שני הבכירים ממשיכים במסע לפסגה

הימים חולפים והמסע של טל נתנוביץ', סמנכ"ל הבקרה, התפעול ומערכות המידע בשיכון ובינוי סולל בונה, ושל אלון כהן, מנכ"ל פרינטר סנטר, לטיפוס על פסגת ההר הגבוה ביותר באירופה – האלברוס – נמשך.

השניים מדווחים למערכת אנשים ומחשבים מהמקום הפלאי הזה ברוסיה שהם כבר הגיעו לגובה של יותר מ-4,000 מטרים מתוך הגובה המרבי של ההר – כ-5,600 המטרים. המוטיבציה להמשיך, כיאה לחובבי ספורט ואתגרים כמותם, בשמיים, וכך גם מצב הרוח.

"את היום השני של הטיפוס סיימנו באריזות של הציוד המקצועי לתרמיל גדול, לקראת תחנת המוצא הבאה שלנו על האלברוס בגובה 3,800 מטרים", הם סיפרו. "ציוד הטיפוס כולל גרזן קרח, נעלי טיפוס עם בידוד כפול, קרמפונים, שהם דוקרנים שמתלבשים על הנעל ומאפשרים אחיזה טובה בשלג ובקרח על הפסגה, מעיל מחמם מיוחד, גייטרים, שהם כיסויים לנעלים ולשוקיים למניעת רטיבות, מקלות טיפוס, קאלקווה – כיסוי לפנים נגד קור, קרם הגנה חזק, שפתון, משקפי שמש, משקפי סקי עם הגנה UV4, כפפות עליונות וכפפות תחתונות מפליז, רתמת טיפוס וחבלים עם תופסנים".

עוד "קצת" ציוד…

"בבוקר היום השלישי עלינו ברכבל עד למחנה הבסיס של האלברוס – כאמור, בגובה 3,800 מטרים. בליל היום שלפני כן שוחחנו על עניין אחד – מחלת הגבהים. נדמה שזה הפחד הגדול של כל מטפס, שכן ברגע שמקבלים את התסמינים, חייבים לרדת מיד בגובה ואוי ואבוי לזה שמרגיש גיבור וממשיך לטפס", המשיכו כהן ונתנוביץ'.

"מחלת הגבהים מתרחשת כתוצאה מדלילות החמצן בגבהים. או אז, הלב והראות עובדים הרבה יותר קשה על מנת לספק חמצן למערכות הגוף. הדם הופך לבסיסי, שכן אחוז הפחמן הדו חמצני בו עולה. הכדורים שאנחנו נוטלים מכילים סולפה, שהופכת את הדם לחומצי יותר ומכינה אותנו לבאות. הם לא מרפאים מחלת גבהים, אלא רק מכינים את הגוף למצב שיגיע. התסמינים של המחלה הם כאבי ראש, סחרחורות, חוסר תיאבון, הקאות, בחילות, הזיות, בצקת ראות, בצקת מוח ונעצור פה", ציינו. או, בקיצור, שלא נדע מצרות.

הרופאה באה לבדוק את אלון כהן (בתמונה) וטל נתנוביץ', לפני היום השלישי של המסע

"הגענו למחנה שהוא בקתה על ההר עם מיטות ומטבח, מקלחת 'נייט' ושירותים בחוץ. איך שנכנסנו, ראינו בחור סיני שוכב על הרצפה מזיע ומתלונן על כאבים וסחרחורות. מסתבר שהוא עלה לפני כן לגובה של 5,000 מטרים, הרגיש לא טוב וכעת מפנים אותו למטה. נטלנו שנינו מיד עוד כדור ומפלס הלחץ עלה", סיפרו נתנוביץ' וכהן. "התארגנו על ציודים ויצאנו ליום התאקלמות נוסף בגובה. טיפסנו בטור בשלג אחרי המדריך, בצעדים קטנים, איטיים ומדודים, עד לגובה 4,100 מטרים, ושם שהינו כשעה".

הם סיכמו בכך ש-"ניתן לומר שלמדנו שבטיפוס הרים, מילות המפתח הן לאט ובטוח. בטוח זה כמובן טוב, אבל בתור כאלה שאוהבים חדשנות וזמן הגעה מהיר לשוק, קצת קשה לנו עם ה-'לאט'. אבל כנראה שזה שיעור חדש לחיים שאנחנו לומדים".