"גיוס בירידה" בחברות היי-טק – לא בכל מחיר, לא בלי הנמקה

חייהן של חברות היי-טק רצופים עליות ומורדות. במקרים מסוימים שווי החברה מוכפל, משולש, ויותר, תוך זמן קצר יחסית. במקרים אחרים חברה שסומנה כהבטחה גדולה נקלעת לקשיים, ונאלצת לגייס לפי שווי המהווה שבריר משוויה הקודם.

הסכמי השקעה קובעים לא פעם מנגנונים מורכבים, שמטרתם להגן על השקעתו של מי שהשקיע בשיא. אולם הפעם נעסוק בקביעת השווי שלפיו מבוצע גיוס במצוקה.

באחרונה דן בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת רות רונן) בהליכים שנקט מייסד חברת אונבו ומנהלה לשעבר, יובל מימון, נגד החברה ובעלי מניותיה בעניין (ת"א 44736-03-19 מימון נ' אונבו טכנולוגיות מזון בע"מ ואח') בעקבות גיוס פנימי שביקשו האחרונים לקיים, לפי שווי חברה של 700,000 דולר, כדי לגייס סכום של 500,000 דולר – לתשלום חובות דוחקים.

בסוף 2016 גייסה החברה ארבעה מיליון דולר, לפי שווי של 40 מיליון דולר. באותה עת ייחסו ספרי החברה שווי של 36 מיליון דולר לפטנט שהמציא מימון ושהועבר לחברה. מימון טען גם שבאוגוסט 2018 קבע דירקטוריון החברה כי שווי החברה עומד, לכל הפחות, על 60 מיליון דולר.

מימון הוסיף וטען כי אינו מתנגד לקיום גיוס, ובלבד שייעשה לפי שווי חברה שאינו נופל משווי הפטנט בספרי החברה (36 מיליון דולר). לטענתו, ביצוע הגיוס לפי הערך המוצע ידלל את אחזקותיו ב-98.5%, דבר אשר בו חפצים יתר המייסדים (המשקיע בחברה הודיע כי לא ישתתף בגיוס הנוכחי).

המייסדים האחרים, מצדם, טענו כי שווי הפטנט, כפי שנרשם בשעתו בספרי החברה, הוא חסר משמעות כיום, ודאי נוכח הישגיה הדלים של החברה מאז (מכירות של מאות אלפי דולרים). הם הוסיפו וטענו כי לאחרונה ניסו לגייס כספים ממשקיעים חיצוניים, לפי שווי חברה של 1.2 מיליון דולר ומיליון דולר, ונכשלו – כך שהשווי הנוכחי, שנקבע בתום לב, הוא ריאלי (לשיטתם, גיוס זה ידלל את המימון "רק" בכ-25%, ולא כפי שנטען על ידו).

בית המשפט קבע כי, ככלל, החלטה המתקבלת בחברה באשר לגיוס השקעה היא החלטה הקשורה בניהולה הפנימי, ונתונה לשיקול דעתם העסקי של מוסדות החברה, ובית-המשפט לא יתערב בשיקול-דעתם כל עוד נהגו בתום-לב ולטובת החברה.

עם זאת, קבע בית המשפט, כי כלל שיקול-הדעת העסקי אינו חל כשמקבל ההחלטה הוא גם בעל אינטרס אישי, וכך גם כאשר המדובר בגיוס הון, כאשר למקבלי ההחלטה עניין אישי בהשלכות הגיוס על אחזקותיהם.

בית המשפט הסתמך על פסק דין ברקאי (ע"א 667/76 ל. גליקמן נ' א.מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ), וקבע כי בית המשפט יבחן הן את הצורך בגיוס, הן את החלופות לגיוס, והן את השווי שנקבע לגיוס – כאשר הגיוס נעשה לפי שווי הנופל משוויה הריאלי של החברה עלול גיוס זה לעלות כדי הפרת אמונים, שכן יעניק יתרון בלתי הוגן לבעלי המניות המשתתפים, על חשבונם של מי שאינם משתתפים.

לגופו של ענין קבע בית המשפט כי, הגם שאין מחלוקת שהחברה זקוקה לכסף, על המייסדים האחרים להראות ששווי הגיוס הוא ריאלי ואינו מקפח – נוכח עניינם האישי בקביעת השווי.

על בסיס קביעות אלה (כמו גם על בסיס היריבות "ההיסטורית" שברקע הגיוס) קבע בית המשפט כי המייסדים האחרים לא הציגו ביסוס של ממש לקביעת שווי הגיוס – הגם שיש ראיות מספקות למצבה של החברה: לא הוצגה הערכת שווי מקצועית ולא הובא כל נתון חיצוני לתמיכה. מנגד, ציין בית המשפט, אין להתעלם משווי הפטנט בספרי החברה, כמו גם מטענת מימון, שלא נסתרה, שהמייסדים האחרים סרבו לא מכבר למכור את מניותיהם בחברה לפי שווי כפול מהשווי הנוכחי.

בהתחשב במצב החברה ובצורך בגיוס, קבע בית המשפט כי יש להתיר את קיום הגיוס, אך להותיר את קביעת השווי לשלב מאוחר יותר, על בסיס נתונים מקצועיים ואובייקטיביים. לחילופין, הציע בית המשפט שהגיוס ייעשה כהלוואה או כגיוס ממשקיע חיצוני (שאינו מושפע מניגודי העניינים).

לסיכום, גם תוך כדי נסיעה ברכבת ההרים הקרויה סטארט-אפ, וגם בנקודות השפל, נדרשים הדירקטורים ובעלי המניות לפעול בתום לב, לנטרל ניגודי עניינים ולקבל החלטות שיעמדו בביקורת שיפוטית. נקיטת מהלכים דרסטיים וחד צדדים עלולה להביא, במוקדם או במאוחר, לתגובת נגד שתאיין את מטרתם של מהלכים אלה.

הכותב הוא שותף במחלקה הבינלאומית של משרד ליפא מאיר ושות' וראש תחום ההיי־טק במשרד