לפחות מריסה מאייר הרוויחה: וריזון רוכשת את יאהו ב-4.8 מיליארד דולר

כעת זה רשמי: ענקית האינטרנט הוותיקה הגיעה לסוף דרכה כחברה עצמאית. יאהו (Yahoo) מוכרת את עסקי הליבה שלה לענקית הטלקום האמריקנית וריזון (Verizon), תמורת סכום של 4.8 מיליארד דולר. מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, תקבל מצנח זהב של 57 מיליון דולר.

יאהו הוקמה ב-1994, והייתה אחת מחלוצות האינטרנט. למרות שתחום ההיי-טק וה-IT מקדש חדשנות, רעננות וצעירים – ליאהו נותר מקום של כבוד, עם מיליארד משתמשים פעילים מדי חודש.

אלא שהאינטרנט הוא לא מקום עם יותר מדי רגשות. בשיאה, בשנת 2000, הייתה שווה החברה 125 מיליארד דולר. כעת יאהו, לאחר דשדוש פיננסי רב שנים, ותחלופה צפופה ומהירה מדי של מנכ"לים, מגיעה לסוף דרכה העצמאית, ונמכרת במחיר המגלם 4% משווייה בשיא.

במהלך השנים, החברה לא ידעה במה להתמקד, ובמובנים מסוימים לא התמקדה בדבר: כך, היא מצאה עצמה נאבקת בעולמות החיפוש, הווידיאו והזרמת וידיאו והמדיה החברתית. הנהלת החברה הנרכשת אישרה את המהלך.

מצנח זהב ופיצויים

לאחר המכירה, יישארו בעלי המניות של יאהו עם אחזקות בשווי 38-41 מיליארד דולר בענקית המסחר המקוון הסינית עליבאבא (Alibaba), כמו גם יאהו יפן וכמה מהפטנטים של הנרכשת.

בשנת 2005 רכשה יאהו 40% מהבעלות על עליבאבא, תמורת מיליארד דולר במזומן, ומאז הרכישה התגלתה כמאוד משתלמת. עליבאבא הונפקה ב-2014, וכעת אוחזת יאהו ב-15% ממניות עליבאבא, ששוויים מוערך ביותר מ-30 מיליארד דולר.

לפחות אדם אחד יוצא נשכר מהעסקה, וזו מאייר, בכירת גוגל (Google) לשעבר שהייתה האחרונה בשרשרת מנכ"לים שכל אחד מהם, בתורו, נקרא לדגל ולחלץ את הספינה – וכשל. מאייר צפויה לקבל 57 מיליון דולר מצנח זהב ופיצויים, אולם לא תישאר בחברה לאחר הרכישה.

אנליסטים ציינו כי למרות הכישלון הניהולי המתמשך, היו לחברה גם הצלחות רבות שנים: שירות הדואר האלקטרוני הנפוץ, מנוע החיפוש, שירותי הקניות והחדשות. בחדשות, הם ציינו את יאהו ספורט ויאהו פיננס, כאתרים חשובים, משפיעים ובעלי נתוני חשיפה גבוהים.

גוגל ופייסבוק ניצחו

במשך זמן רב, מודל הפעילות של יאהו עבד – ובהצלחה. החברה הייתה פופולרית בכל העולם, והכנסותיה מפרסום הניבו רווחים נאים. אלא שבסופו של הדבר, החברה נכתשה עד שהובסה על ידי גוגל ופייסבוק (Facebook). שתי הענקיות החדשות הבינו את מה שלא הבינו ביאהו: הישרדות דורשת תהליך מתמשך של המצאה מחדש, חדשנות, ובחינה וציפיה ל"דבר הגדול הבא". אחת העובדות האירוניות היא שבעבר, הנהלות יאהו זממו על רכישת השתיים – בעת שהיו קטנות בהרבה בשוויין ובהיקף פעילותן.

וריזון, כך דווח בשבוע שעבר, הייתה המובילה זה זמן בין הרוכשות הפוטנציאליות של יאהו. טים ארמסטרונג, מנכ"ל AOL שבבעלות וריזון, יהיה המנכ"ל החדש של יאהו, לאחר הרכישה.

גם ארמסטרונג עבד בעברו, כמו מאייר – בגוגל. וריזון השקיעה רבות בתוכן דיגיטלי ובפרסום מקוון בשנים האחרונות, עם רכישת AOL והאפינגטון פוסט (Huffington Post). יאהו, למרות הדרדור המתמשך שלה בשנים האחרונות, עדיין מצליחה להוות פלטפורמה למיליארד משתמשים פעילים מדי חודש – בתחנות קצה ובמכשירים ניידים.

האסטרטגיה של וריזון מתבססת על שלוש פעילויות, ולכן רכישת יאהו טובה לה: לפעול בעולם רב-הקישוריות, להיות בעלים של פלטפורמות המניעות את תעבורת האינטרנט לכיוונה, ובהתאם – גם להחזיק בערוצי תוכן התומכים בכך. כך, חיבור בין חלק מנכסי יאהו עם אלה של AOL יהיה דבר טוב עבור ענקית הטלקום האמריקנית.

כך, שנה בטרם רכישת יאהו, במאי 2015, וריזון רכשה את AOL בעבור 4.4 מיליארד דולר. שנים רבות AOL נתפסה כמתחרה של יאהו. המניע שמאחורי רכישת יאהו, ציינו אנליסטים, הוא לנצל את התוכן ואת פלטפורמת הפרסום שלה – במסגרת הגדלת ההיצע של וריזון ללקוחות שתי החברות, עם יותר וידיאו ללקוחות ויותר אפשרויות פרסום למפרסמים.

הכישלון של מאייר

מאייר הגיעה ליאהו לאחר שהייתה שנים בכירה ונתפסה כ"ההבטחה הצעירה והמבריקה" בגוגל. היא לא הצליחה במשימת השיקום של יאהו – בדיוק כמו קודמיה. הכישלון שלה ירופד בסכום כולל של 218 מיליון דולר, אותו תקבל מאייר על עבודתה בת ארבע השנים, בצירוף בונוסים, פיצויים ומצנח זהב.

מאייר ניסתה למתג, שוב, את יאהו כמנוע חיפוש, אף שכאשר היא הגיעה לחברה – הדומיננטיות של גוגל בתחום, בחלקים רבים בעולם –  הייתה רבה. מאייר גייסה מאות מפתחים, יש האומרים 1,000, לצורך כך. היא מינתה אחראי לתוכן הווידיאו של החברה, שכרה את שירותי כוכבת הטלוויזיה קייטי קוריק, והשיקה סדרה של מגזינים דיגיטליים בנושאי פנאי שונים – כגון מזון, תיירות והיי-טק. היא רכשה שורת חברות, יותר מ-20, כשהכישלון הגדול שברכישות הוא זה של טאמבלר (Tumblr).

סאמיט סינהה, אנליסט ב-B. Riley & Co, עוקב אחרי יאהו זה יותר מעשור. הוא היטיב לתאר ולסכם את פועלה של מאייר: "היא ידעה שהיא אוחזת בידיה קוביית קרח, ההולכת ונמסה. במקום להתמקד בהאטת תהליך הנזילה של המים מקוביית הקרח, מאייר אמרה 'הבה נביט קדימה, בואו נתבונן לעוד שלוש, ארבע, חמש שנים".

אלא שבעלי המניות כבר מזמן איבדו את הסבלנות להמתנה ולהתבוננות ארוכת טווח זו.