הנמר זוכר – ומארח את רני רוגל מדורן תקשורת-אולמדיה

כשפלי הנמר שלח לי אימייל ובו שלוש תמונות ושורת נושא לקונית הדורשת פעולה: "הנה הקטע שלך – נובל 2009 – ממתין. תודה. הנמר החבר", נכנסתי ללחץ. מה אני בעצם זוכר מהשנים הרבות שבהן טיפלתי ביחסי הציבור של "ענקית תקשורת המחשבים" נובל (Novell) – כן, היו זמנים שמאחורי ההצהרה זאת הייתה אמת. אבל השנים חלפו, נובל הפכה לאחת מחברות רבות בענף שמצאו את מקומן בפח הזבל של ההיסטוריה. מה שאני זוכר מאותן שנים רבות של עבודה צמודה עם מנכ"ל אחד – , ושתי מנכ"ליות – נורית אניב אז ואניב-בר היום, וורד ליברמן כל הזמן, אלה המסיבות והאירועים הרבים בארץ, והנסיעות שלי עם עיתונאים לכנסים של נובל שבעצם נחרתו בזיכרוני, כי מי יכול לזכור ידיעה כזו משנת 2006: "בינת תקשורת ביצעה הכשרות לקבלת הסמכות מטעם נובל בתחום הלינוקס. ההכשרות בוצעו למהנדסי מחלקת שירות המיחשוב של בינת, הכוללת למעלה מ- 20 מהנדסים" (מעניין כמה יש להם שם היום).

כמו שאני מכיר את פלי, הוא יטיל עלי בהמשך משימות דומות הקשורות לקומפאק (הלו יוסטון, דו יו היר מי – נבלעה בדיגיטל שנבלעה ב-HP) אורקל, סאן מיקרוסיסטמס (נבלעה באורקל), ותערוכות קומדקס לאס וגאס ו-פי.סי אקספו ניו יורק (שלשתיהן נסעתי בהזמנת דליה ופלי) – מסע ארוך אחד של עשרות שנים.

לא לפי הזמנים אתחיל בתמונות כאן, שפלי צילם בסולט לייק סיטי, בירת המורמונים, שנובל התחייבה לקיום התערוכה השנתית שלה בארה"ב אצלם, תמורת הנחה אדירה בעלויות. בצד ה-fun, כי בזה עסקינן, השיא היה משחק ה-NBA של יוטה ג'אז אליו הוזמנו מדי שנה. ב-2009 המשחק היה מול שאקיל אוניל כסולן ומיאמי היטס כלהקת הליווי שלו. אנחנו ישבנו בתאי הכבוד עם ארוחת ערב מפוארת ושתייה ככל שנרצה, ולקינוח, עלו אלינו בהפסקה הצ'יר לידריות למפגש צמוד בענייני היום. התמונות מדברות בעד עצמן. לא אשכח שבשנה אחרת החלטנו בהפסקה, שהמשחק מיצה את עצמו וחזרנו למלון, רק כדי לראות בטלוויזיה את יוטה ג'אז והקהל מנצחים את הקבוצה שאיני זוכר מי הייתה. ככה זה כשרואים הרבה משחקי NBA…

בצילו של שאקיל אוניל (מקרטון, דרך אגב)

עוד על האוכל בכנסי נובל תוכלו לקרוא בכתבה שפורסמה באנשים ומחשבים ובקו-פרודוקציה באתר האוכל והיין אכול ושאטו שלי: אוכל בכנסים בינלאומיים – נובל מובילה בגדול.

שנה אחת טסתי לכנס בלי פלי, שהיה חולה, בשנה אחרת הוא טס בלעדיי כי רק ביום הטיסה שמתי לב לכך שפג תוקף הוויזה שלי לארה"ב, ושנה אחרת הצטרף אלי עוזי מירון, והחוויה המיוחדת הייתה להשתתף בקונצרט ג'אז של להקת בניו של ענק הג'אז דייב ברובק (take five) במתנ"ס מקומי עם כיסאות מתקפלים. מובן שאי אפשר לשכוח את הנסיעה של פלי ושלי לגן החיות הריק מאדם של סולט לייק סיטי, אי שם בהרי יוטה, כשנהג המונית אמר שאם לא יישאר לחכות לנו, לא תהיה לנו אפשרות לחזור.

לא סיימנו, כי נובל קיימה מדי שנה גם כנס אירופי – שגם אליו הגענו. תחילה בניס שבריביירה הצרפתית, ובהמשך בברצלונה המעטירה. פלי ואני טסנו יחד כמה שנים לכנס בניס, ובמחלקת האירועים כאן (משחק מלים עם קאן – תיכף נגיע אליה), ארוחת ערב חגיגית בווילה של אחד מברוני משפחת רוטשילד, הממוקמת בגבעות שמעל העיר והים. אבל הכיף הגדול היה בסמיכות הזמנים המדהימה של בריינשר נובל אירופה, שהתקיים במקביל לפסטיבל הסרטים בקאן. מובן שנסענו לשם, מי יחמיץ אירוע זה. באחת הפעמים טס איתנו עיתונאי צעיר בראשית דרכו במעריב – דרור גלוברמן. נסענו איתו ברכבת לקאן, מצוידים בתגי המשתתף של כנס נובל, שבחוצפתנו החלטנו שיאפשרו לנו להגיע כעיתונאים לכל אולמות הפסטיבל. מהר מאוד התברר לנו שזו טעות גדולה, ונאלצנו להסתפק בעלמות הפחות לבושות על החוף, וגם במסיבת אחר צהריים על אחת היאכטות, שגם ממנה סולקנו בבושת פנים.

השתתפתי גם בכמה כנסי בריינשר בברצלונה, פעם אחת עם לובו ויזנר כנציג אנשים ומחשבים, כשאני הגעתי עם קביים קצת אחרי הסרת גבס מרגל שבורה שלי… אבל לא החמצנו את נפלאות העיר, כולל דידוי ממושך שלי. פעם אחרת ליוויתי לכנס את יוסי הטוני, כאשר הוא הגיע עם רעייתו ענת ואני עם רעייתי דורית, ואת הזיכרונות מארוחת הערב שלנו במסעדת Los Caracoles תבקשו ממנו לספר.