מהנדס בהיי-טק זה לא פועל תאילנדי

בסוף השבוע פורסם בכלי התקשורת רעיון שהעלתה שרת המדע, הטכנולוגיה והחדשנות, אורית פרקש הכהן, לפתוח את ענף ההיי-טק לייבוא מסיבי, כמעט בלתי מוגבל, של עובדים זרים. הנימוק: לדעתה, הצפת הענף בעובדים זרים תוריד את לחץ השכר, ובנוסף תסייע באופן מיידי לצמצום מצוקת כוח האדם בענף, שחסרים בו 15 אלף עובדים.

יש לציין שזה רעיון ישן, שכבר נדון פעמים רבות בפורומים שונים ובממשלות רבות, וכאז כן כעת, נדחה על ידי רבים מראשי ענף ההיי-טק, כפי שעולה מהפרויקט המיוחד שפרסמנו היום (ב'). עד כה, הרעיון לא יצא לפועל מפני שאי אפשר לייבא עובדים זרים לישראל על אשרת תייר עם ויזת עבודה, כפי שקיים במדינות רבות – למעט ענפים מסוימים. מבלי לפגוע בכבודו של אף עובד, מהנדס טאלנט בהיי-טק הוא לא פועל תאילנדי.

העובדים הזרים לא פראיירים

הכוונה של השרה פרקש הכהן נכונה. היא זיהתה את הבעיה העיקרית שאיתה מתמודד ענף ההיי-טק. אבל מכל כיוון שלא נבדוק את הרעיון, נראה ההיתכנות שלו היא אפסית. את אחת הסיבות לכך מונה בפרויקט שלנו ד"ר צבי מרום, מנכ"ל באטמ ולשעבר יו"ר איגוד ההיי-טק בהתאחדות התעשיינים – וצודק בכך. הוא אומר שגם אם יצליחו להביא לפה טאלנטים מאוקראינה, הם לא יתרמו להורדת השכר, כי אין סיבה שהם יסכימו לעבוד בשכר נמוך ממה שמרוויח עמיתם הישראלי. הם לא פראיירים.

מעבר לזה, השרה בוודאי יודעת שהמחסור בטאלנטים בהיי-טק הוא עולמי, ומתקיים החל מעמק הסיליקון ועד להודו וסין. בדיוק כמו שיש תחרות על טאלנטים ישראלים, גם אנחנו מתחרים על מוחות מבחוץ – שאפשר להעסיק גם בעבודה מרחוק או במדינות שלהם. אין סיכוי שהם יבואו לפה או יצטרפו לחברות היי-טק ישראליות תמורת דולר אחד פחות ממה שיציעו להם במקום אחר, וממה שאותן חברות משלמות לעובדים הישראליים שלהן.

שרת המדע, הטכנולוגיה והחדשנות, אורית פרקש הכהן. צילום: מתוך ויקיפדיה צילום: מתוך ויקיפדיה

בהצעה הנוכחית של השרה יש נקודה מעניינת: היא מעודדת הבאת טאלנטים יהודים. זוהי מטרה ציונית חשובה, משום שהבטחת מקום עבודה היא פקטור חשוב בשיקולי עלייה. אלא שחלק מאותם מוחות יהודים כבר עובדים בהיי-טק במדינות מוצאם, ומשתכרים יותר מאשר יקבלו פה. הסיכוי שהם יוותרו על השכר הגבוה ועל המדינה שהם מכירים לטובת מקום מגורים אחר ושכר נמוך יותר – קלוש.

אין קיצורי דרך, אין קסמים

ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך לשאול את השאלה המתבקשת: אם לא יבוא, אז מה כן? המחסור בעובדים בהיי-טק לא נולד בממשלה החדשה, וגם ממשלות קודמות התחבטו בשאלה מה לעשות. התשובה היא שאין קיצורי דרך, אין קסמים. יש תוכניות ארוכות טווח, שקיימות במגירות של משרדי הכלכלה, המדע, משרד ראש הממשלה וגופים ממשלתיים ואחרים נוספים. התוכניות עוסקות בהשקעה הרבה יותר רחבה בהכשרת אנשים לתחומי הטכנולוגיה – החל מבתי הספר היסודיים, דרך חטיבות הביניים והתיכונים, וכלה במוסדות האקדמיים. זה נעשה, אבל לא מספיק, בפרט לא במגזרים שמדובר עליהם רבות כפוטנציאל לא ממומש להצטרפות להיי-טק, ובהם חרדים, ערבים ונשים.

השרה פרקש הכהן יודעת זאת היטב. לראייה, גם היא עצמה יצאה עם תחילת הקדנציה שלה – וזה היה ממש לא מזמן, בלשון המעטה – בשורה של תוכניות שנועדו לטפל בהגדלת אחוז המועסקים בענף ממגזרים אלה. הביקורת על תוכניות אלה היא שהן לטווח ארוך, זה נכון, אבל למען השם, צריך להתחיל ליישם אותן מתישהו. עד היום היו הרבה יותר דיבורים מאשר מעשים. תקציבים ניתנו והוקמו גופים שנועדו לסייע לענף, אבל התשתיות לא שופרו ותוכניות הלימודים של החינוך הטכנולוגי לא תוגברו.

ערב פתיחת שנת הלימודים, לא נראה שמשהו הולך להשתנות. החינוך הטכנולוגי היה החצר האחורית של מערכת החינוך. בעקבות הקורונה הוא התקדם לחצר הקדמית, אבל הוא עדיין לא מקבל את תשומת הלב הנדרשת. כאן טמונה ההזדמנות של השרה פרקש הכהן להטביע את חותמה לשינוי בתפיסת העולם ובסדרי העדיפויות, להציב את ההיי-טק בראש סדר היום הלאומי ולא להיזכר כמי שניסתה להציף את מרכזי הפיתוח בעובדים זרים. המוחות המבריקים של ישראל מבוקשים בכל העולם, ויש חברות שפותחות פה מרכזי פיתוח ועסקים רק בגלל זה, אז מדוע שאנחנו נוותר על מוחות ישראליים שקיימים אך לא ממומשים ונסתפק במוחות פחות טובים?