כך נוהל פרויקט ההתנדבות של אימוץ רופאים בזמן הקורונה – ומה ניתן ללמוד מזה?

משבר הקורונה הביא עימו שורה ארוכה של מיזמים, שביטאו את תחושת הערבות ההדדית וההוקרה לצוותים הרפואיים שהיו בחזית המאבק במגיפה.

אחד המיזמים הוא פרויקט "אמץ רופא.ה". הרעיון היה לחבר בין קהילות של מתנדבים לבין רופאים וצוותים רפואיים בתקופת משבר הקורונה ולסייע להם בכל מה שהם צריכים מעבר לעבודה בבית החולים.

את הרעיון הגתה עדי כרמון סקופ, אשת היי-טק במקצועה, שאינה קשורה לתחום הרפואה בדרך כלשהי, בימים הראשונים של המשבר, ב-17.3, לאחר שצפתה בטלוויזיה ושמעה על המחסור בציוד בסיסי בחלק מבתי החולים ועל הקשיים שאיתם מתמודדים הצוותים הרפואיים מעבר לעבודה הרפואית השוטפת. "מהר מאוד הבנתי, שאנו בפתחו של אירוע הרבה יותר גדול ממה שניתן לשער, משהו שלא חווינו עד כה", היא אומרת. "המסקנה הייתה שיש לעשות הכל כדי לרתום את הציבור הישראלי לסיוע לאנשים האלה".

השלב הראשון היה הקמת קבוצה בפייסבוק, תחת השם "אמץ רופא.ה", ובו ביקשה להשתבץ לאימוץ רופא או איש צוות רפואי על מנת לתמוך בכל צרכיו האישיים בהתנדבות, כמו שמרטפות, בישולים ועזרה עם בעלי חיים.

"ההיענות הייתה מדהימה", מספרת כרמון סקופ בשיחה עם אנשים ומחשבים. "בתוך שעתיים כבר נרשמו עשרות מתנדבים ורופאים, והתחלנו עם השידוכים. תוך שבועיים תמך הפרויקט ב-20 בתי חולים, שידך בין 1,000 רופאים למאמצים, עם צי של 4,000 מתנדבים מכל רחבי הארץ.

אבל הסיפור בכתבה זו אינו על הפרויקט ,שזכה לסיקור תקשורתי רחב בארץ ובעולם. מבחינתה של כרמון סקופ, מה שמעניין לא פחות הוא הדרך שבה נוהל המיזם, שדורש שליטה וניהול על אלפי אנשים. המתודולוגיה המקובלת בסוג כזה של פרויקטים היא שורה של תהליכים מורכבים, שכוללים פיילוט וגיוס צוותים, דבר שלא היה כמובן ריאלי במקרה זה. במודל הניהול שכרמון יצרה, שם המשחק היה ביזור והאצלת סמכויות, מודל שאינו מקובל כל כך בפרויקטים רחבי היקף כמו מיזם זה.

אם ננסה לתאר את המודל בצורה ציורית, אפשר לומר, שבפועל המיזם הורכב מתצורה של רשתות ביטחון, כאשר בראש כל רשת עומד אדם אחד, שמחובר לרשת אחרת, וכל הרשתות מחוברות ביניהן. כל נקודה ברשת מטפלת רק בבעיה אחת, שלא תדרוש מאמץ גדול מדי, כאשר הרכזים בשטח, האחראים על קבוצה, מתאמים את הטיפול בבעיה למי שביקש אותה.

"לכל רופא שנרשם הוצמד מתנדב, שגויס על ידי אותו רכז באזורו. לכל מחלקה בבית חולים צוות גם מתנדב, המסייע לכל הרופאים באותה מחלקה, ולכל אזור או עיר היה רכז אחד שמחובר לרכזי בתי החולים", מסבירה כרמון.

כרמון סקופ עצמה ענתה למאות פניות בווטסאפ או במייל שהגיעו אליה, וטיפלה בחריגים, וכמובן במעקב ובקרה על הפעילויות הרבות שהתרחשו בו זמנית בכל רחבי הארץ ולא בתפעול וניהול כל אחד מהמתנדבים. כיום היא משוכנעת, כי שיטת הניהול המבוזרת היא הדרך היחידה שבה יכלה ליישם את הרעיון שעלה במוחה לגמרי במקרה, בערב אחד של צפייה בטלוויזיה. כרמון סקופ ניהלה את הפרויקט יחד עם שלושה מתנדבים: רות פולצ'ק, טל לאופר ואביעד שליין.

"לדוגמה", היא מספרת, "מתנדבת באחד ממושבי השרון אימצה רופא שגר בסביבתה, והמשימה שלה הייתה לדאוג, שבכל יום יגיע לביתו של הרופא אוכל שבישלו המתנדבים. היא פרסמה ברשתות שלה וציוותה את המתנדבים לפעילות. הדיווח נעשה באמצעות כלים של גוגל Sheets לדוגמה, שהיו שקופים ופתוחים לכל מי שהתנדב, וכך התאפשרה בקרה יעילה.

במקום אחר, גילו מתנדבים שלרופא יש בעיה למצוא חניה כשהוא חוזר הביתה אחרי משמרת ארוכה. מיד נמצאו אנשים שפינו לו את החניה שלהם, הפרטית או ברחוב סמוך למקום מגוריו. במקרים אחרים דאגו המתנדבים לגייס רכב שכור מחברות שתרמו למיזם. או, למשל, עובדי היי-טק שיש להם תקציבים לארוחות כמו תן ביס, והם עבדו ממילא בבית – תרמו את יתרות התן ביס שלהם לצורך משלוחי ארוחות למחלקות בבתי החולים.

"אנחנו לא עמותה רשומה, ולכן לא התעסקנו בכסף, אלא בתרומות שווות כסף מבעלי עסקים, וברות, שגילו התלהבות להירתם למשימות", אומרת כרמון סקופ.

כאמור, כרמון סקופ היא אשת היי-טק, ובין היתר היא בתו של אריה סקופ, המנכ"ל לשעבר של מיקרוסופט ישראל, וכיום מובילה מיזם של טכנולוגיה מבוזרת על בסיס בלוקצ'יין. מבלי שהתכוונה לכך, הפרויקט "אמץ רופא.ה" היה במידה רבה שדה ניסוי רחב היקף, שהביא לתובנות ומסקנות רבות.

ואם נחזור לנושא של ניהול פרויקטים, כרמון סקופ מסכמת ואומרת, כי "הדרך הנכונה לטפל בפרויקטים רחבי היקף מבוזרים כדוגמת הפרויקט שלנו היא כמה שפחות ריכוזיות, והיא בוודאי נכונה לשעת חירום. הניהל הריכוזי אינו יכול להיות יעיל".