הלמידה מרחוק: התלמידים עם מוגבלות נשארו מאחור

הרבה נכתב על השפעת הקורונה על הלמידה מרחוק, על חברות הווידיאו קונפרנס, על המורים, על ההיערכות שלהם, של משרד החינוך ושל האקדמיה, ועל עוד תחומים ופעולות שקשורים בכך. בשבוע שעבר אף התקיים כנס וירטואלי מרתק בנושא, בשיתוף פעולה של קרן אתנה ואנשים ומחשבים.

תקופת הקורונה הפכה את הלמידה מהבית בן רגע ממשהו עתידי להטמעה מידית במערכות החינוך השונות – מהגנים, דרך בתי הספר, וכלה במכללות ובאוניברסיטאות. כולם, בבת אחת, במבצעים מעוררי השראה, העבירו את המערכות מלמידה פרונטלית ללמידה דיגיטלית, שאפשרה לתלמידים ללמוד ולמורים ללמד מהבית.

מאז כניסתו לתוקף של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לפני 21 שנים, מדינת ישראל משקיעה רבות בקידום הנגישות, השילוב והשוויון של אנשים אלה. בשנים הללו קודמו תקנות לשילוב ונגישות במערכות החינוך הרגילות – ועם כל הצניעות אציין שהרבה מזה נעשה בשיתוף פעולה בין נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לעמותת נגישות ישראל, שאני הוא המייסד והנשיא שלה. התאמת נגישות במוסדות חינוכיים קיימת מ-2011, התקנות להתאמות נגישות למקומות ציבוריים קיימים שהם מוסדות להשכלה גבוהה ולשירותי השכלה גבוהה שהם נותנים נכנסו לתוקף ב-2016 והתקנות להתאמות נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה כאן מ-2018. מדובר בחקיקה מהפכנית, שהינה קריטית לכ-4,000 תלמידים בכל מחזור ועשרות אלפים ביחד בכל הכיתות. בנוסף, יש עשרות מורים עם מוגבלות שמשולבים במערכת, ובעיקר יש עשרות אלפי הורים עם מוגבלות, שגם עבורם קיימת הנגשה.

בכל השנים האלה משרד החינוך, המועצה להשכלה גבוהה, הרשויות המקומיות, בתי הספר והאקדמיה משקיעים משאבים רבים לעמידה בחקיקה חשובה זו. ההשקעה וההתמדה הובילו למקצועיות, הטמעה והרבה הצלחות. כל הצלחה נותנת לילד עם המוגבלות אפשרות לחיים יותר טובים ובעיקר לעבור עוד שלב. ככל שההצלחה יותר טובה, הילדים הללו מתגייסים לצבא, עוברים לאקדמיה ולבסוף מוצאים עבודה, מתפרנסים ותורמים. ההשקעה משתלמת.

האמנה מחייבת לא להשאיר את בעלי המוגבלות מאחור; והיישום בעידן הקורונה?

מדינת ישראל, מעבר לחקיקת הנגישות המחייבת שלה, חתומה על אמנת האו"ם לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שאחד המסרים שלה הוא "לא להשאירם מאחור". אלא שפתאום באה הקורונה ובתוך ימים מצאנו את עצמנו כולנו בסגר, ואת תלמידי, הורי ומורי ישראל מתרגלים לדבר חדש – למידה מרחוק.

ללמידה מרחוק יש יתרונות רבים ואני לא רוצה לחשוב מה היינו עושים בלעדיה. אבל עבור תלמידים ומורים עם מוגבלות, הוא היה קשה מנשוא. עד שהם התרגלו למערכת נגישה פרונטלית, ברגע אחד, במקום לעשות Fast Forward עם כולם, כשמו של הכנס של קרן אתנה ואנשים ומחשבים, הם נשארו Fast Backward. השאירו אותם מאחור.

מיד עם המעבר ללמידה בשיטה זו התעוררה בעיית החוסר במחשב, מצלמה, רמקולים, מיקרופון ו/או אינטרנט, שלא הייתה ייחודית לתלמידים עם מוגבלות. אולם, היו וקיימות בעיות טכניות, שאותן לא חוו התלמידים שאינם בעלי מוגבלות. כך, תלמידים כבדי שמיעה צריכים כתוביות, חרשים צריכים תרגום לשפת הסימנים ושיציינו להם מי מדבר, לקויי ראייה נדרשים ליכולות לשינוי ניגודיות והגדלה, עיוורים צריכים יכולת הקראה ותיאור מילולי של המצגות או החומר הנכתב. אנשים עם מוגבלות פיזית נדרשים לסביבת עבודה ועזרים טכנולוגיים. אלא שבתוכנות שבהן משתמשים ללמידה מרחוק יש אפשרויות הנגשה חלקיות בלבד, ותמיכה טובה בנגישות באנגלית, אבל ממש לא בעברית. כך, לדוגמה, באנגלית יש כתוביות אוטומטיות בזמן אמת, ובעברית זה חייב להיות ידני.

הנושא השלישי הוא האוריינות הדיגיטלית: רבים מהתלמידים והמורים עם מוגבלות היו חסרים את הידע איך בכלל ניתן לשפר ולהנגיש את השיעורים במערכות הלמידה מרחוק, בהתאם למוגבלות של התלמיד. כמו כן, לא ניתנה הדרכה לכלל המורים להנגשת חומרי לימוד, לאיך מקליטים שיעור נגיש א-סינכרוני, כיצד מעבירים שעור נגיש סינכרוני ביחד עם כל הכיתה ועוד.

עמותת נגישות ישראל פיתחה מידית מדריך להנגשת שיעורים לכיתות בהם משולבים תלמידים עם מוגבלות. המדריך הופץ למשרד החינוך, למחלקות החינוך ברשויות המקומיות, לאקדמיה ולרבים אחרים. ביחד עם משרד החינוך והאקדמיה, העמותה תקיים, לקראת המשך הלמידה מרחוק, את שיפור הטכנולוגיה, כך שזו תתמוך בנגישות מלאה, ותפעל לביצוע הדרכות למורים ולתלמידים כיצד ללמד וללמוד במערכות אלה. ביחד נפעל לא להשאיר תלמידים עם מוגבלות מאחור.