עבירות סייבר: רצח או אונס במרחב הווירטואלי – הייתכן?

בשבוע שעבר פצחתי כאן בסדרת כתבות על עבירות סייבר והאקרים, ועל המידה הרבה של הסיכון שיש לכל אחד מאתנו מהחבר'ה ה-"טובים" האלה וממה שהם עושים – סיכון שמאיים עלינו בכל מקום ובכל זמן. השבוע אעסוק בסוגייה: האם הדבר עלול להוביל לעבירות פיזיות ולפגיעות גופניות? האם תרחיש של רצח או אונס אפשרי ברשת? כלומר, האם ניתן לרצוח או לאנוס דרכה?

על מנת לענות על השאלה הזאת יש להגדיר מהם רצח ואונס. נכון, מדובר במושגים המובנים לרוב לכלל בני האדם, אך חידודם לאור החוק הישראלי יאפשר לנו להתעמק בשאלה ולענות עליה באופן מדויק יותר.

חוק העונשין הישראלי מגדיר מספר עבירות המתה, וביניהן: גרימת מוות ברשלנות; שידול או סיוע להתאבדות; המתה בקלות דעת; המתה בנסיבות של אחריות מופחתת; רצח; ורצח בנסיבות מחמירות. עבירת הרצח, למשל, מוגדרת כך: "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם". לפיכך, השאלה שיש לשאול היא: "האם ניתן לגרום בכוונה או באדישות למותו של אדם בכלים של המרחב הווירטואלי?"

לטעמי, על השאלה הזו ניתן לענות בנקל בחיוב. לדוגמה: אדם ממלכד בית של מישהו אחר, טס לחו"ל וכשהוא רואה באמצעות מצלמה שאותו אדם נמצא בבית, הוא לוחץ על כפתור ורוצח אותו. האם הוא לא רצח בכוונה את אותו אדם באמצעות הכלים של המרחב הווירטואלי? ניתן להקשות ולומר כי החלק המשמעותי ברצח היה מלכוד הבית, וזה אכן שימוש באמצעי ישן באמצעות מרחב חדש. לדעתי, אין בשימוש באמצעי הישן כדי להפחית מהעובדה שהרצח היה מקוון. אך יחד עם זאת, ניתן גם לתאר תרחישים שהם כולם מבוססים על שליטה מרחוק, שמאפשרים רצח מבלי הצורך בהתערבות פיזית כלל. כך, למשל, ניתן ליצור כשל חשמלי במכשיר ביתי דרך הרשת כך שיגרום לשריפת הבית, ולהשתלט על רכב באמצעות הרשת ולגרום לו לסטות מהנתיב. לכן, האפשרות לרצוח במרחב הווירטואלי ממשית לחלוטין.

מה לגבי אונס?

אונס, לפי חוק העונשין הישראלי, מוגדר ככלל כבעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית. האם ניתן לבעול אישה שלא בהסכמתה החופשית דרך הרשת? גם כאן, יש לחדד את השאלה. חוק העונשין מגדיר בעילה כך: "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה". כלומר, לפי החוק, אין הכרח שהבועל יחדיר את איבר מינו אל האישה, אלא מספיק איבר מאיברי הגוף ואפילו חפץ. והנה, למשל, ב-ע"פ 707/14, פלוני נגד מדינת ישראל, בית המשפט העליון אישר באפריל 2015 את הרשעתו בבית המשפט המחוזי של המערער בעבירות מין חמורות ומרובות שנעשו באמצעות האינטרנט כלפי 33 קורבנות מזוהות ועוד עשרות קטינות נוספות שזהותן לא ידועה. המערער היה יוצר קשר עם קטינות, מרביתן בנות 10 עד 14, דרך האינטרנט, באמצעות זהויות בדויות שיצר של נערות, נשים צעירות או התחזות לנער, ואז החל להטריד אותן מינית ולגרום להן לבצע בעצמן מעשים מגונים, מעשי סדום ואינוס לצורך סיפוק צרכיו המיניים, תוך ניצול גילן הצעיר. ברגע שהמערער גרם לקטינות להחדיר לאיבר מינן חפצים שונים – הוא ביצע אונס לכל דבר ועניין.

החוק הישראלי קובע: אונס יכול להתבצע גם דרך המרחב הווירטואלי. אילוסטרציה: BigStock

במקרה הנדון, המערער לא הסתפק בכך שהקטינות החדירו חפצים לנרתיק ולפי הטבעת, אלא גם גרם להן, בהנחייתו, לקיים יחסי מין עם אחיהן ולהשתמש בבעלי חיים לשם סיפוק מיני. את כל זאת הוא עשה מבלי להיות אתן באותו החדר, מבלי לפגוש אותן ותחת זהות בדויה. בית המשפט קבע בהקשר זה כך:

"…עבירות מין באינטרנט מבוצעות בקלות רבה, על ידי לחיצה על מקלדת המחשב בכל שעה של היממה, תוך סיכון מועט ביותר למבצע העבירה, שאינו נדרש לצאת מן הבית, להיחשף ולארוב לקורבן, כך שגילוי מבצע העבירה הוא קשה. כמו כן, ברחבי רשת האינטרנט ישנו 'טרף קל' של קטינות המשוטטות באינטרנט מבלי שהן מודעות לסכנות האורבות להן, בוודאי במקרה שבו השותף לשיחה מתחזה לקטינה אחרת. הפגיעה מתרחשת בתוך ביתן של הקטינות, במקום שאמור להיות בטוח ומוגן".

אם כן, רצח, אונס ושלל עבירות קשות עלולות להתרחש ברשת וכולנו חשופים אליהן כל הזמן. כיצד ניתן להימנע מהן או לפחות להקטין את הסיכון לעבירות במרחב הפרטי שלנו? על זאת בכתבה הבאה, שתפורסם ביום ג' הבא.

הכותב הינו בעל תואר ראשון במדעי המחשב, תואר ראשון במשפטים ותואר שני במשפט פלילי, ועורך דין המתמחה בעבירות סייבר.