"עבודה בענן מאפשרת להתחיל, לנסות, לבחון ולשפר מהר יותר"
כך אמרה יעל אלקלעי, מובילת תחום החדשנות האסטרטגית בקבוצת יישומי הבריאות של ווטסון, בכנס Let's Open Up
ענן הפיתוח של יבמ (IBM), Bluemix, זוכה בימים אלה לשדרוג עם הצגתה של פלטפורמת ענן חדשה, Bluemix Local, המאפשרת לארגונים לבנות במהירות יישומים בסביבה מאובטחת ולפרוס אותם בעננים ציבוריים, פרטיים או בסביבת מחשוב פנים-ארגונית. אלא, שביבמ מציעים להתייחס אל סביבת הענן שלהם לא רק כאל תשתית טכנולוגית – אלא גם כאל כלי לקידום החדשנות.
ברוח זאת, הגיעה יעל אלקלעי, מובילת תחום החדשנות האסטרטגית בקבוצת יישומי הבריאות של ווטסון (Watson), לכנס שערכה יבמ לאחרונה לבכירים בענף המחשוב, על מנת להציג את תפיסת עיצוב המערכת של יבמ, IBM Design Thinking, המיושמת בעבודת הקבוצה אותה היא מובילה. תפיסה זו מתמקדת בהצעת מסגרת, ניתנת להרחבה, המסייעת לצוותים בהבנת המשימות ובעמידה רצופה ביעדים. היא מציעה להתייחס לפיתוח יישומים כפתרון בעיה בה האדם במרכז; הבנה עמוקה של המצב המצוי, בחינה, ניסוי וטעייה של המצב הרצוי.
יש להתמקד תחילה בחוויית המשתמש, בהקשר שבו היא מתנהלת ובתגובות רגשיות (ה״למה?״) ורק לאחר מכן בפונקציות ויכולות טכנולגיות (ה״מה" ו״איך״). על מנת שלא להגיע לתוצאות הקיימות והמוכרות כבר בשוק – יש להתחיל בהבנת הצורך הקיים בקרב קהל היעד, להגדיר כוונות ברורות ולספק תוצאות בתהליך מהיר ובקנה מידה גדול. התהליך ביבמ מתבסס על מבט חדש אל הבעיות, מנקודת מבטו של המשתמש. הוא ממשיך במודל התנהגותי דמוי טבעת מחזורית, המאפשר להבין את צורכי המשתמש ולהציג תוצאות רצופות ומבוסס על מפתחות להצלחה, בדמות טכניקות המאפשרות להרחיב את השימוש בשיטות אלו, גם לצורך טיפול בבעיות מורכבות ובצוותים גדולים ומגוונים.
אלקלעי מציעה להתייחס למשתמשים כאל כוכב הצפון המנחה את כיוון הפעילות כולו, ויש לערבם ככל האפשר גם בתהליכי החשיבה והתכנון. המשתמשים הם הבסיס והיעד לכל משימה אותה אנו מבצעים וההצלחה צריכה להימדד על פי הערך האמיתי אותו מביא להם היישום החדש.
"הצלחה או כישלון הם עניין של אופן העבודה כצוות", היא מסבירה. לפיכך, יש לפעול מהר יותר ולעבוד באופן חכם יותר, באמצעות שיתוף פעולה במסגרת רב-תחומית, ולא רק בדיסצפלינות נפרדות. "אמפתיה בין אנשי צוות הפיתוח מובילה לאמפתיה עם המשתמשים. יש לבנות בסיס לאמון הדדי ולכבוד הדדי של מי שמגיעים מכל הדיסצפלינות המעורבות בתהליך", אומרת אלקלעי.
כיוון שהצרכים האנושיים הבסיסיים אינם משתנים, השינוי הוא באופן שבו אנו מתמודדים עם צרכים אלה, גורסת אלקלעי. היא מציעה לבחון כל רעיון כאילו היה בחזקת אב-טיפוס. כך, גם פתרונות המשווקים כבר בשוק, דורשים בחינה נוספת בפרספקטיבה של אב-טיפוס, העשויה להוליד תובנות ורעיונות לשיפורים. "בסופו של דבר, אנחנו מחפשים אחר שלמות – מתוך נקודת מוצא שיש בה ענווה רבה, המבוססת על ההכרה לפיה אין דבר שהוא באמת מושלם".
התהליך האינסופי אותו היא מתארת נע בין בחינה של אנשים לצורך חשיפת הצרכים המנחים אותם ובחינת רעיונות חדשים, בניית הבנה, כוונה ומחויבות לקבלת החלטות, וניסוי במגוון אפשרויות לאבות-טיפוס המובילים לתוצאות משופרות. "עלינו להיטמע בעולם שבו פועלים המשתמשים ולהבין את הבעיות האמיתיות שלהם", היא מציעה.
תהליך החשיבה במתודולוגיה המנחה אותה, נשען על התכנסות והאחדת החשיבה הקבוצתית סביב נקודת מבט שיש בה הבנה של המצב הקיים, המטרות והאופן שבו ניתן להשפיע ולהציג פתרון בעל ערך למשתמשי הקצה. בסופו של דבר, מוביל תהליך זה להיווצרות רעיונות חדשים ולמתן צורה ותוכן לרעיונות אלה. ברור כי אין לנו דרך לדעת הכל אודות הבעיות הניצבות מולנו. ברגע שבו אנו יודעים דבר מה – עלינו להתחיל ביצירת פתרונות ובניסוי ובחינה שלהם בפועל. "ככל שאנחנו מתחילים מוקדם יותר – נלמד מהר יותר", אומרת אלקלעי.