נתניהו. ניו-מדיה. חזק

לראש הממשלה, בנימין נתניהו, אין סמארטפון. אפילו לא טלפון סלולרי פשוט. הוא לא אוהב את המכשירים האלקטרוניים ואת ההשתעבדות אליהם – כפי שניתן היה לראות בסרטון שפורסם לפני כמה שנים, שבו הוא מדבר על כך עם צוות של ה-CNN בזמן שהלה מכין אותו לראיון. למרות זאת, נתניהו מבין היטב בטכנולוגיה ובשימושים החדשניים שלה – ובראשם הרשתות החברתיות. זה נעשה אמנם בעזרת המומחים שמלווים אותו, אבל הוא זה שמנווט.

אפשר לתמוה איך זה שאיש שהמכשירים שכמעט כולנו משתמשים בהם ביום יום, והרבה, מבין את החשיבות של פייסבוק, טוויטר ודומותיהן עבור פוליטיקאים, ועושה ברשתות הללו שימוש מיטבי לצרכיו – והתמיהה הזאת תהיה הגיונית. אלא שהוא מבין גם את החשיבות של הטכנולוגיה באופן כללי, וחוזר ומדבר על כך, בפרט כשזה נוגע לסייבר.

מועמד שלא רואה בעיניים

מערכת הבחירות של 2019 היא המשך ישיר וקיצוני יותר של בחירות 2015. אי אפשר לנתק את הבחירות האלה מקודמותיהן. ביום שבו נתניהו קיבל לפני ארבע שנים 30 מנדטים, בניגוד לכל התחזיות והסיכויים, התעצב הקמפיין של מערכת הבחירות הנוכחית – שרובו, כאמור, מתנהל ברשתות החברתיות. מי שלא מסתכל על הרצף לא יכול להבין את השיח הפוליטי הנוכחי. כל מה שהימם אז, בשעות האחרונות של יום הבחירות, שבהן נתניהו החל במתקפת המסרונים ופרסם את סרטון "הערבים נוהרים לקלפיות", הפך למוקצן פי כמה וכמה במערכת הבחירות הנוכחית.

נכון שכבר אז נתניהו תקף את השמאל, הערבים והתקשורת, אבל זה לא היה מוחצן כל כך, אגרסיבי כל כך ובוטה כל כך. בשבועות האחרונים, כשהשיא הוא מחר (ג') ואולי עוד צפויה הפתעה של הרגע האחרון, ניצב מולנו ראש ממשלה שחותר לקדנציה חמישית והוא לא רואה בעיניים. גם במקרה זה בולטת הבנתו בניו-מדיה, משום ששם הוא מנהל את עיקר הקמפיין שלו.

העיניים אמנם טרוטות והוא נראה מבוגר מבעבר, אבל נתניהו מתנהל במערכת הבחירות הזאת ללא עכבות, ללא מעצורים, ללא מסכות, באופן הכי ציני ונטול רסן, כך יאמרו מבקריו. הכי מהפנט, הכי ממגנט, הכי ממכר ומשלהב, יאמרו תומכיו.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו. צילום: רומן ינושבסקי, BigStock

סלידה לצד שאננות

למערכת הבחירות הזאת, שמצד אחד מעוררת הרבה תחושות של סלידה אך מצד שני התאפיינה בשאננות וריחוק ולא הוציאה אנשים לרחובות, יש כמה מאפיינים:

