כמהים לחזור לעבר? מנהרת הזמן כבר מזמן כאן

אין צורך לחכות שיוצרים עכשוויים יגלו לכם שוב את צפונות התרבות וההיסטוריה - כפי שקרה לקליפ "רפסודיה בוהמית" של קווין, אחרי הצלחת הסרט על חיי פרדי מרקורי - הפלגה על רפסודה אל העבר, מהנייד או המחשב ודרך האינטרנט, היא פשוט דרך מוצלחת לקושש נחת

אומרים שהיה פה שמח. צילום אילוסטרציה: BigStock

השבוע נודע שהקליפ המקורי לשיר "רפסודיה בוהמית", המיתולוגי והנדיר באיכותו, של להקת קווין עשה היסטוריה מעצם זה שלא נשאר שייך להיסטוריה – הוא עבר את רף מיליארד הצפיות ביוטיוב. דף הפייסבוק של הלהקה בישר למעריצים: "מיליארד צפיות של "'רפסודיה בוהמית"! זה שהמוזיקה שלנו עדיין יוצרת השפעה כה גדולה עד היום פשוט מדהים, ואנחנו מודים לכם". מרגש.

אין ספק, נוסטלגיה היא אחד ה"סמים" החזקים שיש. ריח שמזכיר תקופה, צילום מצהיב, סרט בשחור-לבן, או צלילים של פתיחי סדרות טלוויזיה מהילדות יכולים לקחת אותנו בשנייה למחוזות אחרים, לזמן שונה ובעיקר למלא את הלב בתחושה חמימה ודביקה משהו, אבל כל כך נעימה.

ההצלחה של "רפסודיה בוהמית" היא ככל הנראה נגזרת של הצלחת הסרט, הנושא את אותו שם, שעניינו הביוגרפיה של פרדי מרקורי, סולן ומנהיג הלהקה הייחודי. אבל לא חייבים להמתין לחשיפה אגבית כזו לדברים הישנים והנדירים, הנאיבים והמתוקים, שנחבאים ביוטיוב בפרט וברשת בכלל, רק ממתינים שנגיע אליהם, נזכר ביופיים, נתרגש מהם, וכמובן – נרוץ לספר לחבר'ה, או במלים אחרות: נשתף ברשתות החברתיות.

"יעני נוסטלגיה"

"שלום, ערב טוב, חג שמח לכולם. אני אשיר לכם שירים מלפני 20, 40, 15 שנים. שירים, יעני נוסטלגיה", כך אומר אריק איינשטיין בקולו הערב בהקדמה להופעה טלוויזיונית שלו משנת 1978. הימים ימי הטלוויזיה בערוץ בודד וציבורי. איינשטיין עוד צעיר, עם חולצה מכופתרת, מתחתיה טי-שירט ומעליה אפודת צמר. צנוע. מקסים. נטול פוזה. כולו אומר תרבות ופשטות. זה מיד זורק לתקופות אחרות, שנדמה שהיו טובות בהרבה – אפילו שאיינשטיין עצמו כבר הצביע על התופעה הזו שתמיד נדמה לנו ש"היה פה שמח לפני שנולדתי".

ההקדמה הזו תיקח אתכם לתכנית טלוויזיה בכיכובו של איינשטיין, ובשילוב קטעי ארכיון ממש עתיקים, ותוכלו התמוגג על שירי ארץ ישראל הישנה והטובה הקלאסיים, כמו רוח סתיו (זה הסתיו עם הענן), בית הערבה, תכול המטפחת וכמובן עטור מצחך. להאזין. לצפות באיש היקר הזה, שכבר איננו איתנו עוד מעט שש שנים. למחות דמעה, להתגעגע ולהתרגש.

זוכרים את התכנית "לילה גוב", שהעונות הראשונות שלה עוד שודרו בין השנים 1993-1998 בערוץ 2 המקורי, שהיה הערוץ המסחרי הראשון של ישראל, אצל הזכיינית טלעד הי"ד? אם המחשבה עליה מעלה חיוך על פניכם, וזיכרונות טובים מימיו הפשוטים של גידי גוב, בטרם החל להפגין בעיקר נהנתנות ולטרוף חיות מכל סוג ומין על מסך הטלוויזיה – תשמחו מן הסתם לגלות את שירי התכנית הזמינים ביוטיוב. במסגרת הביצועים המקוריים הללו ציוות אליו סולן "כוורת" לשעבר את מיטב האמנים הישראלים הפופולריים של אותם ימים, למשל את נורית גלרון, עופרה חזה ז"ל, וגלי עטרי, איתה זימר את השיר "דרך ארוכה", שיזרוק אתכם לנוסטלגיה רחוקה עוד יותר בדמות הסרט "דיזנגוף 99", שבו כיכבו שניהם.

