מה לעשות, חלום בית הספר העתידי עובר גם דרך הזום

ועידת החינוך השנתית של מרכז השלטון המקומי ומפעל הפיס, שהתקיימה הבוקר (ג'), נפתחה בסרטון שנשא את המוטו "דמיינו לעצמכם", על משקל השיר האלמותי של ג'ון לנון, Imagine. בסרטון מוצגים מרחבי למידה ללא גבולות וללא תנאים, סביבת למידה שעומדת בקצבי שינויים וחינוך שוויוני לכל תלמיד. אוטופיה? לא לפי הסרטון, שמסתיים במשפט שאומר: בואו נפסיק לחלום ונתחיל לשנות.

השינוי הזה נישא בפי רבים מהדוברים בוועידה, שעלו בזה אחר זה מיד לאחר הסרטון – ראשי השלטון המקומי, אנשי הממשלה, ראשי ערים, נציגי המורים וההורים, ונציג ממועצת התלמידים הארצית. כולם ניסו לצייר חזון שיותר קרוב לחלום, שלפיו שנת הלימודים תיפתח כסדרה ותהיה למידה רציפה, בתקופה שבה מערכת החינוך צריכה להתמודד עם הקורונה, הבידודים וההפרדה הנדרשת בין מאומתים ללא מאומתים.

הדוברים השונים הקפידו להתייחס ללמידה מרחוק, שהייתה בימי הסגרים התחליף היחיד ללמידה בבתי הספר, שלא התאפשרה. אלא שבמרוצת הזמן נוצרה פוביה מהזום, שהפחידה לא מעטים לא פחות מהסיבה שגרמה לשימוש הרב בו: מגפת הקורונה. כדי לחזק את הנרטיב ולהעצים את האג'נדה שלפיה הלימודים הפיזיים חוזרים להיות אין והזום זה אאוט, פורסמו בוועידה תוצאות סקר שביעות רצון, או חוסר שביעות רצון, של הורים מהלמידה מרחוק.

לצד הסקר הוקרן משאל רחוב שבו נשאלו הורים לדעתם על הזום והלמידה באמצעותו. רוב התשובות היו ממש לא מפתיעות: הזום לא בא לאותם הורים טוב – לא בגלל התוכנה עצמה, אלא מפני שהשימוש בה היה חלק מהחוויה הלא נעימה של סגרים ובידודים, שנכפו עלינו. המשיבים לא התייחסו לתכני הלימוד ולכך שבכל זאת, הילדים למדו. נכון שחלק מהתלמידים (וההורים) לא התחברו למדיה, ונכון שהעובדה שהלמידה לא בוצעה בכיתה הפיזית עוררה אצל חלק מהם בעיות רגשיות, אבל היו גם תלמידים שנהנו ללמוד מרחוק.

למידה מתוקשבת: חזון נפלא, המציאות – פחות

מהצד השני, בהקשר הרבה יותר חיובי, הלמידה מרחוק והלמידה המתוקשבת בכלל הוזכרו באירוע גם כחלק מחזון בית הספר העתידי, שבו למורה יש כלים בדמות מחשבים ותוכנות, שמאפשרים לו ללמד בצורה ובשפה של היום, לצאת מהכיתה המיושנת ולהפליג אל מחוזות הלמידה של המאה ה-21.

למידה מתוקשבת? כרגע זה בעיקר חזון. צילום אילוסטרציה: BigStock

האם המורים האלה, ואתם תלמידיהם, אכן יוכלו לממש את חזון הלמידה המתוקשבת בשנת הלימודים הקרובה? השאלה הזו לא נשאלה בחלק המרכזי של הוועידה והדוברים לא נדרשו לתת עליה תשובה, אולי מפני שהתשובה לכך ברורה: מערכת החינוך רחוקה מאוד מהיכולת להשתנות ולהתקדם אל עבר הכיתה העתידית. יש בה איים שונים, בתי ספר מסוימים, שבהם יש התחלה של מימוש החזון, אלא שככלל, המערכת עדיין לא בנויה לכך. גם אוטונומיה לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר, שהרבו לדבר עליה בוועידה – לרבות שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון – לא תוכל לשנות את המציאות העגומה.

אמנם, מערכת החינוך מיהרה, בעל כורחה, לאמץ את הזום (גם אם לא בלי תקלות), אלא שהתוכנה החדשנית היא לא הכלי היחיד שמאפשר את מימוש בית הספר העתידי. מאחוריו עומד עולם שלם של למידה מתוקשבת, מבוססת תכנים ייעודיים, תשתיות תקשורת ואינטרנט, ומחשבים לתלמידים ולמורים – בבתי הספר ובבתים שלהם. וכל זה, כאמור, רחוק מאוד ממימוש. הסיבה לכך היא הזנחה של שנים, הרעבה של המערכת בכלל ושל תשתיות התקשוב בה בפרט, שהחלה בתקופתו כשר החינוך של נפתלי בנט, כיום ראש הממשלה. זאת, עם כל הכבוד לדברים היפים שהוא נשא הבוקר בוועידה. אגב, למרות מה שהובטח, בנט לא הגיע פיזית לבנייני האומה, שם נערכה הוועידה – אולי כי הוא עושה את ההכנות האחרונות לקראת פגישתו עם נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, מחרתיים בבית הלבן.

לא בא לוועידה. ראש הממשלה, נפתלי בנט. צילום: מתוך BigStock צילום: מתוך BigStock

ועוד נקודה: הקורונה אמנם האיצה את תהליכי ההצטיידות והאוריינות הדיגיטלית, אבל המרחק ליעד עודנו רב מאוד, ולא שמענו בוועידה צעדים ממשיים שיביאו לסגירתו בקרוב.

כאשר שרת החינוך מדברת על פריצת מרחבי הלמידה, על למידה משמעותית ועל שינוי מבנה הכיתה, מן הראוי שתנקוט בפעולות שיאפשרו לבתי הספר לקבל את התקציבים ואת הכלים על מנת לבצע זאת, ולהביא לכדי מימוש את החזון העתידי של מערכת החינוך. זום הוא אולי לא הפתרון האולטימטיבי, אבל בית ספר מתוקשב, עם מורים ותכנים שמותאמים למאה ה-21 – בהחלט כן. חבל רק שהדוברים בוועידה דיברו על חזון ודמיון, ולא טרחו לרדת למציאות בקרקע.