זהירות מקללת התשלום לפי שעה
סוג המקצועות בהם ניתן לגבות כסף עבור כל שעת-עבודה, יכול להיות מהנה, מעניין, מאתגר ומספק במידה רבה ● אבל, קחו בחשבון את ערך הכסף בטווח האינסופי, והשוו זאת מול מה שהייתם יכולים לעשות במקום הזמן הרב שהושקע בעבודה
אחת ההמצאות הגדולות ביותר של המאה ה-20 היתה גביית תשלום לפי שעת-עבודה. כלומר, הרעיון שאנשי מקצוע יקבלו תשלום בהתאם למספר השעות שעבדו, במקום על תוצאות העבודה שלהם. התשלום עבור שעת-עבודה הוא דבר בטוח. כל עוד אני עובד, ערכה של כל שעת עבודה הוא זהה, בין אם אני ממציא מכשיר השווה מיליונים, ובין אם אני כותב מסמך אפיון כבר בפעם השלישית ברציפות, לאחר שקימטתי וזרקתי לפח את כל הניסיונות הקודמים שלי.
אני עובד כיועץ היי-טק מזה כ 20 שנה, ותמיד נקטתי בשיטת התשלום לפי שעה. חשבתי שאני על גג העולם, אך המציאות טפחה על פני כאשר התברר לי שהיתרון של שיטה זו (תעריף של כ-600 שקלים לשעה) הוא גם החיסרון שלה.
מדי יום ביומו, כל שעה שאני בוחר להשקיע בעבודה, מכניסה סכום נאה היישר לכיס שלי. עבודה לא חסרה ב"ה, ובסופו של דבר מדובר במשכורת קבועה ויציבה המגיעה ישירות לחשבון הבנק שלי, על כל שעות העבודה שהשקעתי. תוסיפו לחישוב הנ"ל את העובדה שכאשר אתה מייעץ למספר חברות גדולות אתה "נחשב" בשוק ויותר מוערך, והינה לכם מתכון לעבודה מצאת החמה עד צאת ה…
באווירה כזו, החיים הופכים למשחק אינסופי של גביית תשלום לפי שעת-עבודה. במקום שבוע נורמלי של עבודה בין השעות 8:00 ל-17:00, חמישה ימים בשבוע, נוצר מצב בו יועץ טוב יכול לעבוד כ-16 שעות במשך שישה ימים בשבוע, ולקינוח גם במוצ"ש.
גם קללה
אם כך, התמריץ לעבוד שעות נוספות הוא ברור ובלתי פוסק: בעקבות כל שעה נוספת מגיעה תמורה כספית מכובדת לצד מעמד מקצועי ההולך וגדל. זהו בהחלט דבר טוב, אך זוהי גם קללה.
מחוץ לשעות העבודה, הזמן שלי לא מוערך כלל בכסף. אך מהי ערכה של שעה שאני מבלה מחוץ למשרד? מה אני "מרוויח" בשעה הזו? יש פעילויות חשובות מאוד כמו: עזרה בבית, ליווי הילדים למרפאה, פעילות למען הקהילה. האם נגדיר אותן כלא רווחיות וכלא משתלמות?
מה עלינו לעשות? האם להרוויח עוד כסף בתעריף הקבוע, או לבצע פעולה שאיננה רווחית או כלכלית? השעות השוליות מעמידות אותנו בהחלטה הקשה שבין "הדבר הבטוח" לבין הערך הבלתי ידוע. אדם שיש לו תעריף קבוע לכל שעת עבודה, חייב לעשות החלטות יומיומיות בכדי להגדיר מתי הוא הזמן המתאים לעזוב את המשרד, תוך שהוא מעריך את השעות של הזמן החופשי יותר מאשר את התשלום שהיה מקבל עבורן לו היה נשאר לעבוד במשרד. החלטה שכזו דורשת אומץ, אופטימיות, ואמונה בסיסית שחלק מהרגעים המשמעותיים ביותר בחיים אינם זוכים לתשלום כספי.
אני לא מדבר על אישה שבוחרת להישאר בבית ולהיות "אמא". ברור שהיא בחרה באופן גורף בהנחה האומרת ששום כסף בעולם לא יפצה על אובדן ההזדמנות לגדל את ילדיה, ולחנך אותם לערכים ולמידות טובות (עבודת האם בבית והשקעתה האינסופית, היא לא תסולא בפז, וחובה להעריך אותה מאוד על כך). אני מדבר על כאלו שבחרו להיות המפרנסים העיקריים במשפחה, שהתחייבו לעבוד קשה, ולראות כיצד הזמן החופשי שלנו הולך ומתדלדל, בלי שאנחנו לגמרי יודעים מה יכול היה לקרות באותן השעות באם לא היינו עובדים בהן.
