדרום אמריקאי החם והמפורסם, במלוא עוזו. לקריאתו זו נענו מספר מלחים אמיצים שפתחו במרדף אחר הקופים החצופים. אלה מצידם, השיבו להם במטח פירות 'קוקוס' הישר על פרצופם המבוהל. המאורע הבלתי צפוי, הפך למצב ביש. אותות של מצוקה ובהלה, נראו בברור על פניו המיוזעות של היבואן המתוסכל, סימנים של זרזיפי דם פרי התקפת הקופים הנועזים, החלו ליגור מהם ללא הרף תוך כדי שהם מכתימים את בגדי השרד שלו, דבר שלא הוסיף כבוד ליבואן הידוען עטור התהילה ואוהב השררה והחנופה, שכעת עמד בקלונו נבוך פצוע וזב דם אל מול מעשה ידיו הקורסים מולו באין עוזר ומושיע.

‏לפתע, ניגש אל חוזליטו ההמום אדם שעבר במקום ואמר לו: "סניור נכבד, האם חשבת מדוע עוללו דווקא לך הקופים את מעשם הקונדסי?! הלא אתה יודע כי הקופים הינם חקיינים מעולים מטבעם. כל מה שעושה האדם הם מחקים אותו בדייקנות. כנראה שאתה גרמת להם לנהוג כך! הדבר קרה כאשר חבשת על ראשך את מגבעתך היוקרתית אז חיקו אותך הקופים והחרו אחריך גם כן לחבוש לראשם את הכובעים המונחים בארגזים הפתוחים. עצתי אליך כעת, הורד מראשך את הכובע והניחו על הארץ, הקופים יחקו אותך 'כקוף אחר בן אדם' ויניחו אף הם את הכובעים שלראשם על הקרקע. ובכך, הצלת את סחורתך!"

ההלך סיים את דבריו המאלפים ונעלם כלעומת שבא. מיותר לציין, כי עצתו המחוכמת הצילה את סחורתו של היבואן, ולא פחות מכך, את כבודו האבוד.

‏***********

מאז ומעולם, היה 'האופי' הכוח הדומיננטי העיקרי ‏והמרכזי המניע את האדם באשר הוא לבחור ולהתקדם באותם המטרות שהציב לעצמו כיעדים נבחרים הממנפים אותו לכדי תכלית אידיאלית בחייו. האופי האקסקלוסיבי של האדם הינו יצירת מופת אנושית ובעלת השראה הנותנת מקסמה הנוגה על האדם הכמה להצלחה ותהילה. האופי הוא תעודת הזהות האינטימית של האדם ורק הוא מגדיר את תחומי העניין הערכים החוסן הנפשי שלנו. ככל שהאופי חזק יותר כך ההצלחה מאירה אלינו פנים והיא יציבה יותר. וכאן בדיוק נשאלת השאלה הלוגית: "כיצד ניתן לטפח את 'האופי' האישי, ולהעצים אותו ברמת על אפקטיבית?!"

צריך להיזהר מגישה הדוגלת בחקיינות שטחית וכן בטפילות הבאה על חשבון הפרספקטיבה העיונית הממקדת את האדם בלב של כל דבר ודבר. צריך להיזהר מהעדר שימת לב כלפי הערכים שבחיים. דבר שגורם בעקיפין לניתוק מהפנימיות שביהדות, ומכאן ועד לחקיינות מכאנית שתגרום בעתיד הלא רחוק לחוסר מעוף והשמדת המרץ הפנימי של האדם הדרך קצרה. אולי, חלילה אף קצרה מאוד.

‏פילוסוף אנגלי ‏אמר פעם: "רוב הנערים או הצעירים שידע רב מידי הוחדר למוחם, אינם זוכים הודות לו לחיזוק יכולותיהם השכליות, אלא לכיסוין. הם דחוסים בעובדות ערטילאיות, דעות ומשפטיים של אנשים אחרים, ואלה מתקבלים כתחליף לכוח ליצור דעות משלהם. וכך בניהם של אבות ידועי שם אשר לא חסכו כל מאמץ בחינוכם, גדלים לעיתים כה קרובות להיות 'תוכים' של כל אשר למדו, והם אינם מסוגלים להשתמש במוחם מחוץ לתלמים שנחרשו עבורם. החינוך שאני זכיתי לו, לא היה של שינון. אבי, מעולם לא הניח לשום דבר שלמדתי להידרדר לכדי תרגיל זיכרון ותו לו. הוא חתר להבנה, אשר לא רק תתקדם עם כל צעד של ההוראה, אלא אם הדבר ניתן תקדם אותו. כל דבר אשר היה ניתן לגלות באמצעות חשיבה לא נאמר לי מעולם, עד אשר כיליתי במאמצי לגלותו בכוחות עצמי".

הוי אומר, אם רצית להעצים את האופי הפנימי העשיר שלך, עליך להעמיק בלב הנקודה הפנימית אל השכל הלוגי הצפון בכל דבר. כך תצליח לגלות ולדלות מנבכי נשמתך אור קסום ומחייה נפשות. אור שבעזרתו תצליח לגרש לצמיתות את החושך שהערב רב מאפיל מסביבך, ובכך, להרים על נס את נזר והעטרה האקסקלוסיביים שלך באון ובגאון – לנצח.

המקוריות וההתעצמות של האדם תושג רק על ידי התבוננות בפנימיות שלו.