במה אתה בוחר – בכסף או בחיים?

עבור רוב האנושות, כותרת המאמר מזוהה עם אקדח מאיים ואדם רעול פנים. עבור העם היהודי זהו המסר שמאחורי חג הסוכות, חג האסיף, זמן שמחתנו. סיפר לי ידיד הלצה על אדם שהותקף ברחוב על ידי שודד שהצמיד אקדח לרכתו, ושאל אותו מה הוא מעדיף – את הכסף או את החיים? כשהאדם שהותקף לא ענה, חזר השודד על השאלה והאיץ בו להזדרז עם התשובה. לאחר שתיקה ארוכה, ענה המותקף: "רגע, אני חושב…". התשובה היתה יכולה להיות מאוד מצחיקה, אילולא זה היה קשור ישירות אלינו.

כמה אירוני לחשוב שאדם צריך זמן כדי לחשוב מהי התשובה הנכונה לשאלה, אם הוא רוצה לתת את כספו או את חייו. כמה טרגית היא העובדה שיותר מדי אנשים, שהשאלה מופנית אליהם, בוחרים בתשובה השגויה, ומעדיפים את הכסף על פני כל דבר שמעניק משמעות לחייהם.

אפשר לומר בפשטות, שזה כל כך אירוני: בצעירותנו אנו מקריבים את בריאותנו, כדי שנתעשר ויהיה לנו מספיק כסף, כשנזדקן, לשקם את בריאותנו.

אך המציאות היא קשה שבעתיים. אלוקים, בנדיבותו הרבה, מעניק לנו ימים שבהם אנו יכולים לגדול מבחינה רוחנית, מסייע לנו לשפר את העולם, ממלא את חיינו במשמעות ובמטרה, כך שנוכל לטעום קצת מטעם הנצח בשהותנו הארעית עלי אדמות. וכיצד אנו מעדיפים לבלות את זמננו? ברדיפה אחרי אשליית ההצלחה, שאותה אנו מבלבלים עם צבירת מוצרים חומריים, כאילו הסיסמא "אכול ושתה כי מחר נמות…" היא אמת קדושה ולא אמירה סרקסטית.

בזמן התנ"ך, היתה רק תקופה אחת שבה יכלו החקלאים לחוש עשירים: זמן האסיף, שבו מלאו האסמים, שולחנות נפתחו, והאוכל היה בשפע. בדיוק אז, היו היהודים עלולים לחשוב שהכסף הוא החיים. או אז הכריז הקב"ה על חג הסוכות, שבו אנו עוזבים את בתינו הנוחים, ואת משכנינו עתירי המותרות, מתנתקים לרגע מהדברים המוחשיים והחפצים החומריים, ומחליפים אותם בקרבה משפחתית ובקרבה לקב"ה, שתחת שמיו אנו מוצאים את הביטחון המוחלט ואת המשמעות לחיינו. משום כך, סוכות הוא חג שמדבר כל כך אל בני דורנו. אנו בני הדור שבורך, אולי יותר מכל דור אחר בהיסטוריה, באסיף פורה ביותר של הישגים חומריים. עלינו לבחון את סדר העדיפויות שלנו.

כל שנה מתפרסמת רשימת האנשים העשירים ביותר בעולם. ביל גייטס עדיין נמצא באחד המקומות הראשונים, אך משפחת וולטון, שבבעלותה רשת החנויות הקמעונאיות הגדולה בעולם, היא המשפחה העשירה ביותר בעולם. תשמעו היטב מה היו מילותיו האחרונות של מייסד אימפריית וול-מארט, סם וולטון האגדי, כשחש ששעתו מתקרבת. בעודו שוכב על ערש דווי, התאמץ להוציא מפיו את מילותיו האחרונות עלי אדמות. הוא הקדיש את כל חייו לעסק שלו. בתחום זה, הוא הצליח מעל ומעבר לחלומותיו הפרועים. אך היה לכך מחיר. הוא כמעט לא בילה עם אשתו, ילדיו ונכדיו. הוא לא הרשה לעצמו ליהנות מהפגנת חיבה הדדית, כמו חיבוק נכד בחיקו, משחק וצחוק והנאה עם יקיריו. מילותיו האחרונות היו "אני פישלתי". היו לו מיליארדים, אבל בעיני עצמו הוא נכשל.