התורה מציגה בפנינו "את החיים ואת המוות, את הברכה ואת הקללה", וממליצה לנו "ובחרת בחיים". ההחלטה הזו צריכה להיעשות בכל שעה ושעה.
שעה שאין לה תעריף ידוע
לא קיים תעריף לשעה על בניית מערכת יחסים עם אדם אחר. בשונה מעבודה בה קיים תעריף קבוע לכל שעה, זמן כזה הוא תיאורטי, ותוצאותיו אינן ידועות. השעות הראשונות של מערכת יחסים עלולות להיות קריטיות, וקיימת אף הדרישה הבסיסית המצריכה אותנו להיות פנויים מבחינת הזמן וכוחות הנפש ליצירת הקשר. ברגע שנוצרת מערכת היחסים, אנו נוטים במהירות רבה להפחית מערכו של הזמן הדרוש לתחזוקת הקשר, ובוחרים במקום זאת להשקיע בעבודה שמכניסה כסף עבור כל שעת-עבודה, ומנפחת לנו את תלוש המשכורת. מה דעתכם לבלות חצי שעה בטלפון עם הורה מבוגר, במקום למהר לחזור לעבודה?
השעות הללו הן קשות מאד למדידה. האם כדאי לי לפנות את הזמן בכדי לסייע למישהו בשיעורי הבית, זמן שעלול לעלות לי יותר מ-1,000 שקלים? מה קורה אם לא מדובר בילד שלי, אלא בבן של שכן שאין מי שיעזור לו? מה יקרה אם המשימה איננה אורכת שעה אחת, אלא מדובר בעשר או בעשרים שעות שאתה מקדיש לאירוח מסיבת "שבע-ברכות" עבור זוג שאתה בקושי מכיר, אך הבית שלך הוא מושלם לאירועים מסוג זה? כמה זמן אתה מבלה בביקור חולים או בניחום אבלים? כמה זמן עובר עד שאתה יוצא בריצה כי אתה "חייב לחזור למשרד"?
ומה בנוגע ל"שעות פנאי ואיכות"? או מה בנוגע לזמן בו אנו פשוט זורמים עם מה שמביא היום? בכל יום חופשי שיש לי, אני מגלה שהזדמנויות מסוימות פשוט "קופצות" לקראתי. מה יקרה אם אפספס שיחת טלפון של חבר שבאמת זקוק לאוזן קשבת או לייעוץ במציאת מקום עבודה?
הבחירות הקשות בחיים אינן בין טוב לרע, אלא בין טוב לטוב. להתפרנס זה טוב, לעזור לאדם אחר זה טוב. ההחלטה הקשה היא לבחור את הפעילות שתביא הכי הרבה חיים, ולא רק הכי הרבה כסף.
אדם יכול, כמעט בכל שעה מחייו, לעסוק במשהו נצחי. בדיוק כפי שקיימת כמות אינסופית של עבודה עם תעריף כספי קבוע, קיימת אפילו כמות גדולה יותר של עבודה שאין לה ערך כספי אבל השכר עליה בעלום הבא וגם בעולם הזה היא גבוהה. התורה נותנת לנו את האומץ לייחס ערך אמיתי לקיום המצוות, אפילו כאשר מעשה זה בעצם "עולה לנו כסף" בכל שעה ושעה.
סוג המקצועות בהם ניתן לגבות כסף עבור כל שעת-עבודה, יכול להיות מהנה, מעניין, מאתגר ומספק במידה רבה. עבודות כאלה יכולות לספק את הרעב האינטלקטואלי שלנו, לגרום לנו הנאה מההצלחות שלנו, ועשויות לספק לנו הזדמנות להביא קצת טוב לעולם. בנוסף, עלינו לעבוד לא רק בכדי לשעשע את עצמינו, אלא גם בכדי להתפרנס, לפרנס את משפחותינו, וגם לתרום לנזקקים – כל אלה גם הן מצוות. ועבור האנשים ברי המזל, אשר מקבלים כסף רב עבור המאמץ שהם משקיעים, אשריכם, ואני מקווה שתעשו מעשים טובים עם הכסף שלכם. אבל, קחו בחשבון את ערך הכסף בטווח האינסופי, והשוו זאת מול מה שהייתם יכולים לעשות במקום הזמן הרב שהושקע בעבודה.
ובכן... אם מנהלים חכמים היו דואגים לצוותי IT בכמות ובאיכות מספקת... לא היו צריכים כמעט חברות תמיכה... אבל.. הדברים לא עובדים בארץ ככה.. ומי שעובד גלובלי, בד"כ מפסיד.. כי הלקוח לא יודע בד"כ מה הוא רוצה... ועוד...