יש לחשב מסלול חדש ולהודות שהקמת המאגר הביומטרי הייתה טעות
הכנסת שוב דנה במאגר הביומטרי, ושוב ניתנו תשובות לא מספקות על הטיפול בו ● הגיע הזמן להודות שהקמתו הייתה טעות חמורה, ולפעול בהתאם
השבוע נערך דיון בוועדה המשותפת של הכנסת לוועדות החוקה, חוק ומשפט והמדע והטכנולוגיה לפיקוח ומעקב אחרי יישום החוק הביומטרי, שהשימוש העיקרי שלו הוא בפרויקט תעודות הזהות החכמות. הסיבה המרכזית להחלטה לעבור לתעודות החכמות הייתה להילחם בתופעת זיוף תעודות הזהות מנייר, ששימשו לפשע וכן מחבלים שביצעו פיגועי התאבדות באינתיפאדות הראשונה והשנייה.
המאבק על החוק היה ארוך, דרמטי ותקשורתי. היו מעורבים בו גופים מהחברה האזרחית, גופים משפטיים שעוסקים בהגנה על הפרטיות וגורמים נוספים, חלקם אינטרסנטים.
הוויכוח במהלך ההכנות והדיונים לקראת חקיקתו של החוק הביומטרי נסב במידה רבה סביב הדרישה לקחת מכל אזרח שיבוא להנפיק תעודה חכמה טביעת אצבע, וגם צילום לצורך זיהוי פנים. הסיפור הסתבך ב-2017, כאשר הכנסת אישרה בקריאה ראשונה תיקון לחוק, שקבע שלצורך הנפקת תעודה חכמה לא יילקחו יותר טביעות אצבע, ויסתפקו בטכנולוגיה של זיהוי פנים. החלטה נוספת שקשורה בזה הייתה הקמת מאגר שבו יישמרו כל התמונות של האזרחים שיקבלו תעודות חכמות.
מדינה דמוקרטית לא מחזיקה במאגרים
הארגונים האזרחיים נאבקו בהחלטה זו וטענו כי מדינה דמוקרטית לא מחזיקה מאגר של אזרחיה, גם אם אחת המטרות של המאגר (שאגב, לא כלולה בחוק) היא סיוע למשטרה ולשאר כוחות הביטחון לבצע תהליכי זיהוי מהירים ומדויקים יותר.
הממשלה השתכנעה שלא צריך טביעות אצבע, אבל אפשרה לשר הממונה – שר הפנים – להאריך את התקנות שמאפשרות להמשיך לקחת אותן, עד שהמדינה תהיה מוכנה עם המערכת הביומטרית החדשה, מבוססת התמונות. ואכן, מאז, שרי הפנים העדיפו להאריך את התקנות, כדי להרחיק את תפוח האדמה הלוהט הזה מלשכתם.
עולה שוב השאלה, שכבר עלתה בדיונים על חקיקת החוק: לשם מה מדינת ישראל צריכה מאגר ביומטרי?
בדיון השבוע נתבקשו נציגי הרשות הביומטרית לדווח האם הם אכן מוכנים, כי תוקף התקנות פג והשר הממונה לא ביקש להאריך אותן. לא היה מי שנפל מהכיסא כששמע שהם רחוקים מאוד מלהיות מוכנים, ושהיעד הוא רק 2025, מה גם שצריך לבצע פיילוטים בדרך. לחלל האוויר נזרקו אין סוף תירוצים, טענות והסברים לחוסר המוכנות, שמאפיינים את עבודת הממשלה ואת חוסר התיאום בין הגופים השונים בה. במהלך הדיון נשאלו נציגי אותם גופים מה השימוש שהם עושים במאגר והאם הוא באמת מונע זיופים. התשובות היו מדהימות: נציג הרשות הביומטרית הודה שמאז שהחלו להנפיק תעודות חכמות, שיעור ניסיונות הזיוף היה אפסי, ואילו נציג המשטרה, שהייתה אמורה להיות אחד הלקוחות המרכזיים של המאגר, אמר שהיא לא נעזרת בו. הסיבה לכך היא שקבלת מידע מהמאגר דורשת מענה מאנשי המאגר, ומה לעשות שהם הולכים הביתה בשעה 17:00 ולא עובדים בשבתות ובחגים. המשטרה לא נחה, ואם שוטר לא יכול לקבל מידע בזמן אמת, אין למאגר כל ערך.
באשר לכוחות הביטחון האחרים, השאלה לא נדונה, גם מטעמי חיסיון וגם מפני שהנציגים שלהם לא הגיעו לדיון.
אם כך, עולה שוב השאלה, שכבר עלתה בדיונים על חקיקת החוק: לשם מה מדינת ישראל צריכה מאגר ביומטרי? גם הגופים האזרחיים אמרו שאין התנגדות לשילוב טביעות אצבע בתעודה המונפקת, אבל לא נשמע במהלך השנים כל נימוק משכנע למה צריך לשמור אותן במאגר, בוודאי כאשר אין מאגר שחסין מפריצה, כולל מאגרים לאומיים, של מדינות.
השורה התחתונה: הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות בממשלה יחשבו מסלול מחדש, שהם יאזרו אומץ ויגיעו למסקנה שהמאגר הוא טעות חמורה. כמו כן, הגיע הזמן שהם יהפכו את הפיילוט לפרויקט קבוע ומוסדר בחוק, ויפעילו על התעודות הביומטריות את כל הדברים הטובים שהבטיחו לנו. יש לנושא הזה חשיבות מיוחדת דווקא בימים אלה, כאשר הרחובות מלאים במפגינים שחרדים לגורל הדמוקרטיה. החזקת מאגר עם פרטים של מיליוני אזרחים היא דבר שרחוק מאוד מכך.
את שהיה צפוי חזרתי וחזרתי שיקרה אך ללא הועיל כמובן. כך יקרה גם עם המאגרים הגנטיים וכמובן עם המאגר הסמוי מן העיין של הפגאסוס שזו שערוריה נוראה. יש מייד לשים פיקוח ציבורי הדוק על כל מאגרי המידע ולהסדיר אותם ללא שיהוי בחוק . כאן אין שום ענין של ימין או שמאל בעד או נגד רפורמה.