אינשטיין היה חכם יותר. "אל תשתדלו'", הוא אמר, "להיות מצליחנים. השתדלו יותר להיות בעלי ערכים". וזה, אפילו ביחס לאינשטיין, לא היה עניין יחסי, אלא אמת מוחלטת שספג, קרוב לוודאי, משורשיו היהודיים.

הדייג המקסיקני ואנחנו

חג הסוכות מעביר לנו את המסר הטמון בצורה תמציתית כל כך בסיפורו של הדייג המקסיקני. קראו ותראו איך הוא מתקשר אליכם.

בנקאי השקעות אמריקאי עמד על המזח בכפר מקסיקני קטן, השוכן לחוף הים, כשסירה קטנה, ובה דייג אחד בלבד, עגנה בו. בתוך הסירה הקטנה היו כמה דגי טונה גדולים. הבנקאי החמיא לדייג על איכות הדגים, ושאל אותו כמה זמן נדרש לו כדי לדוג אותם.

"לא הרבה," ענה המקסיקני.
הבנקאי שאל אותו למה הוא לא המשיך ודג יותר דגים.
המקסיקני ענה שהיה לו די כדי לספק את צרכיה המיידיים של משפחתו.
הבנקאי הרים גבה ושאל את הדייג: "ומה אתה עושה בשארית זמנך?"
ענה הדייג המקסיקני: "אני ישן עד מאוחר, שוחה קצת, משחק עם הילדים, "סייסטה", מסתובב בכפר בערב, שותה יין ומנגן במנדולינה עם החברים שלי. יש לי חיים מלאים ועשירים, סניור".

הבנקאי פקפק בכך, והחל לדבר: "יש לי תואר שני במנהל עסקים ואני יכול לעזור לך. תקשיב, אתה צריך לדוג יותר, וברווחים לקנות סירה גדולה יותר. ברווחים מהסירה הגדולה יותר, תוכל לקנות עוד כמה סירות דיג. בסוף יהיה לך צי של סירות דיג. במקום למכור את השלל למתווך, תמכור ישירות לבית החרושת, ובסוף תפתח בית חרושת לשימורים משלך. אתה תשלוט במוצר, בייצור ובהפצה. אתה תצטרך כמובן לעזוב את הכפר הקטן שלך ולעבור למקסיקו סיטי, ואז ללוס אנג'לס, ובסופו של דבר לניו יורק, שם תנהל חברה מצליחה".

שאל הדייג המקסיקני ההמום: "אבל, סניור, כמה זמן כל זה יקח?"
ענה הבנקאי: "עשר עד עשרים שנה".
"ומה אעשה אז, סניור?"
צחק הבנקאי ואמר: "זה החלק הטוב. כשיגיע הזמן, תוכל להכריז על הנפקה ציבורית, למכור את מניות החברה שלך, ולהיות לאיש עשיר מאוד. אתה תהיה שווה מיליונים".
"מיליונים, סניור? ומה יהיה אז?"
הבנקאי אמר: "אז תוכל לפרוש, לעבור לכפר דייגים קטן, לשחות קצת, לשחק עם הילדים, "סייסטה", להסתובב בכפר בערב, לשתות יין ולנגן עם החברים שלך".
"כן", ענה המקסיקני, "אז, אחרי שאבזבז שנים רבות ברדיפה אחרי כסף, אולי אוכל לבסוף להגשים את החלומות האלו, שהם שלי כבר כיום בלעדי הכסף!!"

*******

בחג הסוכות השנה, חג האסיף, נוכל ללמוד מחוכמתו של שלמה המלך שאמר: "הבל הבלים, הכול הבל… סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור". חג הסוכות מבטיח לנו, שאנו, בני דור שבורך בעושר ובשפע, נשמור על סדר עדיפויות נכון. לא פלא שהחג שבו אנו עוזבים את בתינו ואת התלות שלנו בעולם החומרי, כדי להיות עם יקירנו תחת כיפת השמיים, נקרא גם "זמן שמחתנו".

מאחל לכם ולכל בית ישראל שתזכו לקיים את המצווה המיוחדת והנעלה של חג סוכות: "ושמחת בחגך – והיית אך שמח".

עובד ממאמר של הרב ב. בלך