2019: שוות אבל פחות

רבים יגידו שמעמדה הכללי של האישה בחברת הישראלית הולך ומתקדם לעבר השוויון המיוחל. ואולם ככל שמדובר בשוק העבודה בכלל, ובשוק ההיי-טק בפרט, ניכר כי הדרך עוד ארוכה. הגם שננקטו פעולות לקידום השוויון המגדרי בתחום, גם ביוזמת המדינה וגם ביוזמות פרטיות, הנתונים מצביעים עדיין על פערים אדירים, וחמור מכך – חלקם מצויים בקיפאון. האם ייתכן שחלק מהמאמצים אינם מושקעים במקומות הנכונים והמכריעים? סקירת הנתונים מעלה את ההשערה שזהו המצב.

נתחיל בנתון הבסיסי, שלפיו רק שליש מעובדי ענף ההיי-טק הן נשים. על אף שהנתון מצביע על פער ממשי בין המינים, הוא למעשה מייפה מעט את המציאות; חלק גדול מאותן נשים מועסקות במשרות הזוטרות יותר ובמשרות שאינן טכנולוגיות, כמו משרות אדמיניסטרציה ומשאבי אנוש. כאשר בוחנים את תעשיית הליבה של ההיי-טק ומנתחים את נתוני העסקת נשים במקצועות ההנדסה, התכנות, המחקר והפיתוח מגלים, שרק כרבע מהעובדים בתעשייה הן נשים, וגברים ממלאים כ-75% מהתפקידים בתחום זה.

כפי שהפער בין המינים הולך ומחריף ככל שמעמיקים בליבת התעשייה, הוא גם מחמיר ככל שעולים במעלה השדרה הניהולית: בחלק ניכר מחברות ההיי-טק בישראל אין אפילו מנהלת אחת! מגמות אלה מצויות בהלימה עם המצב הכללי בשוק התעסוקה. רק אחוזים בודדים מקרב החברות הציבוריות (הנסחרות בבורסה) בישראל מנוהלות בידי נשים. בנתונים שפורסמו לאחרונה על ידי משרד האוצר, הפער המגדרי בשכר בין גברים לנשים, היה 3,650 שקלים בחודש, כלומר כ-45 אלף שקלים בשנה! נתון זה ידוע ומדובר ומצוי על סדר היום הציבורי (גם אם לא בהכרח מטופל כראוי). אולם האם ידעתם, ששליש מהפער נעוץ בבחירתן של הנשים לעסוק במקצועות פחות רווחיים?

אך האם באמת מדובר בבחירה חופשית? או שמא אנו, כחברה, מכתיבים לנשים באילו מקצועות לבחור? האם החברה קובעת מהו מקצוע המתאים לאישה ובמיוחד לאימא? כפי הנראה, כן. בלימודים תיכוניים שיעור הבנות הלומדות 5 יחידות מתמטיקה זהה לשיעור הבנים. כלומר אין פער אמיתי בין היכולת הבסיסית של נשים ללמוד מקצוע ריאלי לבין יכולתם של הגברים. אולם כשמגיעים לאקדמיה, נשים מציגות נטייה לבחור מקצועות אחרים – על אף שנשים הן הרוב מקרב הסטודנטים, הן מהוות רק רבע מהסטודנטים בלימודי ההנדסה. כאשר בוחנים רק את האוכלוסייה שלמדה 5 יחידות מתמטיקה, הנתונים מובהקים אף יותר: שני שלישים מגברים צעירים אלו בחרו בהשכלה ריאלית, לעומת שליש בלבד מקרב הנשים.

אותה הסללה חברתית מתבטאת ככל הנראה במלוא חומרתה במישור התעוזה והשאפתנות. כשם שנשים הן מיעוט בקרב המנהלים בענף ההיי-טק, הן גם מהוות מיעוט זעיר מקרב היזמים. למעשה, נשים מהוות פחות מ-10% מקרב יזמי תעשיית הסטארט-אפ בישראל, הלוא היא אומת הסטארט-אפ. לא מדובר בכך שיש פחות נשים יזמיות שמסוגלות להוביל  וליזום, אלא שיש יותר נשים שמוותרות על התהליך כי הוא כרוך בעוגמת נפש, וברור להן שהן תעמודנה לפני משקיעים גברים או איזשהו תהליך החלטה אחר ומעדיפות לוותר על החוויה. אומת הסטארט-אפ, אך ודאי לא אומת השוויון. העמקה בבחינת אוכלוסייה זו של יזמים ישראלים תגלה, גם כי הנשים שכן מנסות – מגייסות הרבה פחות הון לטובת המיזמים שלהן.

מאחר שהשכר הממוצע בהיי-טק גבוה פי שניים לערך מהשכר הממוצע במשק, לנטייה של הנשים לבחור שלא לעסוק בו יש השפעה לאומית על כולנו. תיקון הפער בין גברים לבין נשים בתעשייה זו יתרום למימוש הפוטנציאל של התוצר הלאומי, לצמיחה ולקידום כלכלת ישראל כולה. כמו כן, הוכח זה מכבר, שחברה שיש בה גיוון מגדרי היא רווחית ומצליחה יותר לעומת חברה שבה רוב שולט של גברים.

באשר לענף ההיי-טק האמריקני, התמקדות בעמק הסיליקון תגלה, שנשים מהוות רק כ-10% אחוז מקרב המנהלות בחברות ההיי-טק, ורק כ-15% אחוז מקרב חברות הדירקטוריון בחברות אלה.

ככל הנראה, המאמצים לקידום תעסוקת נשים בהיי-טק צריכים להתרכז בשלב בחירת המקצוע האקדמי או המסלול המקצועי לחיים, ולהטמיע נורמות חדשות שיגברו על המסר החברתי, שלפיו המקצועות והתפקידים הטכנולוגיים, לרבות הניהוליים שבהם, מתאימים לגברים בלבד.

* הכותבת היא סמנכ"לית מוצרים בחברת הטכנולוגיה מייסייז (MYSIZE) הפועלת בישראל, באירופה ובארה"ב.