מדינה חכמה: החזון והמחויבות

כתב: ד"ר יואב אינטרטור, CTO בנק הפועלים

הרשויות המקומיות השואפות לממש את החזון של עיר חכמה, חייבות לאמץ פלטפורמה המאפשרת את כניסתן של טכנולוגיות חדשניות ומתקדמות כדוגמת ענן, אינטרנט של דברים, Machine Learning ובינה מלאכותית (AI).

ערים שמתמקדות בעשייה נקודתית חכמה יותר, ולא בעשייה חכמה משלבת, למעשה לא הצליחו לפתח חזון אמיתי. פיתוח רחב של חדשנות בתחומי המידע ומערכות תקשורת טכנולוגיות (ICT) כדוגמת ענן, אינטרנט של הדברים, Big Data ,Machine Learning, מחשוב קוגניטיבי, Smart Grid ,Blockchain, רכבים אוטונומיים וכד', הם גם הגורמים וגם המניעים המאפשרים קיומה של עיר חכמה.
טכנולוגיית ה-Blockchain היא זאת שתאפשר מהפכה לא רק בתחומי התשתיות והשירותים אלא גם בתחום ה"כלכלה החכמה" שמהווה חלק חשוב בעיר החכמה.

מלבד היתרונות התפעוליים והיעילים כלכלית שטכנולוגיית הבלוקצ'יין מספקת, היא גם תורמת רבות לשקיפות פיננסית. לפני שכל פעולה מתבצעת ומתועדת, היא חייבת לקבל אישור מרוב (למעלה מ-50%) מהצמתים ברשת. בנוסף, ברגע שרשומה מתועדת, היא חשופה לעין כל ומוגנת מפני שינוי או מחיקה. מספר ממשלים ברחבי העולם כבר שוקלים שימוש בבלוקצ'יין כחלק ממלחמה ברמאויות וכתשתית בונה אמון בין התושבים לרשויות.

סיסקו (Cisco) צופה שבשנת 2020 מכשירי אינטרנט של הדברים אשר יאפשרו חיבור דיגיטלי בזמן אמת כגון: מדידה חכמה, Smart Grid, מצלמות תנועה, תאורת רחוב וכד' – מספרם צפוי לעלות באופן חד מ-16.3 מיליארד ל-26.3 מיליארד.

מגמה של פתרונות כגון אלו צפויה רק להגביר עוצמתה של הרשת הדיגיטלית. מידע כידוע, גדל באופן אקספוננציאלי, ולפיכך נדרשות פלטפורמות מתוחכמות לניהולו. חברות כמו סיסקו פיתחו פלטפורמה ומתודולוגיות שמטרתן לרתום את כוחה של ה"היפר דיגיטיזציה" לערים חכמות.

לאפשר לחדשנות וטכנולוגיה להטיב עם תושביה

בנוסף, זה לא רק עניין של דיגיטיזציה. בדומה למצב בבנקים, גם הדיגיטיזציה בערים החלה זה מכבר, מעט אחרי שמחשבים הפכו למוצר צריכה. ישנן למעשה נקודות דמיון משמעותיות בין בנקים לערים – שניהם מתמודדים עם לחץ משמעותי לעדכון תשתיות ומתן מענה לצרכי הלקוחות או התושבים בצורה יעילה וזולה יותר.

בשני המקרים הטכנולוגיה והחדשנות הם המפתח בלעדיו לא ניתן יהיה לספק את צרכי הלקוחות או התושבים. מדובר בטרנספורמציה של תשתיות מיושנות באמצעות טכנולוגיה תחרותית, כאשר האלטרנטיבה היא פשוט להישאר מאחור.

הנהגות עירוניות חייבות להתחיל לפתח, באופן פרואקטיבי, חזון ארוך טווח. את החזון צריך לממש עם הגדרת זמנים ואומץ להילחם בבירוקרטיה הפוליטית שכן קצב השינוי הטכנולוגי תמיד מקדים את הבירוקרטיה העירונית.

כאומת סטארט-אפ, עלינו להתייחס ליוזמות של עיר חכמה כיוזמות של אומה חכמה. על ידי מינוף המובילות המקומית בתחום הסטארט-אפ, ישראל מסוגלת כיום לעלות על המובילות של אירופה והודו בתחום. על ישראל לקדם יצירתן של ערים חכמות ולמקם עצמה כמודל לדוגמה עבור ערי העולם. על מנת לעשות כן, על ישראל למגר מאבקים פוליטיים, מכשולים רגולטורים, להגדיל את ההשקעה בחינוך (בעיקר בהנדסה) ולאפשר לחדשנות וטכנולוגיה להטיב עם תושביה.

הקמתה של עיר חכמה לא יכולה להצליח ללא ממשלה יעילה וחזקה ותמיכה של מוסדות המשפט. בספרם "אומת סטארט-אפ" טבעו דן סנור ושאול זינגר את האמרה הבאה: "אנשים מעדיפים לזכור מאשר לדמיין; הזיכרון מתמודד עם המוכר והידוע, הדמיון מתמודד עם הלא נודע. כך, דמיון עלול להיות מפחיד – הוא דורש לזנוח את המוכר".

ישראל, האם אנו מוכנים לזנוח את המוכר ולאחוז בחזון? או שאנו עומדים להסתכל במבט לאחור כמו גולדה 45 שנים מעכשיו ולהגיד "אוי ויי"?

לכתבה הקודמת