ד"ר נמרוד קוזלובסקי: "יש פער אדיר בין החשיבה המשפטית לטכנולוגיה"

"קיים פער אדיר בין מה שהעולם המשפטי חושב לבין הטכנולוגיה. אף אחד בעולם המשפטי לא חזה שכל אחד מאתנו יהפוך להיות בסיס נתונים אינסופי ולא את ההשלכות הנובעות מכך", כך אמר ד"ר נמרוד קוזלובסקי, מומחה לדיני קניין רוחני ואינטרנט.

ד"ר קוזלובסקי דיבר במפגש של פורום IBI מבית אנשים ומחשבים, שנערך באחרונה ב-yes Planet בראשון לציון, בהנחיית אמיר רסקין, שותף ב-B-PRO.

לדברי ד"ר קוזלובסקי, "ארגונים אוספים מידע באופן השונה מהנחת המוצא המשפטית, שגרסה שהלקוח ייתן מידע באופן וולונטרי או יסכים ללקיחת מידע ממנו. רוב איסוף המידע לא וולונטרי אלא נלמד מתוך אינסוף אינדיקטורים שיש לארגונים לגבינו, שנאספים אודותינו. הארגונים שאוספים לא שואלים אותנו איזה מידע לאסוף, וגם כשכן, זה נאגר בסעיפים משפטיים מפולפלים. הארגון כותב בכיסתו"ח: אני הולך לאגור כל מה שאני יודע עליך".

כמו כן, הוא אמר כי "רוב ההיסקים ממידע הם כבר לא ישירים אלא עקיפים. הם מתבצעים על סמך קורלציות בין פיסות מידע שכל אחת מהן יכולה ללמד דבר מעניין נוסף על אותו האדם".

"לא משפרים את חוויית הלקוח – מוכרים אותו"

"במציאות האינטרנטית, רוב הזמן לא משפרים את חוויית הלקוח אלא מוכרים אותו", הוסיף. "פייסבוק (Facebook) רוצה לטייב את הדטה אודותינו כדי למכור אותו לצד שלישי".

חלק מאיסוף אותו מידע נעשה על ידי שירותים שניתנים למשתמש בחינם. בהקשר זה אמר ד"ר קוזלובסקי: "כאשר אתה לא מגלה מהו מחיר המוצר – אתה הוא המוצר. אין ארוחות חינם – אתה נמכר בדרך. כך, למשל, המודל העסקי של גוגל (Google): אתה, הלקוח, תמסור לי מידע וממנו אלמד מה מעניין אותך, את המיקום שלך, עם מי נפגשת, אילו סרטונים ראית… ואתחיל למכור אותך. למשל, אם גוגל למדה שהמשתמש לא ממש מתעניין באשתו – היא תציע לו עו"ד שמתמחה בדיני גירושין או אתרי היכרויות. אם הוא מחפש הרבה מידע על מצלמות – היא תציע לו הצעות שכרוכות בתחביב החדש שלך".

הוא ציין כי "מה שמעניין את החברות זה העכשיו. פעם דטה שימש ללמידה אילו סוגים של לקוחות יש, מה הם אוהבים או לא על ציר הזמן. כיום רוצים לדעת מה הם אוהבים ברגע נתון ומה החברה יכולה להציע להם".

בהמשך דיבר ד"ר קוזלובסקי על האינטרנט של הדברים. "הדבר הבא הוא המכשירים החכמים, מזמן כבר לא מדובר במערכות יחסים בין אנשים", אמר. "הרעיון הוא שיהיו מכונות חכמות שיכולות לקלוט דטה ולקבל מרחוק. המקרר ידע מה המלאי שיש בו, מה תוכנית הדיאטה שבעל המקרר רוצה לנהל, ידע האם להזמין קוטג' ויוכל לעשות זאת. הוא גם יוכל לדעת מי נמצא בבית, כדי לעשות אופטימיזציה של המוצרים שיהיו במקרר. זה כבר קיים במקרר של LG".

"חוק ההגנה על הפרטיות – מגוחך"

ד"ר קוזלובסקי דיבר על חוק ההגנה על הפרטיות שקיים בישראל. "ב-1975 גילו חוקרים מאגר מידע. הם חקרו עוד וגילו בסופו של דבר שישה מאגרים. הגילוי גרם לבעתה, לחשש שייאסף מידע. כתוצאה מכך הקימו ועדה והיא הגתה את חוק ההגנה על הפרטיות, שחוקק ב-1980. זה היה אז חוק פורץ דרך. הוא הניח שיאספו מידע עלינו ויעשו בו שימושים שונים, ולכן עיגן את החובה לבקש מאדם רשות לאגירת מידע ולהגביל את המסירה של המידע לצד שלישי. זה התאים לעולם שיש בו שישה מאגרי מידע, כולם ריכוזיים, ולא דומה לעולם שלנו, בו יש מאגרים מבוזרים".

"יש בחוק דרישה לרשום מאגרי מידע, שאדם יוכל לדעת מהו המאגר ומי הבעלים שלו", הוסיף. "35 שנים אחרי, זה חוק מגוחך. מצד אחד, רמו"ט (ר"ת הרשות למדע וטכנולוגיה במשרד המשפטים), שאמונה על יישום החוק, דורשת מכל מי שיש לו מאגר מידע ולו הקטן ביותר לרשום אותו אצל רשם מאגרי המידע. מצד שני, אף אחד מאתנו לא יודע איפה המידע נאגר ולאילו מטרות, ואת הנחת ההסכמה שמים בתנאי השימוש או במדיניות הפרטיות, שמי קורא אותם".

לסיכום אמר ד"ר קוזלובסקי: "לעולם המשפטי לוקח הרבה זמן להבין טכנולוגיות. במדינת ישראל לוקח בין 3 ל-7 שנים לברר הליך הגנה על הפרטיות בבית משפט. באירופה, בשנת 2000 הגיעו למסקנה שקוקיז מהוות איום גדול על הפרטיות ורק השנה הרגולטור האירופי הולך להשלים את התייחסותו לעניין, בעוד שכבר מזמן עברו לשיטות אחרות. הטכנולוגיה עקפה את דיני הפרטיות והפכה את רובם ללא רלוונטיים".

עם זאת, הוא ייעץ לגופים גדולים לא להזניח את התחום. "הזנחת שאלת הפרטיות תהיה טעות אדירה מצד הגופים הגדולים, כי הרבה פעמים הרגולטור 'הולך' בהתחלה עליהם. תהיה אסדרה משפטית של הפרטיות ולא ניתן להתעלם מהתחום המאוד חשוב הזה".