המהפכה האחרונה בתחום השרתים והניהול שלהם

עולם המחשוב נמצא כיום בעיצומו של אחת המהפכות החשובות ביותר בתחום מערכות ההפעלה והדרך שבה אנחנו משתמשים בהן. תחום הקונטיינרים לא רק משנה את הדרך שבה היינו רגילים להפעיל את מערכות ההפעלה, אלא משנה את הדרך שבה אנחנו משתמשים במחשבים, בשרתים ובתוכנה באופן כללי.

מחלקות IT חייבות לספק מענה מהיר ואיכותי על הצרכים והאתגרים הטכנולוגיים שעומדים בפניהן חדשות לבקרים. מהפכות הענן והאינטרנט של הדברים יצרו צורך בגמישות ובדינמיות מחשובית, ובעצם יצרו את עולם ה-IT כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. כפי שהענן הביא אתו את הווירטואליזציה, הגידול בכמות המכשירים והשימושים השונים בהם, כעת מגמות נוספות מביאות איתן את הצורך בתשתיות מחשוב גמישות אף יותר מעולם הווירטואליזציה הסטנדרטי. ריבוי המכונות והאפליקציות השונות הביא לכך שארגונים החזיקו שרתים רבים במטרה אחת: אך ורק כדי ליצור סביבות שונות לכלל השירותים השונים, בעוד שהאפליקציה עצמה הפכה להיות הרכיב השולי בעומסי המערכת. בסופו של יום, צרכי משתמש הקצה יעמידו את מנהלי ה-IT אל מול אתגרים חדשים ובהתאם ישתנו גם הצרכים הטכנולוגיים.

למה דווקא קונטיינרים?

שימוש בקונטיינרים הווירטואליים מספק פתרונות לצרכים רבים. קונטיינרים הם מאפיינים של מערכות הפעלה המאפשרים לכל יישום בהם לפעול באופן מבודד. באופן זה, מאות יישומים יכולים לרוץ במקביל מבלי להפריע זה לזה וללא שינוי גם במעבר בין שרתים שונים. הקונטיינר מסוגל לתקשר ולהתנהל על בסיס אותה מערכת הפעלה של השרת ובמקביל, לאפשר הפרדה מבנית בין האפליקציות השונות, כך שאין צורך שכל קונטיינר יחזיק את כלל התשתיות של מערכת ההפעלה בעצמו בשונה מעולם המכונות הווירטואליות, שבו כל מכונה מממשת לעצמה את מערכת ההפעלה – מה-Kernel ועד לאחרון הדרייברים.

הקונטיינרים עונים על שלושה אתגרים:

חסכון בחומרה ובמורכבות תפעולית (צריכה של פחות שרתים) – כאמור, ריבוי המכונות והאפליקציות השונות הביא לכך שארגונים מנהלים שרתים רבים אך ורק כדי ליצור את הסביבות לכלל השירותים, בעוד שהאפליקציה העיקרית שרצה על השרת הפכה למרכיב השולי בעומסי המערכת. הקונטיינר מייתר את הצורך בשרתים רבים.

תשתית אפליקטיבית אחידה – כאשר הסביבה אינה אחידה, יש צורך בתחזוקה ועבודה רבה. הרעיון הוא לאפשר אחידות ברמת הממשקים השונים שמערכת ההפעלה מחצינה לאפליקציות ולשמור עליהן בצורה אחידה בין חומרות, סביבות ועננים. כאשר מתקינים קונטיינר, הוודאות שהאפליקציה לא תושפע מהסביבה היא מלאה. מערכות טכנולוגיות כגון Docker מאפשרות לנהל שכבות של האפליקציה על גבי ה-Kernel המארח, המאפשר אחידות בסביבה שבה היא רצה – מה שמהווה אחד האתגרים אך גם התשומות של מחלקות ה-DevOps השונות בארגונים.

אוטומציה – שכבת ה-"מנצח", הקוברנטיס, שאחראית על ניהול מערכת ההפעלה, קרי: על ה-"תזמורת" כולה. המיקרו-שירותים מאפשרים אוטומטיזציה של הקמת שרתים על ידי ניטור עומסים, כך שנוצרת מערכת מנוהלת באופן עצמאי, שמסוגלת להרים ולהוריד סרוויסים על פי צרכיה, ללא התערבות ידי אדם.

ההגדרה של המערכות השונות הופכת ותהפוך גם בעתיד למורכבת יותר. זאת, משום שהמערכות עצמן הופכות מורכבות יותר. אם בעבר היינו רגילים לכך שתהליכי ה-IT היו מנותקים מתהליכי הפיתוח, המגמה בשוק היא כזו שמורכבות העבודה לא נעוצה בתחזוקה השותפת אלא בהקמתה. כלומר, אנשי ה-DevOps יצטרכו לעבוד פחות עם הידיים ויותר עם השכל. לא מספיק להיות מסוגל להתקין שרת, יש צורך לכתוב תוכנה שתקים את השרת ולהגדיר את ה-"מנצח". רמת המורכבות הגבוהה בשלב הראשוני תחליף וכבר מחליפה עבודת תחזוקת שרתים עתידית.

הכותב הוא המייסד, הבעלים וסמנכ"ל הטכנולוגיות של Voicenter.