איזה פנצ'ר תיקן בחור הישיבה

קשה החלטה היה שמואל שוורץ בכל עניין, ובייחוד בעניין השידוכים. זו לו בת ראשונה, והוא שוחח בתקופה האחרונה עם 'כל' מי שהכיר את החתן המוצע. אחר כל הצעה שנראית היתה לו כבת-ביצוע, פותח היה במסע תקשורת אל מכרי המשפחה למיניהם: פתח בבני משפחה, המשיך בשכנים וסתם-מכרים, כשהוא מבקש לוודא את מירב הפרטים על המשפחה שתזכה לבוא עמו בקשרי שידוכין. אם השלב הזה היה מסתיים כשורה, ולא היו הצעות רבות כאלה, היה שמואל עובר לברר על הבחור: הוא שוחח עם רבותיו בתלמוד תורה, עם מחנכיו בישיבה הקטנה, עם ראשי הישיבה הגדולה ועם חבריו. עד כי מברר היה שבחור זה הינו זך מלובן ומצוחצח כשלג, לא עשה עבירה מימיו או התבטל מלימודיו אי פעם.

"כלום מלאכים עומד אתה להשיא לביתך?", סונטים היו בו יודעי בירוריו, "כלום סבור אתה כי בחור בן 20 הינו כליל מעלות? אלא ששמואל סבור היה כי מגיע לבתו הבכירה את המושלם ביותר. כשהציעו לו את הבחור אריה טוב, אמרו לו כי אכן הגיע היום הגדול בו טיפס עד ההצעה המושלמת ביותר עלי אדמות. בירוריו לכאן ולכאן, העלו כי אכן אמנם כן. "אריה טוב", שחו כולם בהערכה,  "אריה טוב, מה יש לדבר? הא הא, אריה טוב..". בדיוק את זה רצה לשמוע, בדיוק את זה חיפש.

בתקופה זו שב פעם מן העבודה בשעת הצהרים לכיוון ביתו. בעודו נוסע ברכבו ברחובות הסמוכים לבית, שמע לפתע קול נפץ עמום שלאחריו השתתק הרכב. שמואל יצא לבדוק את הנעשה, וגילה לאכזבתו שלבד מפנצ'ר בגלגל גם המנוע שבק חיים. לרגע היה נדמה לו שהוא גילה את התקלה במנוע אך המציאות טפחה על פניו. הוא שקל לרגע מה יעשה, איך יעביר את הרכב המשותק אל ביתו שברחוב הסמוך. בחור חביב בא מולו ושאלו אם הינו זקוק לעזרה. שמואל השיב בחיוב והבחור נרתם למלאכה, תוך שהוא מתעניין בסקרנות רבה בכל פרט ופעולה.

בסתר לבו הרהר שמואל, תוך כדי תיקון, כי בחור זה הינו מסוגי הבחורים שבהם לא היה חפץ לבתו. הן אמת ששעת צהרים היא השעה הזאת, אך חתנו המיועד וודאי יושב עכשיו אי שם על מקומו בישיבתו והוגה בתורה. אולי הוא נח בשעה זו אך וודאי אינו יוצא להתעניין בתיקוני רכב. הוא הביט על פני הבחור, "כנראה חסר ישיבה", הרהר בלבו. לא עלתה על דעתו מחשבה אחת של מליצות יושר על כך שיתכן גם כי הבחור הזה הינו בן תורה שנפשו חשקה לקיים מצווה ולסייע ליהודי, לא העלה על דעתו כי שמא בחור מצוין הוא זה, וכי ראשו פתוח להתעניין גם בשלל נושאים. חלומו של שמואל על "הבחור הטוב" המיועד עבורו, צייר בעיני דמיונו את הבחור ההוא יושב עתה וגוחן על סוגיה קשה בגמרא, כוס תה צוננת בסמוך לו, בלתי לגומה מרוב עומק העיון, וזולת זה אין לו בעולמו כלום.

בעבודה משותפת ובחסדי השם תוקנה התקלה והרכז חזר להגיב. הבחור הודה לשמואל על שהחכימו ברזי המנוע, ושמואל הודה לבחור על טוב הלב שגילה, באמת לא יכול היה להסתדר בלעדיו. חיש תוקן גם הפנצ'ר ושמואל שב הביתה.

במהלך הערבים הבאים המשיך שמואל לברר על הבחור אריה טוב מכל הכיוונים. הכל העתירו תשבחות, אלה שדברו מתוך היכרות קרובה עם הבחור, המליצו לשמואל בכל פה לגשת אל הענין ברצינות, אלא שכנראה לא ידעו ששלב הבירורים נמצא עתה רק בהתחלה. שמואל בירר ומצא כי לא היו לו בעיות קריאה בשנות הילדות, גם חומש ומשנה קלט בקלות בשנים שלאחר מכן, עד כמה שזכרו המלמדים מלפני עשור. אריה טוב התקבל לישיבות ללא כל בעיות, ותמיד שמר על שמו הטוב. מגידי השיעורים אישרו בפה מלא כי אף אם הינו מתמיד, אך אינו סגור יתר על המידה וכי דעתו מעורבת היטב בין הבריות. שכניו לחדר לא יכלו להעיד אם אכן אריה מקפיד על צחצוח שיניים גם בערב, אך ציינוהו כבחור נקי ומסודר מן השורה. השכנים, כולם הודו ואמרו כי בחור נחמד כמוהו לא היה מעולם ואחריו לא יהיה כן בכל הארץ.

העניינים התנהלו למישרין, הצדדים ביקשו להתקדם קדימה, שלב רדף שלב ושמואל ידע כי הנה הגיע אל אשר ביקש. הכל היה מוכן, צדיקים כבר נתנו ברכותיהם, אלא ששלב מכריע עדיין לא נעשה, שמואל עדיין לא ראה את הבחור. מבירוריו הרבים הוא ידע את מראהו, את משקלו וגובהו המדויק, ובכדי שלא לשנות ממנהגו תיאם פגישה ביניהם. בליבו פנימה ידע שאם הפגישה תלך כשורה, עוד באותו ערב הוא יסגור ענין, בעזרת השם.

הכל עמד מלכת, הלבבות חיסרו פעימה, ענן לא עף וציפור לא צייצה, כאשר על הדלת נשמעה נקישתו של "איש האשכולות – בחיר האומה", אריה טוב בכבודו ובעצמו, "יקיר הדור" שבעטיו לא עצם שמואל עין זה כמה ימים. ידו הנרגשת פתחה את הדלת ושמואל חישב להתעלף כאשר ניצב מולו לא אחר מאשר… הבחור ההוא שסייע בידו לתקן את המכונית, זה שגרם לו להרהר שבכאלה לא היה מעוניין. לשונו ניטלה מפיו, אלם שיתק אותו לחלוטין, אלא שקולו הנעים של הבחור סמוק הלחי, עוררו מעלפון חושיו: "אה, אתה מהפנצ'ר?" "כן", הנהן שמואל. באותם רגעים חש שמואל בלבו כי הבחור המושלם הזה, מתקן לו עכשיו פנצ'ר הרבה יותר סבוך במבטו המעוות על החיים…

******

"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו". ידידיי היקרים, כמה מסוכן לשפוט אדם על פי חיצוניות או על פי ארוע בודד. כמה צריך להיזהר מלהדביק "סטיגמה" לאדם. צריך ללמד זכות אחד על השני ולחשוב עליו באופן חיובי.
עובד מ"נפלאותיו לבני אדם" של ברוך לב