עבודה מהבית זה טוב – אבל גם מלחיץ

המעבר לעבודה מהבית הוא אחת המגמות הבולטות שהביא אתו משבר הקורונה. עם פרוץ הנגיף לחיינו המעבר לעבודה מהבית היה הכרחי בחברות רבות, שהתקנות אפשרו להן לאשר רק למיעוט מהעובדים להגיע למשרד. אלא שעל פי כל הסימנים, המגמה הזו נמשכת והעבודה מהבית כאן כדי להישאר. גם כיום, כשהמשק חוזר לשגרה, יש עדיין לא מעט חברות, בפרט בתחום ההיי-טק, שמתירות לעובדיהן, או לחלק ניכר מהם, לעבוד מהבית. כמה מהחברות הרב לאומיות האריכו את תקופת האישור לעבודה מהבית בכמה חודשים, ואף עד לסוף השנה.

מחקרים שנעשו באחרונה הראו שהמגמה ותוצאותיה משפיעות על המנהלים: רבים מהם שוקלים לשנות את סדרי העבודה בארגונים ולאפשר לחלק מהעובדים לעבוד מהבית, לפחות יום או יומיים בשבוע. ח"כ מיקי חיימוביץ' מכחול לבן אף מקדמת יוזמה שכזו, בטענה שיום בשבוע שבו העובדים יעבדו מהבית יחסוך למשק 850 מיליון שקלים בשנה.

התועלות מכך ברורות: חיסכון בנדל"ן ובאנרגיה, מניעת בזבוז שעות עבודה של העובדים בדרכים וכאמור, התועלת הכספית הכללית למשק. אבל האם העובדים באמת מרוצים מהסידור החדש? האם הם מרגישים שהמעסיקים אמנם מעריכים את עבודתם כשהם עובדים מרחוק, או שהם חושדים בהם שאינם מספקים את התפוקה? מחקר מעניין שערכה גרטנר בשבועות האחרונים, בעקבות המעבר לעבודה מהבית בתקופת הקורונה, מגלה שקרוב לחמישית מהעובדים טוענים שהמעסיקים שלהם לא מבינים את עומס העבודה המוטל עליהם, לא ערים למצוקות שלהם כשהם צריכים מצד אחד לעבוד ומצד שני להיות עם המשפחה, על כל המשתמע מכך, וחשים שהבוסים שלהם לא ממש מעריכים את העבודה שלהם כשהם לא במשרד.

העובדים התייחסו בעיקר לבעיות נפשיות, שנבעו מלחצים שהפעילו עליהם המעסיקים, מבלי לנסות להבין באמת מה הם עושים. כמו כן, הנתונים מראים שהעובדים חשו תחושה מתמשכת שהמעסיקים דורשים מהם לעבוד יותר קשה, וקבלו על כך שהם לא סומכים עליהם.

המחקר של גרטנר אינו היחיד. מחקרים אחרים מראים שעובדים יצטרכו לעבוד יותר עכשיו, עם היציאה מהמשבר, מאשר לפני המגיפה – גם אם הם יעשו זאת מביתם. על פי אחד המחקרים, עובדים מבלים יותר זמן בפגישות אונליין מאשר לו אלה היו נערכות בממד הפיזי, ולא מספיקים לעשות את כל העבודה השוטפת.

למה העובדים מהבית לחוצים יותר?

מסקנה מעניינת שעולה ממחקרים אלה היא שדווקא כשהם עובדים מהבית, העובדים לחוצים יותר מאשר במשרד. אחת הסיבות לכך היא שבעבודה מהבית, האיזון בין העבודה לשעות המוקדשות לפנאי ולמשפחה פשוט לא קיים, וכל מי שמכיר את זה יודע עד כמה זה נכון. התופעה הייתה קיימת גם לפני הקורונה, כאשר עובדים היו ממשיכים לעבוד בערבים, מהבית, בפרט בחברות גלובליות, עם הפרשי זמן בגלל הגיאוגרפיה, אבל לא רק בהן.

כל אלה הובילו לכך שכשנשאלו האם הם ירצו להמשיך לעבוד מהבית גם לאחר היציאה מהמשבר, עובדים רבים השיבו בשלילה. הם מעדיפים לעבוד במשרד וגם קצת מהבית.

הפתרונות קיימים – נדרש שמנהלי ה-HR יתאימו את עצמם

מהצד השני, את החברות מטרידה התחושה שאם העובדים שלהם לא באים במשרד, הניטור אחרי עבודתם מבוצע פחות טוב. אלא שיש פתרונות טכנולוגיים שיודעים לנטר ולעקוב אחר מצבם של העובדים, כך שהבעיה אינה הטכנולוגיה, אלא חוסר מיומנות בסיסית של מנהלי משאבי האנוש לדעת לטפל בבעיותיהם של עובדים מהבית.

התופעה הזו בוודאי תיחקר עוד בעתיד ועדיין אין מספיק ניסיון כדי לקבוע האם עבודה מהבית כשיטה היא הדבר הטוב ביותר לחלק מהארגונים. הפתרון הוא היבירידי, כמו בחינוך: שילוב מושכל ומובנה מראש, בשיתוף עם העובדים, של עבודה מהבית והמשרד. כמו כן, מעסיקים חייבים לשנות דיסקט, לתת אמון בעובדים, לא להעמיס עליהם יתר על המידה בעבודה מהבית, לדעת לתכנן את התפוקה ובעיקר לתת להם את התחושה שגם כשהם עובדים לא מהמשרד, לא חושדים בהם שהם עושים פחות.