ביוטיוב תמצאו גם את מרבית שירי הלהקות הצבאיות, עם קליפים משנות ה-70 שימיסו את ליבכם, כמו למשל הקליפ לשיר "היה לי נער" של להקת הנח"ל עם הסולנית שולה חן, שעסק בראשונה בפוסט טראומה אצל השבים מהקרב, כלל צילומי תקריב נוגים ובלי ששולבו בו ריקודים, כמיטב המסורת של אותם ימים ואותן להקות.

המכורים לנוסטלגיה הכבדה ממש ישמחו בוודאי לגלות את אתר "זמרשת", המתייחס לעצמו כאל פרויקט חירום להצלת הזמר העברי המקודם. תמצאו בו שלל אוצרות ישנים נושנים בדמות תמלילים (מנוקדים) וקטעי אודיו להאזנה, לשירים שבאמת כבר כמעט נס ליחם, ושהאינטרנט מחיה.

עשרות אלפי צפיות לפלישה מהחלל עם אטארי

ולא רק מוזיקה ישנה מתחבאת בנבכי הרשת. אם בילדותכם הצלחתם לשים יד על קונסולת המשחקים הראשונה בהיסטוריה, אטארי, אולי תזכו בנחת רוח מול קליפים שבהם אנשים מתעדים משחקים שלהם בגדג'ט השייך כבר לממלכת הענתיקות.

מה למשל דעתכם על סרטון של משחק ב-Atari 2600 Space Invaders? אפשר שאנשי הפלייסטיישן, הפורטנייט ויתר המשחקים העכשוויים לא ישרדו את כל 12 וחצי הדקות של המשחק הפרימיטיבי למראה, אבל לסרטון האקראי הזה יש 83,355 צפיות, כך שיש מי שזה בהחלט עושה להם טוב. תכלס, גם דקותיים של צפייה יספיקו כדי לחוש שוב את ההתרגשות הילדית של פעם, וזה הרי שווה זהב.

התוכן מהטלוויזיה של פעם בהזרמות HD עכשוויות. צילום אילוסטרציה: BigStock

התוכן מהטלוויזיה של פעם בהזרמות HD עכשוויות. צילום אילוסטרציה: BigStock

קו אונידין – זוכרים?

ככלל, ככל שהקטעים המקוריים וותיקים יותר בגילם, כך אמנם פוחת הסיכוי למצוא אותם, אבל אם תצליחו – יש סיכוי גדול שתוכלו לשבת לצפות שוב בסרטים באורך מלא ובסדרות שלמות מלפני אפילו 40 ויותר שנים, בפלטפורמת יוטיוב החביבה.

כך למשל תפגשו פרקים רציפים של הסדרה הבריטית "קו אונידין", ששודרה בערוץ הראשון; פרק או יותר מתכנית הילדים הווינטג'ית "ראש כרוב" – על שלל כוכביה (למשל רותי נבון) והאנימציה המקורית והמדליקה שנכללה בה – ובכלל, שפע של תכניות ילדים ממורשת הערוץ שכיום מכונה כאן חינוכית ושפעם נקרא, ובצדק, הטלוויזיה הלימודית, למשל במקבץ הזה שכולל תכניות כמו הבית של פיסטוק, הצריף של תמרי, עברית בסימנטוב ודן ועדנה.

עוד נחבאים בנבכי היוטיוב סרטים ופרקים של סדרות שעוסקים בעצמם בנוסטלגיה, לדוגמה, 19 פרקי הסדרה המיתולוגית על ההיסטוריה של העם היהודי, "עמוד האש", עם הקריינות מעוררת ההשראה של יוסי בנאי ז"ל, ובאיכות מעולה; פרקי התכנית "כך היה", בהגשת נדב רביד, או סרטון על השחיין האמריקני המופלא מארק ספיץ, שעשה היסטוריה באולימפיאדת מינכן 1972 עם זכייה מדהימה ב-7 מדליות זהב – כמה כיף זה לצפות בהישגים הללו ובמקצים המדהימים שוב, ושוב ושוב. הא?

אז אל תמתינו לכך שכל העולם יגלה מחדש שיר או סדרה, סרט או אמן, ויעשה להם מחוות בכדי לחזור בזמן – צאו לחיפוש מרתק ולגלישה במנהרת הזמן שמציע האינטרנט.

יש שיאהבו לחפש דבר מה לבדם, ואז להיסחף בעקבותיו לזיכרונות אחרים, ויש מי שיהנו מאתרים, כמו למשל "נוסטלגיה אונליין" שמרכזים בעבורנו שפע אדיר של קטעי ארכיון היסטוריים והמון קסם קצת קמוט, שרוט ומאובק אבל הרבה תמים.

מאחלת לכם הפלגה נעימה על הרפסודה שהשיטה בראשי הצלחת הרפסודיה הבוהמית.

 

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים