מודל העבודה מהבית – האם הוא רק טוב?

עד לפני מספר חודשים, המונח "עבודה מהבית" היה נחלתם של ארגונים בחו"ל המאפשרים עבודה מרחוק הן בגלל ריחוק גאוגרפי של העובדים ממשרדי החברה ,והן בשל ה"אופי" האירופאי והאמריקני הקפדני והחרוץ.

ברקע התפשטות נגיף הקורונה וההגבלות הנוכחיות של משרד הבריאות, עבודה מהבית הפכה לשגרה יומיומית גם אצלנו.

גם לאחר הגל הראשון, כשההגבלות מותנו, ארגונים בחרו להמשיך במודל העבודה מהבית, כשהסיבות רבות ומגוונות. חלקם טוענים כי הגמישות התעסוקתית גורמת לעובדים להיות אפקטיביים יותר, בשל העובדה כי עבודה מהבית מייעלת את זמן העובד, ולו בשל חיסכון זמן בכבישים וב"עמדות הקפה". יש אפילו שיגדילו ויאמרו כי בעבודה מהבית לא קיימת תרבות ארגונית שהם מחויבים אליה, כך שזו מגבירה אצלם את היצירתיות וגם את התפוקה. הם לא חייבים להתלבש בקוד הלבוש של הארגון, לא להתנהל על פי קודים חברתיים, ופשוט יכולים להיות "אדונים לעצמם".

מנהלי הארגון, המביטים על מודל העבודה מהבית בראייה כלכלית יאמרו שכל עוד מודל זה מוביל לחיסכון משמעותי במשאבים, בשילוב עבודה שוטפת ואפקטיבית של העובדים, אין סיבה לחזור למודל העבודה המשרדית. כמובן שקיימים עוד עשרות תיזות מדוע עבודה מהבית אפקטיבית יותר ואין ספק שבמגבלות הנוכחיות עבודה מהבית יעילה, בעיקר כאשר ארגון עומד בשני פרמטרים מרכזיים – השקעה במערך המחשוב הארגוני ואבטחת המידע – הקריטיים לעבודה יעילה ובטוחה מרחוק.

עבודה מהבית – WFH. צילום אילוסטרציה: BigStock

כבעלי חברה עם פעילות גלובלית המעסיקה למעלה מ-2,500 עובדים במדינות רבות בעולם, ברצוני להעלות תחושה שונה, אשר נסמכת גם על תצפיות בשטח. אמנם נכון הדבר שבאירופה ובארה"ב מודל העבודה מהבית נפוץ זה שנים רבות, אך זאת בעיקר בשל מצבי "אין ברירה" – שכן המרחק בין הבית ולמקום העבודה אינו כבישראל. היכולת הישראלית לאפשר מפגש ועבודה משותפת בחלל אחד הינה יתרון גדול של מדינות קטנות, ואל לנו לשגות ולבטל באחת יתרון זה. ישראל, הידועה ביכולת החדשנות, היצירתיות ומציאת הפתרונות הנועזים, נהנית מהאינטראקציה השוטפת ומסביבת עבודה דינמית, אשר מושגת רק במשרד ובחללים משותפים.

לצערי, ככל שנעמיק בריחוק ועבודה מהבית לאורך זמן נאבד חלק מהתרבות העסקית המייצרת יתרונות גדולים. למעשה בקיצון, ארגון שיעביר את כל פעילותו לעבודה מהבית לא רק שיהפך לצבר של אנשים/פרילנסרים, אלא שתרבותו תשתנה לבלי היכר.

בעידן הסופר תחרותי של היום, הצלחת ארגונים, הרחבת פעילותם העסקית וצמיחתם, כרוכים בין השאר במספר מצומצם של אלמנטים מרכזיים – יכולת התגייסות למטרה אחת תוך עמידה בלחצים, גאוות יחידה וגיבוש מטרות והתאמתם בהתאם לשינויים. עצירת הפגישות הקבועות והיעדר סיעור מוחות משותפים (במסגרת תקנות הקורונה), יכולים להוביל בטווח הרחוק למשברים, ולפתרונות יצירתיים פחות מאלו שהורגלנו בהם.

פרמטר מרכזי נוסף להצלחת חברה הוא גאוות היחידה. כאשר עובדים מזדהים עם ערכי הארגון ומטרותיו, וקיימת בהם תחושת גאווה כאשר הם משיגים יעדים, מרגישים שהם משפיעים וקשובים, ובעיקר, מרגישים שהם שותפים להצלחת הארגון והאפקטיביות שלהם עולה.

במודל העבודה מהבית תחושת גאוות היחידה נפגעת, העובד אמנם יכול להשיג את יעדיו, אך אין לו את הצוות לחגוג איתו, והוא מרגיש לבד. תחושה זו יכולה להוביל לירידה במוטיבציה של העובד, תחושה שלא מעריכים אותו מספיק, ובעיקר – לפחות הזדהות שלו עם המותג.

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת אמן