מחקר: המציאות המדומה יכולה לשנות את היחס של ישראלים לפלסטינים

מחקר חדש, שבוצע בשת"פ בין האוניברסיטה העברית בירושלים למרכז הבינתחומי הרצליה, בחן את שימוש בטכנולוגיית VR ● החוקרים גילו כי התבוננות וירטואלית מנקודת המבט של הצד הפלסטיני שינתה לאורך זמן את היחס של ישראלים כלפיהם

הסכסוך הישראלי פלסטיני. צילום אילוסטרציה: BigStock

כיצד טכנולוגיה יכולה לקדם יחסים מתוחים וקונפליקטים בין קבוצות? מחקר חדש בהובלת ראש תחום מחקר, יוסי חסון, בהנחיית פרופ' עירן הלפרין מהמחלקה לפסיכולוגיה ומרכז אקורד באוניברסיטה העברית וצוות חוקרים מהבינתחומי הרצליה – ד"ר נעה שחורי-אייל, ד"ר ביאטריס הסלר, ד"ר יוני לוי ופרופ' דורון פרידמן – בחן כיצד שימוש בטכנולוגיית מציאות מדומה מסוגל להשפיע על התפישות והרגשות של חברי קבוצה אחת, שנכנסים ל"נעליהם" של חברי קבוצה יריבה, לאורך זמן.

המחקר כלל צמד ניסויים, בהם המשתתפים נדרשו לצפות בסרטון שכלל עימות ישראלי-פלסטיני. בניסוי הראשון נבחנו ההשלכות המיידיות על המשתתפים, ובניסוי השני נבחנו גם ההשלכות לאחר חמישה חודשים. הפקת הסרטונים נעשתה על ידי החוקר והאמן דניאל לנדאו.

לכל עימות בין פלסטינים לישראלים – שני צדדים

המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי PLOS One. החוקרים קבעו כי צפייה באמצעות VR בסיטואציה עוצמתית, שכללה עימות בין פלסטינים לישראלים במחסום, מהצד של הקבוצה השנייה, הובילה לתפישות חיוביות יותר כלפי הצד השני ופחות מאיימות. משני הניסויים הסיקו החוקרים כי לשימוש בטכנולוגיית מציאות מדומה, תוך שילוב ידע פסיכולוגי, יש פוטנציאל משמעותי לגישור בין נקודות מבט שונות של קבוצות שונות בקונפליקט.

בשני הניסויים השתתפו 212 סטודנטים יהודים-ישראלים ממרכז הארץ (112 בראשון ו-100 בשני). הנבדקים הוכנסו לחדר ונדרשו לחבוש משקפי מציאות מדומה במשך כדקה וחצי (חצי דקה הסתגלות לחוויית הצפייה במציאות מדומה, ודקה נוספת לצפייה באינטראקציה בין הקבוצות), בה הם ראו קטע וידיאו שבו נראה עימות במחסום בין חיילים לזוג פלסטינים, הממהר להגיע לבית חולים לצורך בדיקות הריון. חלק מהמשתתפים צפו באינטראקציה מנקודת המבט של החיילים, וחלק מנקודת המבט של הזוג הפלסטיני. 

החיילים שהופיעו בסרטון ביקשו מהזוג לרוקן במהירות את התיקים מתכולתם, ובן הזוג הפלסטיני ביקש לעבור לטובת בדיקה רפואית לאשתו ההרה, וטען שיש להם את כל המסמכים הנדרשים. הסרטון הסתיים בדרמה גדולה – הפלסטיני מכניס יד לג'קט כדי להוציא כביכול את המסמכים, בעוד שהחיילים מכוונים אליו את הנשק מחשש כי יוציא משם חפץ מסוכן. "הסצנה הקצרה מסתיימת בסוף פתוח, כדי לאפשר לכל אחד להשליך מעולמו על הסיטואציה וכך לראות איך הנבדקים מפרשים אותה", ציין חסון. 

לפני קבלת התוצאות לקחו החוקרים בחשבון פרמטרים חשובים, כמו אידיאולוגיה פוליטית (הייתה דגימה מכל הקשת הפוליטית), גיל ומגדר. העובדה שהמשתתפים לא צפו בסיטואציה מתוך גופם של אחד החיילים או של אחד מבני הזוג הפלסטיני, אלא עמדו מאחוריהם, היוותה יתרון מבחינת החוקרים.

"אנחנו משערים שעצם העובדה שהמשתתפים לא נכנסו לנעליהם של הדמויות המשתתפות בסצנה, אלא רק חוו אותה מנקודת מבטם, היא פחות מאיימת. פסיכולוגית, כשנכנסים לתוך גוף של מישהו בסיטואציה טעונה זה מלחיץ. זה מאיים במיוחד כשהיחסים בין הקבוצות הם שליליים. זה גם עלול ליצור התנגדויות למשתתפים שלא ירצו להשתתף בסיטואציה מתוך עיניהם של הפלסטינים או החיילים", הסביר חסון. 

