50 שנה ל-AMD: משבבים תואמים ליבמ לעידן ה-7 ננו-מטר

AMD חוגגת השבוע 50 שנות פעילות כשהיא מצד אחד נמצאת באחת התקופות הטובות שלה בהיסטוריה, בעיקר בהיבט של מובילות טכנולוגית בשוק המעבדים והשבבים הגרפיים, ומצד שני לא ממש, בגין בעיות שונות – מה שבא לידי ביטוי בתוצאות כספיות לא מלבבות.

מחברה שעמדה על סף משבר כלכלי קשה מאוד ב-2008, שהגיע אחרי תקופת שיא מבחינת מכירות מעבדים, AMD הצליחה להמציא את עצמה מחדש, לפחות בהיבטים מסוימים.

יכול להיות שזה לא היה קורה לולא ההשקעה המסיבית של חברת השקעות מאבו דאבי בשם ATIC (ר"ת Advanced Technology Investment Company) והפיצול של החברה לשתי חברות נפרדות, שאחת מהן, GlobalFounderies, מייצרת גם את מעבדיה של AMD בפועל. כך או כך, צריך לתת קרדיט גם לניהול של ד"ר ליסה סו, שמשמשת כמנכ"לית החברה מזה 4.5 שנים.

במשך השנים, מאז הוקמה כמעט כסטארט-אפ, כפי שהיא בטוח הייתה נקראת לו הייתה נוסדת כיום, רשמה AMD תחת שמה הרבה מאוד חידושים. בהתחלה היא אמנם סיפקה שבבים תואמים ליבמ, כספקית שנייה, ואחר כך נכנסה לשוק ה-PC עם מעבדים שתואמים לאלה שהציעה לאינטל, אבל בתחילת 1996 היא עברה מהפך, כשייצרה בפעם הראשונה מעבד בארכיטקטורה מלאה שפיתחה בעצמה. אותו מעבד, K5, לא זכה להצלחה גדולה מבחינת מכירות, אבל הוביל את AMD לשנים הטובות שלה, עם השקת מעבדי ה-Athlon, שב-2001, היו המעבדים הראשונים שהיו מרובי ליבות. יחד עם מעבדי ה-Opteron, שהיו הראשונים בארכיטקטורה של 64 ביט, היא הצליחה להגיע למצב של עליונות טכנולוגיות מול יריבתה, אינטל, שעד אז הייתה אדישה משהו.

אבל אינטל הגיבה מהר יחסית. כתוצאה מכך, AMD הוציאה סכום עתק במונחים של אז, של יותר מחמישה מיליארד דולר, כדי לרכוש את חברת כרטיסי המסך עטורת השבחים ATI. כתוצאה מהרכישה הזו היא נקלעה לקשיים רבים, שמנעו ממנה מלמכור, והיא נכנסה לתקופה של צמצום פעילות ופיטורים. כל זה הסתיים לאחר מינויו של דרק מאייר למנכ"ל, שהוביל את המהלך לפיצול החברה וההיפטרות שלה מהעלויות שנדרשו לייצור המעבדים בפועל.

ד"ר ליסה סו, נשיאת ומנכ"לית AMD. צילום: יח"צ

AMD: עדנה טכנולוגית לצד כישלון להגיע לנתח השוק הרצוי

אמנם, AMD זוכה בימינו לעדנה מבחינה טכנולוגית, ואני לא מכיר מומחה שיש לו ספק שהיא מתכננת שבבים עילאיים עבור כל רחבי שוק המעבדים, ובהתאמה גם לשוק הכרטיסים הגרפיים, אבל מצד שני, היא לא מגיעה לנתחי השוק שהיא רוצה להגיע אליהם, או שהאנליסטים סבורים שהיא צריכה להשיג.

הנתח שלה אמנם עמד בסוף 2018 על רבע בלבד מהשוק – רמה שאליה היא הגיעה לפני הכמעט התרסקות שלה ב-2007, אבל הדיבור בשוק הוא בעיקר על כך שאינטל לא מצליחה לספק את מעבדי ה-14 ננו-מטר ומתעכבת בייצור מעבדי ה-10 ננו-מטר, בעוד שמעבדי ה-7 ננו-מטר של AMD נמצאים מעבר לפינה, וכבר מתחיל ייצורם בפועל בכרטיסים הגרפיים.

בחזרה לחצי הריק של הכוס, יש לא מעט מדינות שבהן אין ממש מודעות ל-AMD. ישראל היא דוגמה טובה לכך, ולא אחת שמעתי ממנהלי מוצר בנציגויות של יצרניות המחשבים השונות שאין בכלל טעם להביא בייבוא מוסדר מחשבים המבוססים על מעבדיה של החברה, כי רובם יישארו במחסנים.

התמונה באגף של כרטיסי המסך דומה וגם שם היא מתקשה במכירות – במקרה הזה מול Nvidia, שאת השבבים הגרפיים שלה אפשר למצוא כמעט בכל מחשב נייד שלא מסתפק בשבב המובנה.

זה המחסום שאותו AMD, למרות כל הניסיונות שלה, עדיין לא הצליחה עדיין לשבור – דבר מפתיע מאוד, לאור היכולות הטכנולוגיות שהיא מציגה. זהו המאבק שלה לקראת השנים הבאות, ואם היא תצליח בו, ייתכן שהיא תהפוך עולמות ותעבור את קו ה-30%.