מרוץ Spartan Beast: מסלול מפרך, חוויה מדהימה

אמצע אוגוסט, אי שם באלפים הצרפתיים. אמנם, הקיץ בהרים הגבוהים האלה לא חם ולח כמו הקיץ הישראלי, אבל עדיין, ההתחממות הגלובלית נותנת גם שם את אותותיה. החום והקשיים האחרים לא מנעו מאתנו, חברי נבחרת הטאף מאדר 2021, מלצאת למרוץ המכשולים Spartan Beast Morzine. הרבה היו מוותרים על ה-"תענוג", אבל בשבילנו, מנכ"לים ומנהלים טכנולוגיים מחברות רבות ומגוונות בישראל, זה באמת תענוג, ויש גם מטרה טובה: תרומה לעמותת גדולים מהחיים למען ילדים חולי סרטן.

הנבחרת מתרימה למען הילדים האלה ובני משפחותיהם, בשילוב הספורט האתגרי, בכל שנה. כדי לסבר את האוזן, אשתקד, בשנה השישית לפעילות הנבחרת, היא גייסה מעל 2.7 מיליון שקלים – סכום שיא, שיוקדש להקמת גן חלומות בירושלים, עבור ילדים חולי סרטן תושבי הבירה והסביבה. זאת, לאחר שהשנה נחנך גן חלומות בבאר שבע בסיוע התרומות מהנבחרת.

בדרך כלל, נבחרת הטאף מאדר נוסעת להתחרות במסלול הטאף מאדר, שבכל שנה נערך במקום אחר בבריטניה. אלא שהשנה המסלול הזה לא התקיים, בגלל הקורונה וההשפעה הרבה שלה על הממלכה. למרות זאת, בחרנו שלא לוותר על הכיף שבספורט האתגרי, וחשוב מזה – על התרומה, וטסנו למרוץ מכשולים קשוח לא פחות – Spartan Beast Morzine, שהתקיים בעיירה מורזין שכאמור, נמצאת באלפים הצרפתיים. בטור זה, וגם מחר (ד'), אתאר לכם את המכשולים שעברו על חברי הנבחרת – ואת הסיפוק מכך שעברנו אותם וגייסנו כספים למען גדולים מהחיים והפעילות הקדושה שלה.

חברי נבחרת הטאף מאדר למען גדולים מהחיים רגע לפני היציאה למשימה. צילום: גילי חנוך

ובכן, נקודת הזינוק למרוץ ה-Spartan Beast Morzine מסתתרת מאחורי קיר עץ, שצריך לעבור אותו כדי להגיע אליה. הקיר נושא עליו את דמות הלוחם היווני הספרטני – הלוגו של המרוץ. הדמות הזו מנכיחה בבת אחת את העובדה שבכל זאת הגענו לכאן, למרות הכול, כמו שאומר השיר של כוורת. נתלינו על קיר העץ, אחד אחרי השנייה, ועברנו אל נקודת הזינוק בהתרגשות רבה. חמש דקות להזנקה, הפגנו את ההתרגשות בתרגילי חימום, מתחנו את הגוף וביצענו קפיצות ברפיז על האדמה וחזרה למעלה – וכל זאת בכמה סטים. מיד לאחר מכן קיבלנו כבוד מהכרוז, שהכריז בצרפתית שהחבר'ה בחולצות הצהובות – אנחנו – הם קבוצה מישראל, שגייסה תרומות לבניית גן חלומות לילדים מחלימים מסרטן.

אחרי שחייכנו והתמלאנו בסיפוק, ושנייה לפני הזינוק, שמענו את מחיאות הכפיים של אורחי העיירה עוטפות אותנו, כמו גם את יתר משתתפי המרוץ, ומרימות את הדופק שלנו לרמות שיא.

אלון ועידית ג'וס מתחת לחוטי התיל . צילום: יגאל פדאל

הנבחרת כללה 23 רצים ורצות מישראל. זה אמנם הרכב מכובד, אבל חסר, כי רבים מהמשתתפים הפוטנציאליים נשארו בארץ, בגלל הוראות הקורונה. התחלקנו לצוותים וקפטן רועש אחד – אלון כהן, מנכ"ל פרינטר סנטר – הוביל את השיירה הזוהרת. רצנו 21 ק"מ במעלה של 1,730 מטרים, עם 30 מכשולים והרבה מאוד "עונשים" בדמות ברפיז, למי שהמכשולים מכשילים אותו.ה.

תוואי השטח מגוון: זה מתחיל בריצה אל תוך היער, על אדמת בוץ, משם עוברים לקיר גבוה, נוסף על זה שהיה בקו הזינוק, וממנו לזחילה תחת חוטי תיל. על פנינו חלפו ספרטנים אחרים ונראה שהשרירים שמכסים את גופם הם השראה לשם המסלול הזה – Beast, חיות.

אלון כהן מוביל את הנבחרת לעוד מכשול. צילום: גילי חנוך

המסלול ממשיך לעבר מכשול של סחיבת שקים, במשקלים של 18 ו-25 ק"ג, לנשים ולגברים, בהתאמה. המשימה: לסחוב אותם אל מעבר לנהר עם מים כמעט קפואים. עוד לפני שאנחנו מספיקים להתאושש מזה, פוגש אותנו מכשול של חומה שעליה אנחנו מטפסים בעזרת חבל עם הנעליים הרטובות. אחת אחרי השני אנחנו עולים, מחליקים ומטפסים מחדש. מפרך.

חברי הנבחרת מטפסים. צילום: גילי חנוך

לאחר מכן, עומד בפנינו מכשול סחיבה של אבנים עגולות במשקל עשרות קילוגרמים. המסלול מוביל אותנו חזרה אל רחובות העיירה, שבה ממתינים צופי המרוץ, מריעים וצוהלים תוך כדי לגימת בירה קרה. גם שם ממתינים לנו מספר מכשולים מבית היוצר של תחרות הנינג'ה – מינוס אסי עזר ורותם סלע. את מכשולי המוטות, המאנקי בארס, חלקנו עוברים כמו הקופים שעל שמם הם נקראים, ואחרים על הכתפיים של חברי הקבוצה האחרים.

טיפוס לצד המפל במורזין. צילום: דני בלטוך

מכאן עברנו אל הטיפוס לעבר הפסגה – ה-שיא של המסלול, שעליו תוכלו לקרוא כאן מחר. בינתיים, אני מקווה שאני מצליחה להעביר לכם משהו מהאווירה והריגוש שחווינו שם, בצרפת. אני מבטיחה לכם שמחר, בטור שיתאר את מה שעברנו בשיא הגובה, זה יהיה יותר מרגש.

הכותבת הינה חברת נבחרת הטאף מאדר למען עמותת גדולים מהחיים.