ניר כפתורי, המרכז הבינתחומי: "הטכנולוגיה מאיימת לסגור את האוניברסיטאות"

"אוניברסיטאות הן מוסדות מאוד שמרניים. הן פועלות על בסיס מודל הוראה בן 300 שנים. גם ה-IT שלהן הוא שמרן ורחוק מהחדשנות שיש ב-IT בעולמות התעשייתיים. על האוניברסיטאות להיערך לקראת גלי הצונאמי הטכנולוגיים שמאיימים עליהן לכלותן, כדי שהן יוכלו להמשיך להתקיים", כך אמר ניר כפתורי, חבר הנהלה ואחראי על מיחשוב מערכות מידע וטכנולוגיות במרכז הבינתחומי הרצליה.

כפתורי דיבר במפגש פורום C3, פורום המנמ"רים מבית אנשים ומחשבים. המפגש נערך היום (ה') במלון שרתון בתל אביב, בהנחיית אבי עסיס, יועץ בכיר לאסטרטגיות מערכות מידע, ופלי הנמר, יזם ומנהיג אנשים ומחשבים.

לדברי כפתורי, "הדור הצעיר של הסטודנטים שונה מאיתנו בכל היבט: ביכולות הטכנולוגיות שלו, בצריכת הטכנולוגיות, בכלכלה ובהיבטים נוספים. המגזין טיים (TIME) כינה את הדור הצעיר טיפש ותיאר אותו כבעל 'תסמונת הברווז': הוא לכאורה Cool, אבל מתחת לפני השטח הוא תזזיתי ולחוץ. זה דור שנוטל יותר תרופות למניעת חרדות ולהרגעה, עם אחוזי התאבדות הולכים וגדלים. הוא מבין שיכולת הפרנסה וההשתכרות שלו הולכת ונהיית קשה יותר".

"קשה לצעירים בארצות הברית להיכנס לאקדמיה ומשם למעגל העבודה", אמר כפתורי. "שכר הלימוד השנתי שלהם עומד על 45 אלף דולר ועוד 20 אלף דולר עלות המעונות. בסופו של התואר הם חייבים רבע מיליון דולר ואז, כשהם מסיימים את התואר הראשון, הכללי, עליהם ללמוד תואר שני, ספציפי. כך נוצר להם עד סוף הלימודים חוב של 400 אלף דולר לבנק".

"המודל הזה עובר זעזוע", ציין. "בראשונה בהיסטוריה, ההורים שואלים את עצמם ואת ילדיהם מהו ה-ROI של הלימודים. הסטודנט שואל את עצמו מה הסיכוי שיחזיר את החוב ויתחיל להרוויח, והאם לא כדאי יותר לקחת השתלמות כלשהי שאורכה שנה אחת. מגמה זו גורמת לחששות בקרב רוב האוניברסיטאות בארצות הברית, שלא נמצאות בליגה העליונה. יש כמה גלי צונאמי והדבר הכי מפחיד אותן הוא מתי התעשייה תצביע ברגליים ותבין שאין הצדקה לחכות חמש שנים להשכלה. השאלה היא כמה האקדמיה רלוונטית לחיים והחשש הגדול הוא שברגע שמה שתיארתי יקרה באופן מסיבי, יהיה משבר עצום בעולם האקדמיה והתבנית הרגילה, של הפסקה בחיים ומספר שנות לימודים, תתרסק. קיומם והצדקתם של רוב המוסדות יהיה אז בספק".

"הקורסים המקוונים – הסכנה הגדולה של האקדמיה"
לדברי כפתורי, "הסכנה הגדולה ביותר של המוסדות האקדמיים היא מגמת ה-MOOC (ר"ת Massive Open Online Courses – ריבוי מסיבי של קורסים מקוונים)".

כפתורי סיפר על חוקרת ישראלית לשעבר שהעלתה קורס אותו היא מרצה בארצות הברית לרשת. "100 אלף אנשים בעולם נרשמו לקורס", אמר. "שיעור הנשירה ממנו עמד על 90% והיא עדיין נותרה עם 10,000 מאזינים. זה יותר מכל מי שיאזין לכל מרצה לאורך כל חייו".

הוא ציין את מיזם קורסרה, שבמסגרתו מציעות 80 אוניברסיטאות בעולם קורסים מקוונים באנגלית, ואמר כי יש לו שישה מיליון "סטודנטים" ו-557 קורסים, שלכל אחד מהם יש חומרים נלווים, שיעורי בית ומבחן סיום.

"מודל אקדמי מקוון נוסף הוא אקדמיית חאן, שנקראת על שם מייסדה, סלמאן חאן, בן למהגרים עניים מהודו, שכלל לא התכוון לחולל מהפכה", ציין כפתורי. "הוא לימד את דודניו מתמטיקה, מהלך שהוביל בסופו של דבר לבניית פלטפורמה אינטרנטית רבת עוצמה שמאפשרת לכל אדם נגישות מלאה לתחומי ידע עצומים בשיעורי וידיאו בחינם. הפלטפורמה כיום ממומנת על ידי קרן גייטס".

הוא ציין מודל נוסף, של יזם הטכנולוגיה האמריקני הוותיק בן נלסון – בנם של הורים ישראלים שמקים אוניברסיטת עילית חדשה בשם מינרבה, שתתאים לעולם החדש. "האוניברסיטה הזו תקבל מספר גדול של סטודנטים, תהיה וירטואלית ובינלאומית לחלוטין, והשיעורים בה יתקיימו דרך ועידות וידיאו חוצות אוקיאנוסים – עם עלות שכר לימוד בשיעור מחצית מהאוניברסיטאות היוקרתיות", הוסיף.

לסיכום אמר כפתורי: "ה-IT יכול לסייע למוסדות האקדמיים להתקדם ולא לאיים עליהם. במקום שהמרצה יעמוד כמו חמור וישפוך את הידע שלו, ניתן להגיע למצב בו הסטודנטים ישבו בבית, יקראו חומרים דרך האינטרנט ויגיעו לשיעור בשלים. בארצות הברית זה עובד. אני מאמין באינטראקציה אישית בין התלמיד למורה, אולם ניתן לשלב טכנולוגיות שיביאו לשותפות וללימוד מעמיק יותר שישפר ציונים. הטכנולוגיה מסייעת לשפר את הפדגוגיה".