כיצד ייראה עולם התעסוקה אחרי הקורונה?

המאה ה-21 נפתחה עם תחזיות לשינויים שיחולו בשוק העבודה ובמקצועות הנדרשים, ותהליכים שהחלו. כבר אז היה ברור, ועל אחת כמה וכמה כיום, שהמנוע העיקרי של השינויים האלה הוא הטכנולוגיה, שתופסת מקום מרכזי כמעט בכל תחום ובכל ארגון. הנחת היסוד היא שמי שלא ישכיל להתאים את הידע וההשכלה שלו לתחומים הנדרשים – יישאר מחוץ למעגל העבודה. יש מקצועות שבוודאות יהיו מיותרים עקב תהליכי אוטומציה מואצים, אבל מהצד השני ייוולדו מקצועות חדשים.

אלא שאז הגיעה הקורונה, עם הזעזועים הבריאותיים והכלכליים שלה. הנגיף הארור והמשבר שבעקבותיו החריפו את אותם שינויים, והשפיעו השפעות בולטות על הכלכלה העולמית. מגזרים שלמים בכלכלה קרסו, תחומים כמו תיירות, אופנה ומזון נמצאים בשיא המשבר, ואיש לא יכול לצפות מתי ואיך הם יתאוששו, אם בכלל.

אחת השאלות המרכזיות המדאיגות שקשורות למשבר היא כיצד ייראה עולם התעסוקה אחריו? השאלה הזו עלתה במסגרת הדיונים בכנס השנתי של הפורום הכלכלי הבינלאומי, שננעל היום (ה') ובפעם הראשונה נערך באופן וירטואלי, כפי שמחייבת התקופה הנוכחית.

נייר עמדה שגובש לקראת הדיונים טוען שדווקא המשבר יכול להיות הזדמנות ליצירת כלכלות חדשות, הזדמנויות חדשות ובעיקר צמצום הפערים במקומות שיש בהם חוסר שוויון בולט.

"הסדרה טבעית ביחסי הכוחות בין האדם, המכונה והאלגוריתמים"

התחזיות הן שעד 2025, כ-43% מהעסקים והארגונים יצמצמו את כוח האדם שלהם בגלל אימוץ יכולות טכנולוגיות. לעומת זאת, 34% מהארגונים מתכננים להרחיב את כוח האדם שלהם כדי לתפעל את אותן טכנולוגיות. כותבי הדו"ח חוזים שקצב הירידה במספר המשרות יקטן בהדרגה בתוך ארבע עד חמש שנים, והמגמה אף תתהפך. זאת, מאחר שכאמור, אל מול המשרות שייעלמו מהעולם יהיו כאלה שיגיחו אליו. במספרים, ההערכה של הפורום היא ש-85 מיליון משרות צפויות להיעלם בתקופה עד 2025 לעומת 97 מיליון משרות חדשות שיצוצו. כותבי המסמך מתארים זאת כהסדרה טבעית ביחסי הכוחות בין האדם, המכונה והאלגוריתמים.

הדרך להתחבר למגמות האלה טמונה בכישורים של העובדים ובהכשרות. בפורום הכלכלי העולמי אומרים שעובדים יצטרכו להשקיע זמן יותר בלימוד עצמי, ולפעמים לממן אותו בעצמם.

הדו"ח הזה מעניין משום שהוא לא רק מדבר על המקצועות שהטכנולוגיה תעלים, אלא גם מראה לעובדים שיפוטרו אור בקצה המנהרה – כיצד הם יכולים להימנע מאבטלה ממושכת.

אבל עורכי המסמך אינם מותירים מקום לספק: אי השוויון בין עובדים, לרבות אי השוויון המגדרי בין גברים לנשים, לא ייעלם גם אחרי הקורונה, וגם אם התחזית לגידול במשרות תתממש במלואה. סגירת הפער תלויה באם בני האדם – המעסיקים והמנהיגים הכלכליים והפוליטיים – יירתמו למשימה.

ומה אצלנו?

ישראל מתמודדת עם אתגרים דומים. יש אצלנו פערים משמעותיים בין מגזרים וענפים שונים בכל מה שקשור לרמת השכר ולאחוז ההשתתפות בכוח העבודה. השכר בענף ההיי-טק גבוה לעומת מגזרים אחרים. זה נובע משלל סיבות, כשבין המרכזיות שבהן נמצאות מחסור בכוח אדם, שמייצר תחרות קשה על כל עובד, וסף כניסה גבוה למקצועות המובילים בענף. גם בישראל, מגמת האוטומטיזציה בעסקים הולכת ומתרחבת, מה שמגדיל את הביקוש לעובדים בעלי השכלה טכנולוגית.

העובדה הזו מחזירה אותנו כמה שלבים בשרשרת ההזנה של כוח האדם – לבתי הספר ולמוסדות להכשרה. גם כאן הקורונה יכולה לייצר הזדמנות לשינוי. מספר המובטלים עקב המשבר חסר תקדים ולגבי רבים מהם, ספק אם הם יחזרו לעבוד במקום העבודה הקודם שלהם. מהצד השני, יש תחומים כמו ענף ההיי-טק, שמשוועים לכוח אדם. לכן, אחד המהלכים שהממשלה יזמה, באמצעות רשות החדשנות, הוא יצירת מסלולי הכשרה ייעודיים למקצועות הטכנולוגיים. הרשות מעודדת מעסיקים ומכוני הכשרה לגייס אנשים שיש להם את היכולת ללמוד את אחד ממקצועות ההיי-טק, למצוא להם מקורות תעסוקה ולהכשיר אותם בפרק זמן לא ארוך. זהו ניסוי חסר תקדים, שמעמיד לא מעט סימני שאלה לצד סיכויים טובים לשינוי במצבת התעסוקה.

השבוע נערך טקס ההשקה של המיזם, שהוא למעשה מכרז גדול בין מספר רב של מועמדים. חברות ההשמה ומרכזי ההכשרה בוחנים בימים אלה את פרטי הקולות קוראים. הם מודעים לכך שהבוגרים שלהם, גם אם יצליחו להיקלט במקום העבודה, עדיין לא יהיו בעלי אותה רמה ואותם נתונים שמנהלי החברות מחפשים. אבל מאידך, אם המיזם הזה יצליח, הוא יכול לתרום להרחבת מעגל העובדים בהיי-טק מעבר ל-9% ויצמצם את הפער הדיגיטלי, שהולך ומחריף.

השורה התחתונה: השינויים הטקטוניים שעולם התעסוקה חווה עוד לפני הקורונה הולכים ומתעצמים, וכך גם הגברת האוטומציה, שתייתר מקצועות. שם המשחק להתגברות על כך הוא פתיחות מצד העובדים ויכולת הכוונה לאומית-ממשלתית בדמות הכשרות מתאימות.