המסע שלי התחיל על אופניים

רכיבה על אופניים מספקת לרוב רגעי אושר קטנים: הרוח מלטפת את הפנים והתנועה התדירה קדימה יוצרת תחושה של שליטה ורוגע. אבל, למרבה הצער, אלה היו תחושות שלא הכרתי עד סוף העשור הרביעי לחיי. פשוט כי לא ידעתי לרכוב על אופניים. נטולת יכולת רכיבה בסיסית, ביקשתי יום אחד להתייעץ עם הפסיכולוג רפי יעקובי. במפגש עמו, הצגתי בפניו רשימה ארוכה של דברים שאני עושה או שעשיתי בעבר. הרכיבה על אופניים לא הייתה, כמובן, סעיף ברשימה, ועל כן, שלח אותי יעקובי הביתה, וביקש ממני לא לחזור אליו, עד אשר אדע לרכוב.

איזה מין פסיכולוג זה, שבמקום להקשיב לי, שולח אותי ללמוד לרכוב? אבל מצד שני, מה יש לי כבר להפסיד? כך, נעניתי לאתגר שהציב יעקובי, והפכתי, תוך מספר שבועות, לרוכבת מיומנת. ובעודי מגלה להנאתי את שבילי האופניים של תל אביב, לא העליתי בדעתי שאותה חוויה פרטית של רכישת יכולת חדשה, היא רק תחילתו של מסע ארוך אל תחום הפסיכולוגיה החיובית.

כל כך קל לרכוב על אופניים, שאפילו ילדי הגן יכולים להשתלט על המיומנות די בקלות. כל עוד מדוושים והתנועה נמשכת, שיווי המשקל נשמר. כך הבנתי, בלי יותר מדי דיבורים, משהו על מושג היכולת, בכל תחום: כל עוד מפעילים אותה היא נמשכת, נשמרת ואף משתבחת.

המשכתי לחקור את היכולת, ונוכחתי לדעת שפעולות פשוטות ויומיומיות משמשות ערוץ ביטוי מצוין, לשלל החוזקות של כל אדם. אנשים שמצליחים לבטא באופן שגרתי את הכישרונות שלהם, לא רק מפתחים ומחזקים אותם, הם גם זוכים להצלחה רבה יותר בתחומי פעילותם, והם בעיקר נהנים יותר מעצם העשייה. הם פשוט אנשים מאושרים יותר. והרי לשם, כמו כולם, גם אני שואפת.

היכולת הפכה למושג מפתח בדרך אל ההבנה שלי את מושג האושר. לכן, התלמידים שלי נתקלים בה כבר בשיעור הראשון. הם לומדים שהזהות שלנו בנויה מאוסף מגוון של יכולות. כדי לדעת מי אנחנו באמת, באופן מדויק ונטול שיפוטים מעוותים, עלינו לדעת מה אנחנו עושים, שהרי, העשייה היא המדד ליכולת. התפתחות וצמיחה אישית הנן הרחבה של היכולת המעצבת את הזהות שלנו. כדי להעניק מיכולתנו, וליהנות מיכולתם של אחרים, אין ברירה, אלא ללמוד תחילה להעריך יכולת באופן מהימן.

בצילום קל להגדיר ולמדוד יכולת, כי היא משתקפת היטב בתצלומים ובהזדמנויות המגולמות בתוכם. במהלך התרגול בצילום אפשר ללמוד הרבה על עצמנו, ועל מה שנדרש מאיתנו כדי לרכוש יכולת וכדי להרחיבה, לא רק בתיאוריה אלא גם באופן מעשי. לכן, אני מפגישה את התלמידים עם המצלמה בדרך קצת אחרת, ומלמדת את יסודות הצילום כאמצעי להמחשה. בכל פעם שמתווספת עוד מיומנות בצילום, והיא משמשת כלי לגירוי המחשבה ולהתנעת תהליך של שינוי. כשמתחילים להבין לעומק את מושג היכולת, ולומדים להעריך אותה באופן מהימן, כל אחד אצל עצמו ואצל האחרים שסביבו, זה ניכר בכל תחום בחיים, ובין השאר, גם בזוגיות, בהורות, בעבודה עם עמיתים ובניהול. כך, מתחילים ללמוד איך לעצב חיי יומיום מאושרים, באותה טבעיות שבה מפיקים תצלומים יפיפיים.

אודות הכותבת: תלמידה נצחית, חוקרת יישומית, יועצת לארגונים ולאנשים, מייסדת את שיטת הצילום התרפויטי "לשים את האושר בפוקוס"