מוסר עבודה כמנוף לבניית האישיות

יש אנשים שגדלים בבית שבו מעריכים יותר בילוי ושעות פנאי מאשר סיפוק מעבודה. צורת חיים כזאת יכולה לגרום להתנוונות ולמוסר עבודה לקוי. כולנו זוכרים כיצד בדורות הקודמים היה מוסר עבודה איתן, שנחשב אז כשלעצמו תכונה טובה. ערך העבודה לא הוגדר רק על פי התוצר הסופי או הגמול הכלכלי.

שמירה על כללי מוסר עבודה חזקים היא מקור ואמצעי לבניית אישיות ולהתפתחות אישית. המסורת היהודית תומכת בהבנה הזאת באמירות שונות העוסקות בנושא: "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו… ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא". במקום אחר במשנה כתוב ש"הבטלה מביאה לידי שעמום". בהעדר עיסוק מועיל, מחשבותיו של האדם מתדרדרות בקלות לשקיעה בסיפוק התאוות. במלים פשוטות, יותר מדי זמן חופשי לאדם זה מרשם בטוח לצרות, שעמום זה אם כל הצרות.

המלך שלמה החכם באדם אמר: "אדם לֶעָמָל יוּלַד", כלומר, אדם נולד לעמוד מול אתגרים בחייו. הנחת היסוד היא שכל אחד מאיתנו נשלח לעולם הזה עם מערכת ייחודית של תכונות, כישרונות וכישורים, על ידי בורא בעל מטרה. החבילה הזאת כוללת בתוכה גם את האספקטים השליליים באדם שדורשים עבודה עצמית ותיקון. הצעד הראשון בתהליך מחייב מודעות עצמית, כדי שהאדם יוכל לחזק את החלק הטוב שבו – להרחיב ולהעשיר אותו – ויחד עם זאת, להתמודד עם אותן תכונות ונטיות שמהוות את המעכבים והמעצורים במסע הצמיחה האישי של כל אחד מאיתנו.

עלינו לזכור ולדעת שכל אחד מאיתנו נשלח לכאן במשימה אלוקית 'לעבוד את כרמו', וזה האתגר הגדול ביותר שיש לנו בעולם הדמיון בו אנו חיים. אנחנו יכולים בקלות לאבד את הריכוז ולתעות בעקבות פיתויי ההבל – הגירוי, הריגוש והחומר שמקיף אותנו.

מובן שחופשות מפנקות יכולות להיות הפסקה מועילה ובילוי נחמד, כשהן באות בקונטקסט של חיים מועילים ויצרניים. הנאה מהטבע ומעולמו של הקב"ה היא כלי נפלא, אבל כשהיא הופכת להיות המטרה – משמעות החיים מסולפת ואובדת. זה כמו לבנות תפריט רק על 'קינוחים'. קינוח הוא דבר טוב, כשהוא בא אחרי ארוחה של ממש, אבל כשהוא הופך לעיקר התזונה, זה לא בריא ומצביע על התמכרות חולנית. אנשים שחיים בצורה בסופו של דבר הם מתעייפים מהחופשות האינסופיות, ובתסכולם ותחושת הריקנות שלהם, הם כבר רוצים לצאת לחופשה מחופשותיהם. או אז הם יגידו: "הייתי מאוד מאוד שמח לצאת לחופשה חלומית. הבעיה היחידה היא שאני אצטרך לקחת איתי את עצמי."

כל מי שיבדוק את הנושא יגיע למסקנה, שהסיפוק הממשי והנצחי היחיד בחיים נובע מתוצר מעשינו אנו. הוא מגיע כשאנחנו חופרים עמוק ומצליחים להגיע אל המשאבים הפנימיים שבנו. אז אנחנו מרגישים באמת מה זה לחיות, דבר שעולה בקנה אחד עם הקריאה האלוקית שנמצאת במהות הפנימית שלנו, ועם התרומה שאנחנו חייבים לתרום בשהותנו הקצרה על פני האדמה. רק מה שנשיג בעמל כפינו, יספק לנו את המימוש שאליו אנו שואפים. מעמדו הטבעי של האדם, שהוא חלק בלתי נפרד מההוד שטבע הבורא בכל אחד מאיתנו, כמה לבוא לידי ביטוי. הוא לא נותן לנו מנוח, ולא יניח לנו לחוש סיפוק עד שיבוא לידי מימוש. אסור לנו להיות כמו עכבר במבוך ולהיות אסורים לעד בכבלי הרגלינו.

איזון נכון זה שם המשחק. חשוב לשאוף למצוא ערך והתלהבות בעבודה.

מסופר על שלושה גברים שחטבו עצים ביער. פנה אליהם עובר אורח סקרן, ושאל אותם למה הם עובדים כל כך קשה, מה המטרה והתכלית שלהם? ובאמת, על מה הם חשבו במשך שעות היזע הארוכות מדי יום? מה הדבר שבשבילו היה להם שווה להתאמץ כל כך? הראשון ענה שהמניע שלו הוא הכסף שירוויח. השני ציין שהוא זוכר כל הזמן שהתשלום יאפשר לו להאכיל, להלביש ולתת קורת גג לבני משפחתו. הפועל השלישי סיפר שכשהוא עובד, הוא מתחזק מהמחשבה שהעץ הזה יהפוך להיות קורות וחומר בניין לבית כנסת, שאליו יבואו אנשים כדי להתקרב אל היושב במרומים. צורת המחשבה הזאת סיפקה לו התלהבות וגאווה בתפקידו, שהפכו את עבודת הפרך לדבר ששווה לעשות.

מצד שני צריך להכיר בכך שגם עבודה רבה, באופן קיצוני, עלולה להוות סימפטום לתפקוד לקוי. היא יכולה להפוך להתמכרות אובססיבית, המסתתרת תחת מסווה של 'מוסר עבודה', ובאה כדי להסיח את הדעת מהריקנות שבאדם ובחייו. אין ספק שכל התנהגות, כשהיא נעשית באופן קיצוני, מהווה אות אזהרה הדורש בירור. הרמב"ם טוען שדרך האמצע – איזון – היא המפתח לחיים בריאים.

גאווה בעבודה, תחושת ערך והתלהבות, באים מתוך שמירה על איזון, יחד עם ההכרה שאנחנו עושים דבר חשוב, שיש מטרה נעלה למאמצינו. עבודה כזו, שבה נוכל לשרת ולתרום למען מטרה נעלה יותר, מתגמלת הרבה יותר מאשר עבודה למען עצמנו. המפתח לאיזון הוא לוודא שמוסר העבודה מתפרש לממד הרוחני של האדם, שבסופו של דבר מממש את תכלית הקיום האמיתית.

חשוב לזכור שבכל פעם שאנחנו פורצים קדימה כדי לשנות ולשפר את חיינו, תמיד מתעוררת בתוכנו התנגדות פנימית חזקה, המגיעה מה'אני' הנמוך יותר שלנו, אשר מנסה למשוך אותנו חזרה להרגלינו הקודמים. ההתנגדות מופיעה כמחשבות שתוהות ומעלות ספקות לגבי הצעדים שבהם התקדמנו. עלינו להכיר במציאות האויב הזה, לזהות אותו, להרחיק אותו ולהמשיך הלאה.