מכתב הפרידה המרגש של עמית גטניו, מייסד ומנכ"ל דריו

הסיפור שלי עם דריו מתחיל הרבה לפני 2003, והוא הרבה יותר גדול מעבודה או עסקים. דריו הוא קודם כל סבא שלי מהקיבוץ, אליו הייתי נוסע בשבתות ובכל חופש גדול, והוא היה מתייחס אליי כאילו אני הדבר הכי חשוב עלי אדמות. אני זוכר את השיחות שלנו ואת הטיולים כאילו היו אתמול, על אף שהוא נפטר לפני יותר מ-20 שנה.

כשהשתחררתי ב-2003 וחלמתי להקים חברה כדי להמשיך לעבוד עם החברים מהצבא, החלטתי שאין שם מתאים יותר מדריו. ובאמת, מאז כל ברושור בכנס, כל הצעת מחיר עם לוגו וכל טעות של לקוח שקורא לי בטלפון דריו במקום עמית גורמת לי אושר כפול.

אבל עכשיו, כשמסתיימת ההתחייבות שלי ל-Comm-IT ו-Magic, שרכשו את החברה לפני יותר משנתיים, החלטתי לצאת לדרך חדשה ואסיים את תפקידי בסוף אוגוסט.

בנקודה הזו, כשאני עוצר ומסתכל אחורה על התקופה הארוכה הזו, אני מתמלא גאווה על הדרך שעשיתי מאז השחרור ועד היום. אני גאה במיוחד שהצלחתי לעבור את כל הקשיים והמכשולים בלי לפגוע באף אחד – לא באנשים שהאמינו בי והצטרפו לדריו, לא בלקוחות שבחרו בנו ולא בשותפים העסקיים.

אני שמח מאוד שדריו נשארת עם כל האנשים הטובים שהיו בה גם לפני שנרכשה ושהחברה תעבור עכשיו להובלתו של אסף נקש, שמלווה אותי ואני אותו עוד מהתקופה שהיינו חיילים בממר"ם. אני יודע שנקש יעשה עבודה מצוינת וימשיך את הקו שתמיד הוביל אותנו – לשאוף להיות הכי טובים בכל תחום בו אנחנו מתמקדים ולהתייחס לפרויקטים וללקוחות כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו.

עמית גטניו וסבו, דריו, בימים ההם בקיבוץ

לסיום, אני רוצה להודות מקרב לב לכל מי שבחר לעבוד איתי. הבחירה הזו היא משהו שדי לקחתי כמובן מאליו ביום יום, אבל כשאני עוצר וחושב על זה, אני מרגיש חוב עצום לכל האנשים במיקרוסופט (Microsoft) שנתנו צ'אנס לילד שהחליט שהוא חברת אינטגרציה, לכל הלקוחות שיכלו לבחור בספק אחר וכמובן, לכל החברים שהחליטו לעבוד דווקא בדריו (חלקם כבר מעל שש ושמונה שנים) ושעזרו לי לבנות את הדבר השני הכי משמעותי בחיים שלי – ישר אחרי גידול שלושה ילדים וכלבה יחד עם יולי, ששתי המתוקה.

שנתראה רק בשמחות, או לפחות בכנסים.