מישהו הפסיק את הזרם בפיד המרכזי

בשנה וחצי האחרונות חווה העולם שני אירועים גלובליים, חוצי יבשות ומדינות: האחד הוא מגפת הקורונה והאירוע השני קרה אמש (ב') במשך שבע שעות, החל מסביבות 19:00, שעון ישראל. באופן פתאומי, שלל האתרים והאפליקציות של פייסבוק חדלו לפעול: ווטסאפ, אינסטגרם, מסנג'ר, אוקולוס והרשת החברתית עצמה. בבת אחת נגזרה דממת אלחוט על מיליארדי אנשים בעולם שמשתמשים בשירותיה, שלא יכלו לתקשר ביניהם בווטסאפ, ונאלצו לדחות את תחביבם לכתוב פוסטים, להגיב, להתווכח וכמובן – להפיץ מידע, אמיתי יותר או פחות.

תזמון התקלה היה בעיתוי הכי פחות טוב לפייסבוק, על רקע העדויות והמסמכים שחשפה פרנסיס האוגן, עובדת לשעבר בחברה. האוגן העתיקה עשרות אלפי דפים ממסמכים פנימיים, שמהם למדנו כיצד עובדת שיטת האלגוריתמים ברשת החברתית, שגורמים נזקים, ובעיקר שיח שנאה בפייסבוק ודימוי גוף בגלל התמונות עם סוגי המראה הבלתי אפשריים להשגה באינסטגרם. זה נכון לכלל שכבות האוכלוסייה, ובעיקר לבני הנוער, שרבים מהם מכורים לאינסטוש (ולטיקטוק) ברמות מפחידות.

פירוק פייסבוק – האם זה ישים?

הסערה שפרצה בעקבות החשיפה בוול-סטריט ג'ורנל ובראיון שהאוגן נתנה לתוכנית התחקירים הנחשבת 60 דקות הובילה לגל של מתקפות על פייסבוק ועל מנהליה, ובראשם מארק צוקרברג. התקלה הענקית והחמורה מאמש חיזקה את מבקרי פייסבוק, והיום נשמעו קריאות ברורות לפרק את החברה, על מנת לצמצם את ההשפעה הריכוזית שלה. בעמדה זו מחזיקה גם פרופ' קרין נהון מבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי הרצליה) ונשיאת איגוד האינטרנט הישראלי.

על אף שעמדה זו מקובלת על רבים ברחבי העולם, ספק רב אם היא ישימה. הממשל של ארצות הברית – המדינה שבה פועלת פייסבוק – יחשוב פעמים רבות לפני שינקוט בצעדים שמשמעותם פגיעה בשוק החופשי, שלא לדבר על השאלה האם זה בכלל אפשרי מבחינה טכנית. פייסבוק היא חברה ציבורית, אחת מקבוצה קטנה של חברות טק, שמובילות את המסחר בנאסד"ק. כל פגיעה בחברה תהיה בעלת השלכות רחבות על כלל הכלכלה האמריקנית. כבר אתמול הורגשה ההשפעה, כאשר המניות בנסדא"ק צנחו – לא רק של פייסבוק עצמה, אלא גם של ענקיות טכנולוגיה אחרות.

האם — הוא — יעשה את מה שצריך? מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק. צילום: אנתוני קוינטאנו, מתוך ויקיפדיה צילום: אנתוני קוינטאנו, מתוך ויקיפדיה

מי ומה צריכים לעשות?

הראשונים שצריכים להפיק לקחים מאירועי אמש הם אנחנו, הצרכנים של השירותים שפייסבוק מעניקה לנו כאילו בחינם. נורה אדומה צריכה להידלק בעיקר במגזר העסקי. זאת, מאחר שיותר ויותר פעילויות עסקיות קריטיות מתבססות על השירותים שלה, ובעיקר ועל ווטסאפ. לראייה, הקריסה של ווטסאפ שיתקה או עיכבה אמש את הפעילות בלא מעט עסקים וארגונים. מזל שהיא קרתה בערב, לאחר שעות העבודה.

מה שצריך לעשות הוא לעבור לחלופות קיימות – הן לפייסבוק והן לווטסאפ – ולהקים חלופות חדשות. לפני זמן מה, כאשר פייסבוק הודיעה על כוונתה לשנות את תנאי השימוש בווטסאפ, קמה מחאה חברתית עולמית ולא מעטים עברו לרשתות המסרים המיידיות האחרות, טלגרם וסיגנל. אלא שטלגרם, שחוותה אתמול, בגלל התקלה בפייסבוק ובווטסאפ, הצטרפות של 15 מיליון משתמשים בשלוש שעות (!), מכילה הרבה מאוד חשבונות של גולשים עם דפים ריקים. הם משתמשים ברשת החברתית הזו כדי לקרוא מידע, ולא הרבה יותר מזה.

בהיבטים העסקיים יש גם לינקדאין. השיח שם הוא הרבה יותר רגוע, ענייני וכמעט שלא פוליטי, אלא שלמרבה הצער, כנראה שבגלל זה, הרייטינג שלה לא מתקרב למסה של פייסבוק. אין כל מניעה שחברות יתחילו להטמיע שימוש נרחב גם בלינקדאין, לצד פייסבוק או בלעדיה.

השורה התחתונה: מומחים שהתראיינו היום לאמצעי התקשורת השונים עשו אנלוגיה בין קריסת פייסבוק לפרשת שירביט אצלנו. הפרשה הזו, שבמסגרתה חוותה חברת הביטוח דליפה גדולה של מידע, הדליקה נורה אדומה בלא מעט ארגונים, ורבים מהם רצו לבדוק את רמת האבטחה של התשתיות שלהם. אותו הדבר צריך לעשות עם פייסבוק. אנחנו לא יכולים לעזור לה לתקן את השגיאות של עצמה, אבל אנחנו יכולים להפעיל את הכוח הצרכני שלנו, כדי שבפעם הבאה כאשר מישהו יפסיק את הזרם בעורק החיים הווירטואליים שלנו, שהם חלק נכבד מהחיים האמיתיים, יהיו לנו חלופות. ואם פייסבוק תדע את זה, אולי תהיה לה מוטיבציה להשתפר ולנסות עוד יותר למנוע תקלות כמו זו שאירעה אמש.