כשעמק הסיליקון כמרקחה: מעורבות בפוליטיקה – כן או לא?

עמק הסיליקון כמרקחה: לארי אליסון, שהקים את אחת החברות הבולטות בעולם ההיי-טק – אורקל – ועד לפני שנים אחדות עמד בראשה, זרק פצצה והודיע שהוא עורך אירוע התרמה למען דונלד טראמפ לקראת הבחירות לבית הלבן, שייערכו בסוף השנה. זה דבר לא כל כך רגיל בתעשייה הטכנולוגית, מאחר שרבים ממנה לא מביעים את עמדתם הפוליטית ומאחר שרבים ממנה תומכים במפלגה הדמוקרטית.

עם זאת, סביר להניח שבעמק הסיליקון לא נפלו מהכיסא מעצם הכניסה של אליסון לשדה הפוליטי. מעורבות של טייקונים בבחירות בארצות הברית אינה דבר חדש, ואפשר לומר שאף מקובל בציבוריות האמריקנית. גם העובדה שראשי חברות טק גדולות עושים את זה, כולל בתרומת כספים למועמדים, אינה חדשה, גם אם הם נזהרים מכך, והיא גלויה ומוכרת לכולם. בנוסף, אליסון איננו החלוץ בראשי התעשייה שפועל למען טראמפ: פיטר ת'יל, שהקים את פייפאל, עשה זאת כבר לקראת בחירות 2016.

החידוש שגרם למהומה הוא העובדה שאליסון לא דאג להפריד בין התמיכה האישית שלו בנשיא המכהן לבין אורקל, מה שעורר זעם בקרב עובדי החברה ובהנהלות של חברות אחרות. במשך שנים נוצרה אקסיומה שראשי תעשיית ההיי-טק שמתערבים בבחירות בארצות הברית לא מערבים את החברות עצמן.

ייתכן שהתגובות שספג אליסון יגרמו לו לחזור בו מהחלטתו וייתכן שלא. כך או כך, הטייקון בן ה-72 נחשב לאחת הדמויות החזקות ביותר בעולם – בגלל הונו הרב ואישיותו, אבל גם בגלל מעורבותו. הוא מעולם לא הלך עם הזרם ואיפה שרק אפשר – יצא נגדו.

האם המעורבות של חברות ההיי-טק בפוליטיקה תגדל?

המהלך של אליסון מעלה לדיון ציבורי את השאלה האם חברות ענק בתחום ההיי-טק צריכות להישאר א-פוליטיות או להפסיק לשבת על הגדר. מה שכן, הן מעורבות בנושאים שעל סדר היום כשהם נוגעים גם לפעילות שלהן, ולפעמים גם כשלא – בין אם אלה מיסוי, מחסור בכוח אדם ואישורי עבודה למומחים מחוץ לארצות הברית, ועד לסוגיות חברתיות.

לגבי טראמפ, המהלך של אליסון מהווה ניצחון לא קטן עבור הנשיא, שמתמודד בפעם השנייה על הכהונה. בבחירות 2016, לפני שהוא נבחר ובעיקר אחר כך, נשמעו בעמק הסיליקון לא מעט קולות שחששו מאוד מכניסתו לבית הלבן. החשש היה בעיקר לגבי עתידה של התעשיה וההשפעה של זה על הרווחים והמניות של החברות שהם עומדים בראשן. אלא שהחששות האלה התבדו: 2019 הייתה אחת השנים היותר טובות של הבורסה בניו-יורק, מניות הטק זינקו, מצב התעסוקה השתפר ומצבה של הכלכלה האמריקנית, שההייטק הוא חלק לא מבוטל ממנה, לא רע בכלל. בהיבט הכלכלי לפחות, נראה ש-"אמריקה תחילה" לא הייתה עבור טראמפ רק סיסמת בחירות.

ומה אצלנו?

שיטת המשטר בישראל, החוקים וכללי המשחק שונים מאשר בארצות הברית. כאן, התרומות למועמדים ולמפלגות מוגבלות, נתונות ליותר רגולציה ופיקוח, וחשופות לביקורת של מבקר המדינה. כמובן שאם יש חשד לעבירה על החוק, הדברים מגיעים לרשויות האכיפה – וכבר היו דברים מעולם, אבל זה קורה גם בארצות הברית.

תעשיית ההיי-טק שלנו יושבת על הגדר הפוליטית הרבה יותר מאשר זו האמריקנית. יתרה מזאת, מנכ"לים בכירים בהיי-טק שמביעים עמדות פוליטיות "חוטפים" תגובות נזעמות. דוגמה לכך ראינו באחרונה, כאשר קבוצה גדולה של בכירים בענף הגישה לאחר הבחירות האחרונות בג"ץ בדרישה למנוע את הטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. הבג"ץ נדחה, אבל השיח ברשתות היה רווי אמוציות.

בשורה התחתונה: במציאות החברתית-פוליטית במדינה שלנו דרושים הרבה "לארי אליסונים" – בכירי היי-טק שייכנסו לפוליטיקה, יביעו את עמדותיהם, יראו מנהיגות מדינית וחברתית ויובילו את השינויים שכל כך דרושים לחברה הישראלית. עד אז, בעוד שבועיים, דקה אחרי מערכת הבחירות הנוכחית, יש לקוות שנחזור לשפיות.