מה תהיה אסטרטגיית המחשוב למחצית השנייה של 2020?

המחצית השנייה של 2020 צפויה להיות מאתגרת. בתרחיש הטוב ביותר, נצפה בהתאוששות מסוימת של הכלכלה המקומית והעולמית, אך היא לא צפויה להיות מהירה או קלה. תחום מערכות המידע אינו יוצא דופן מבחינה זאת. חברת המחקר גרטנר פרסמה לאחרונה את התיקון שלה לתחזית הגלובלית בענף למחצית השנייה של השנה, וחתכה אותה בשיעור לא מבוטל, ככל שמגפת הקורונה המשיכה להכות באזורים נרחבים בעולם. בעוד שבינואר פרסמה חברת המחקר כי ההוצאות הגלובליות בתחום מערכות המידע יגדלו מ-3.8 טריליון דולר ב-2019 ל-3.9 טריליון ב-2020, כיום היא סבורה כי תחול ירידה של יותר מ-8% בהוצאות השנה לעומת השנה הקודמת, וזה כולל מכירות של התקנים וטכנולוגיית ענן.

צעד קדימה, שניים אחורה

המשק נמצא במצב של חוסר וודאות. בישראל ובעולם מתחילים לחוש בהקלות, אך ענפים רבים עדיין סובלים, בין אם הם שייכים לסקטורים מוגבלים רגולטורית ובין אם נפגע כוח הקנייה של קהל הלקוחות שלהם מהמשבר.

בימים אלו אנחנו אמנם רואים עלייה מסוימת ברכישות בתחום ה-IT, שנובעת בעיקר מהצטיידות של ארגונים בתשתיות לעבודה מרחוק, אך זוהי מעין בועה זמנית, שאין להסתמך עליה בבניית התחזיות להמשך השנה. למעשה, יש לשער שמנהלי הכספים יקפיאו את תקציבי מערכות המידע ויגבילו את הרכישות רק לחיוני ביותר. צפוי כי יאושרו תקציבים לפרויקטים שיכולים להראות חיסכון כספים מיידי ומובהק, דוגמת פרויקטים של איחוד תשתיות (Consolidation).

החלטות IT מסוכנות

בתחום התשתיות, יש לצפות שנחזור לראות יישום של גישת ה'שכבות' (tiers). יישומים קריטיים וחשובים יזכו לתשתית אחסון יקרה, שמאפשרת זמינות וביצועים גבוהים ביותר, ואילו יישומים פחות חשובים יסתפקו בתשתיות בינוניות במחיר נמוך יותר. מנהלי כספים רבים ירגישו שיש צורך לבצע סדרי עדיפות, להוציא כסף בעיקר על משאבים חיוניים, לבצע פשרות ולנסות לחסוך כמה שיותר.

חוסר הוודאות הכלכלית והרצון לחסוך בעלויות, עלולים להביא בתחום התשתיות לטקטיקת רכש בעייתית ומסוכנת כלכלית בטווח הארוך, שכן, עסקים רבים יכולים לבחור לרכוש תשתיות אד-הוק ולאו דווקא תוך תכנון של שנים קדימה. גישת ה'שכבות' עלולה להחזיר אותנו עשרות שנים אחורה למצב של "איים" טכנולוגיים, עם ריבוי מערכות וכלי ניהול, בזבוז זמן, כוח אדם ומשאבים. עסקים יעבדו לאט יותר, ויסתכנו באיבוד היתרון התחרותי שלהם. ועוד לא דיברנו על גל שני.

דטה סנטר או ענן – ואולי שניהם במשולב. אילוסטרציה: BigStock

הפתרון: גמישות בתשתיות ה-IT – ולא תמיד בענן

על מנת לצלוח את המחצית השנייה של 2020 צריך לפני הכל לשנות את גישת הרכש של תשתיות האחסון. והפעם לא מדובר בשינוי לגישה עננית מלאה.

הענן אמנם מאפשר גישה לתשתיות בזמן אפס, מבלי לעבור את משוכת הרכש, אך מדובר בהוצאה תפעולית (OpEx) גבוהה משמעותית. רוב הארגונים עדיין מעדיפים להשקיע בהוצאות הון (CapEx) שמשכללות את הנכסים של העסק. משיחות עם מנמ"רים בארגונים, אני מתרשם כי העלויות בענן גבוהות פי כמה לעומת ההוצאות בדטה סנטר המקומי (תלוי למה משווים). לכן, מנהלי הכספים לא ששים לאשר הוצאות על פלטפורמות ענן – דבר שבא לידי ביטוי גם בנתונים החזויים שגרטנר הזכירה.

העסק עומד בפני דילמה. הוא רוצה ליהנות מהיתרונות של הענן, לגדול במשאבי ה-IT ולרדת בהם לפי הדרישה, אבל עדיין מעדיף כלכלית לבצע יותר השקעות CapEx.

הפתרון נעוץ בשילוב בין שני המודלים. ואכן, עסקים רבים מנהלים מערכות היברידיות של עננים ציבוריים ופרטיים. מאחר שהענן הפרטי זול יותר לארגון, ומאפשר שילוב של CapEx או OpEx לפי העדפת הארגון, הוא יוצר הזדמנות מצוינת לחיסכון ויעילות אם (ורק אם) הארגון מצליח גם לייצר בו את הגמישות שיש בענן הציבורי. מעבר למערכי אחסון גמישים, שמאחדים את היכולות של הענן (גידול מיידי, תשלום לפי שימוש) עם יתרונות הענן הפרטי (עלות נמוכה יותר, בחירה בין CapEx/OpEx/שילוב בין השניים), נמצא בלב הדרישה של לקוחות בתקופת אי הוודאות הקרובה.

הגמישות התפעולית, לצד הגמישות העסקית, הן הכרח שספקים יצטרכו לענות עליו בשנה הקרובה, שכן עסקים יצטרכו יותר ויותר את היכולת לרכוש תשתיות בראייה לטווח קצר, תוך יכולת לשנות את הצריכה בכל נקודת זמן, ולא רק אחת למספר שנים, כשנעשה רכש אדיר של תשתיות אחסון במיליונים. במצב של אי וודאות, חייבים בגמישות. מאחר שבעולם המחשוב הגמישות כבר קיימת, צוואר הבקבוק הוא במערכות האחסון, וארגונים שלא יצליחו להכניס גמישות במערכות האחסון שלהם יאלצו לשלם את הפרמיה הגבוהה של מעבר לענן מחוסר ברירה.

הכותב הוא סמנכ"ל טכנולוגיות לאזור EMEA בחברת אינפינידט