• נתניהו הוא השחקן המרכזי. הוא קבע את סדר היום לאורך ארבעת חודשי הקמפיין. בעצם כבר עשור שלם שאף אחד מיריביו של ראש הממשלה לא הצליח ליצור סדר יום עצמאי שנתניהו נאלץ להיגרר אחריו. ההיפך כן התרחש – כולם נאלצים להגיב אליו.
• איך זה קורה? נתניהו הוא הרהוט מבין המתמודדים והמנוסה ביותר בתקשורת הפוליטית – גם המסורתית וכאמור, גם החדשה. בנוסף, הוא ריצף במשך עשור את התקשורת הישראלית בהרבה תומכים שלו בעמדות מפתח, שמהדהדים את עמדותיו בערוצים השונים, ויש לא מעט אושיות רשת ימניות, שמהדהדות את מסריו (וחלקן עברו לרדיו ולטלוויזיה). האובססיה הזאת לשליטה בתקשורת גובה ממנו מחיר בשני כתבי אישום בכפוף לשימוע – וואלה בתיק 4,000 וידיעות אחרונות בתיק 2,000.
• נתניהו נלחם הפעם על חייו האישיים. שפת גופו משדרת זאת ונפתולי חייו ניכרים בכוורת שלצדו. אם לפני עשור הוא היה מוקף בנסיכי הליכוד האליטיסטיים, שבלית ברירה נאלצו לקבל את בכירותו ואת יכולת היבחרותו, כיום הוא מוקף בחיילים נאמנים שמוכנים לרסק עבורו כל ערך שהייתה עליו פעם הסכמה בחברה הישראלית. אין ערך שלא נותץ בעשור האחרון ואין פרה קדושה שלא נשחטה בתהליך הפיכתו של נתניהו לקינג ביבי. היסטוריונים עוד יעסקו בכך רבות, כולל בשתיקתם של חברי מחנהו ומפלגתו מול מהלכים של ראש הממשלה להענקת לגיטימציה לשחקנים פוליטיים תומכי כהנא, שבעבר הוצאו מחוץ לחוק.
• אחד מאותם מהלכים, שמתנגדיו טוענים שהוא משתמש בו, הוא הפייק ניוז. מערכת הבחירות הזאת כמעט מחקה את מפלגת העבודה, שהקימה את המדינה, והעמידה בפעם הראשונה יריב מוחשי מול נתניהו. בני גנץ הצליח לעמוד מול תעשיית הפייק ניוז לכאורה של נתניהו, שהגיעה לישראל בהשראת הקמפיין של דונלד טראמפ, ושרד, למרבה ההפתעה, את התופת הארסית ואש הגהינום שניתכו עליו ועל מפלגתו, כחול לבן, בקמפיין הליכוד.
• יש עוד כמה מאפיינים של מערכת הבחירות הנוכחית: האחד הוא שיבת הגנרלים לקדמת הבימה. לאחר שנדמה היה שהועם זוהרם של הגנרלים בפוליטיקה הישראלית, באה מפלגת כחול לבן ועשתה קאמבק לגנרלים כסלבריטאים. מאפיין בולט נוסף הוא ייאוש הערבים מהצבעה בבחירות. חלק ניכר מבני מיעוט משמעותי שיכול להשפיע על זהות ראש הממשלה הבא מחרים במודע מערכת בחירות שיכולה להיות גורלית. מה יעשו הערבים הפעם תהיה שאלת מפתח בבחירות האלה. וכמובן, אי אפשר להתעלם ממספר המפלגות שמתנדנדות סביב אחוז החסימה – הן בגוש הימין והן בגוש השמאל. לסיכויי ההישרדות של כמה מהמפלגות האלה – ביניהן מרצ, רע"ם-בל"ד, הימין החדש, ישראל ביתנו וכולנו – תהיה השלכה על דמותה של הקואליציה שתורכב ביום שאחרי.

השאלות שלא נשאלו

שתי השאלות הכי גדולות לא נשאלו מספיק במערכת הבחירות הזאת: מהו עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית עם שליטה במיליוני פלסטינים ואיך ייתכן שראש ממשלה שחשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, וצפוי להתייצב לאחר הבחירות לחקירה פיננסית ואולי ביטחונית חדשה, נחשב בכלל מועמד לגיטימי מבחינה ציבורית.

העניינים הכי חשובים של מדינת ישראל נותרו במערכת הבחירות היצרית והסנסציונית הזאת מתחת לרדאר. נתניהו לא טרח להתייחס לכך – לא במדיה החדשה ולא בזו הישנה – וכמוביל סדר יום, השאר נגררו אחריו. במקום זאת, הוא הטיל רפש בסרטונים ביוטיוב וברשתות החברתיות (וגם בשידורי התעמולה המסורתיים בטלוויזיה וברדיו). קמפיין טוב או לא, נכון או לא – נתניהו יודע היטב את רזי הפלטפורמות שעל גביהן מנהלים אותו.