לחיות בפשטות בשמחה ובאושר

רבים מהאנשים שהתקרבו ליהדות מעידים שאחת החוויות הכבירות שלהם, היא ביקור בביתם של גדולי הדור. הם נדהמים מול הפשטות המופלגת בתנאי חייהם של גדולי התורה אשר רבבות, מכל גווני הקשת, שותים מפיהם ובאים לקבל את עצתם וברכתם. כולנו מכירים סיפורים רבים על צדיקים אמיתיים שלא רצו להכיר צורת מטבע, וגדולי ישראל בכל הדורות לחמו נגד תאוות בצע. אין ספר מוסר בו לא נמצא הדרכה ליחס הנכון כלפי רכושנות וחומרנות. אך מה לעשות שהעולם הזה מנצנץ, מפתה ומושך, והיצר עושה את שלו. הסביבה, כמובן, תורמת את חלקה בפיתוי ובבלבול. קשה מאד להחזיק מעמד ולחיות רגוע בתרבות נהנתנית וצרכנית, המשדרת לנו מכל עבר שבשבילנו המינימום הוא לא פחות מבית מעוצב, רצוי ע"י ארכיטקט בכיר. מחיים בתוך חברה שהלחץ שמופעל בתוכה מכתיב שבארון שלנו לא יראו ולא ימצאו בגדים בלתי ממותגים, והבריאות שלנו ראויה למזון יקר. הילדים? אה, עליהם להראות לא פחות מנסיכים קטנים.

דברי הזהב של חז"ל "איזהו עשיר? השמח בחלקו" הם, אבוי, ממש לא פופולאריים היום… וכך אנו מתרגלים להעריך את עצמנו ואת מהות חיינו ע"פ מה שאין לנו, ולא ע"פ מה שיש לנו. המחיר הוא כבד, ולא מעט משפחות נקלעות למשברים כלכליים ואף רוחניים נפשיים.

שמור עימדי סיפור מתאים שיש בו לקח מעניין. לפני כ-100 שנה יצא דוכס עשיר בעל אחוזה מפוארת, לסייר בתחומי הפלך שלו. הוא לקח עמו את בנו במטרה ללמד אותו איך חיים הכפריים העניים. לאחר ששהו יומיים בחווה של משפחת איכרים עובדי אדמה אביונים, שאל האב את בנו: לאחר שראית איך חיים אנשים עניים, מהם אבחנותיך, בני? ענה הבן: ראיתי שלנו יש כלב אחד, ולהם יש חיות משק שונות ומועילות. אנו בנינו בפארק הגדול אגם מלאכותי ולהם יש ליד ביתם פלג שבו זורמים מים זכים ללא הפסק. אנו הבאנו לאחוזה שלנו מנורות יקרות ערך שיאירו את הגן בלילה, להם יש בלילה שמיים עטורי כוכבים. לנו יש מרפסת כבירה לפני האחוזה, להם יש את כל האופק. לנו יש שטח אדמה מסוים ומגודר לחיות עליו, להם יש שדות שאי אפשר לראות את קצוותיהם. לנו יש משרתים, אבל האיכרים נותנים שרות רב ערך לאחרים. אנו קונים את האוכל שלנו והם מגדלים אותו בעצמם. לנו יש חומות סביב הרכוש שלנו כדי להגן עליו, להם יש חברים שמגנים עליהם.

הדיבור ניטל מפי האב, ואז הוסיף הבן: תודה, אבא, תודה שהראית לי איך העניים חיים. הבן הוכיח לאב כי לעניים יש ממה ליהנות, ושגם בחייהם הפשוטים אפשר לחוש סיפוק. אדרבא, הבן העדיף את הנאות העניים על פני העשירים!

לא הכול בנוי על כסף וברק חיצוני. כאשר העני יודע לשאוב קורת רוח ממה שיש לו, חיי העשיר אינם מעולים יותר מחייו.

איזהו עשיר… הסיפור מדבר במונחים גשמיים אבל העיקרון נכון. נחת והנאה בחיים לא בנויים על קניות או בזבוז ראוותני. לעומת זאת סגולות כמו בית של מצוות, תורה, שלום בית, ילדים טובים ומחונכים, בעלת בית שהיא אשת חיל, משפחה אוהדת, חברים מסורים – אלא וכל אחד מהם אינם רכוש אמיתי. צריך להתפלל ולקוות שתהיה לנו התבונה להבחין בהם, להכיר במעלותיהם ולהפיק מהם את הנחת המתבקשת.

מבין העצות החכמות שזכיתי לשמוע מסבתי ז"ל , שתיים אהבתי במיוחד:

א.    אפילו העשיר ביותר, לא יכול לאכול יותר מארוחה אחת
ב.    למה תדאג על הדמים (דמים=כסף) – ולא תדאג על הימים! כי הדמים אינם תמיד עוזרים – ואילו הימים לעולם אינם חוזרים.

בהתבוננות נכונה נפנים שכסף הוא בסה"כ אמצעי, ולא מטרה. בקיצור ולעניין – כסף זה לא הכל בחיים.

כי כסף…
יכול לקנות לך דירה         אבל לא בית
יכול לקנות לך מיטה        אבל לא מנוחה
יכול לקנות לך שעון         אבל לא זמן
יכול לקנות לך ספרים       אבל לא ידע
יכול לקנות לך מעמד       אבל לא הערכה
יכול לקנות לך תרופות      אבל לא בריאות

פעמים רבות בחיים נדמה כי ההבדל בין עני לעשיר הוא הבדל של שמים וארץ. פעמים רבות נראה שכסף יכול לקנות הכל – אך למעשה הוא יכול לקנות רק את מה שבני אדם "בשר ודם" מסוגלים לתת. את כל מה שמגיע מאליו אי אפשר לקנות, ובדרך כלל מדובר בדברים החשובים באמת בחיים.