נקודת מבט של החיילים ב-VR. צילום: האוניברסיטה העברית בירושלים

נקודת מבט של החיילים ב-VR. צילום: האוניברסיטה העברית בירושלים

נקודת המבט של הפלסטינים ב-VR. צילום: האוניברסיטה העברית בירושלים

נקודת המבט של הפלסטינים ב-VR. צילום: האוניברסיטה העברית בירושלים

שינויים בהתייחסות למידת האנושיות

תוצאות הניסוי הראשון היו מסקרנות. אחד הפרמטרים שנמדדו היה מידת האנושיות שהנבדקים מייחסים לפלסטינים באופן כללי בדירוג בין 0 (כלל לא אנושיים) ל-100 (אנושיים כמו כולם). מדד זה בודק את מידת דה ההומניזציה שהמשתתפים מייחסים לפלסטינים כקבוצה. בעוד הדירוג הממוצע של אלה שצפו בסיטואציה מהצד של החיילים היה פחות מ-67, בקרב אלה שצפו מהצד הפלסטיני הדירוג הממוצע היה קרוב ל-78. כלומר, מי שצפה בסרטון מהצד הפלסטיני תפש את הפלסטינים באופן כללי כיותר אנושיים. אותו ממצא זה נמצא גם לאחר כ-5 חודשים, בניסוי השני.

בניסויים החוקרים שאלו את הנבדקים גם לדעתם אודות המקרה המפורסם של אלאור אזריה, לוחם בצה"ל שירה במחבל למוות, בעודו שוכב מנוטרל על הקרקע – פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות פתיחה באש של צה"ל. אירוע זה גרם לסערה תקשורתית בארץ ובעולם, ועורר ויכוח סוער בחברה בישראל בנוגע לאופן שצריך להתייחס למקרה. להפתעת החוקרים, משתתפים שצפו בסיטואציה הווירטואלית מנקודת מבטם של הזוג הפלסטיני שפטו את מקרה אזריה יותר בחומרה מאשר אלו שצפו מנקודת מבטם של החיילים.

החוקרים ציינו בהקשר זה כי "גילינו עד כמה ה-VR הוא כלי עוצמתי לשינוי תפישות. לא רק שמצאנו שינוי חיובי כלפי הזוג הפלסטיני בסרטון, אלא גם לשינוי תפישות כלפי החברה הפלסטינית באופן כללי".

החוקרים מאמינים כי כעת, כשההתפתחות הטכנולוגית של ה-VR מגיעה לסלולרי, ניתן יהיה לעשות שימוש נבון בטכנולוגיה זו כדי לתרום לשיפור יחסים בין קבוצות שמצויות בקונפליקט בארץ ובעולם.

כעת, החוקרים ממשיכים בסדרת מחקרי המשך, בכדי לבחון איזה אזורים מוחיים מושפעים מחוויית מציאות מדומה מנקודת המבט של הקבוצה השנייה. כמו כן, הצוות פועל על פרויקט דומה בטורקיה, במטרה לבחון כיצד ניתן לשפר את היחסים בין פליטים סורים לטורקים בבתי הספר, תוך שימוש במשקפי VR. "ברור שהסוגיות בפרויקט הזה הן שונות ומדובר בחסמים פסיכולוגים אחרים, אבל אנחנו מחפשים לראות אם גם במקרה הזה ל-VR תהיה השפעה חיובית על היחסים בין הקבוצות", סיפר חסון.

פרופ' הלפרין ציין כי "אנחנו מחפשים כל הזמן איך לעשות שימוש בידע ומתודולוגיות מדעיות כדי לקדם יחסים שוויוניים וסובלניים בין קבוצות בסכסוך. השילוב בין הטכנולוגיה של המציאות המדומה, לבין הידע בפסיכולוגיה חברתית, מאפשר עולם חדש ומרגש של התערבויות". 

יוצר תוכן ה-VR, לנדאו, אמר כי "טכנולוגיית מציאות מדומה מאפשרת הבאת מחקר התנהגותי לתוך המעבדה, כפי שלא ניתן היה בעבר, בזכות תחושת הנוכחות והריאליזם ההתנהגותי. בתוך כך טמון גם פוטנציאל למהלך הפוך של יצירת התערבויות היכולות להשפיע על המציאות ולסייע לגשר בין קבוצות המצויות בקונפליקט".

תגובות

(1)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב
  1. יואב

    VR הוא כלי נהדר, אבל הבעייה אינה החיכוך בין חיילים לפלסטינים, גם לא ההתנחלויות ואפילו לא ה"כיבוש" של 67. הבעייה היא מיליוני הפלסטינים החיים היום במחנות פליטים מאז הכיבושים של ההגנה, האצ"ל, הלח"י ואח"כ צה"ל, בשנת 48 כאשר 750,000 פלסטינים הפכו לפליטים ואילו היהודים ניכסו לעצמם את הבתים והקרקעות שננטשו ןמונעים עד היום את שיבת בעליהם החוקיים. זה לב הסכסוך ומדינות ערב הצליחו להנציח את הבעיה כאשר הגדרת הפליט הפלסטיני והטיפול בו, שונה לחלוטין מהגדרה ומהטיפול בכל הפליטים האחרים בעולם. איך VR תטפל ותציע פתרון לבעייה זו?

אירועים קרובים